אני מודה שעד לא מזמן לא ממש הבנתי את ילידי שנות ה-90. התת-דור הזה, שלא מספיק רחוק ממני כרונולוגית כדי שארגיש כלפיו חמלה אימהית מחד, אבל מספיק רחוק כדי לגרום לי להרגיש פגת תוקף - היה תקוע לי באיזה אמצע לא מתעכל. לא להקיא ולא לבלוע. כל זה נחלת העבר עכשיו, אבל. והכול בזכות שלוש החברות החדשות שלי, סאטון, קאט וטייני ג'יין. אם השמות האלה לא מוכרים לכם, זה רק בגלל שעדיין לא צפיתם בסדרה "The Bold Type" - שבעברית נקראת משום מה "עושות כותרות". טעות שאפשר וכדאי לתקן בקלות (הצפייה, לא השם). שלוש הנשים הצעירות האלה (20 ומשהו) חיות בניו יורק, עובדות יחד במגזין "סקרלט" - ה"לאשה" של מנהטן, ונהנות מהחיים פוסט עידן המי טו, על כל מה שיש להם להציע: החל מהעצמה נשית, פלואידיות מינית, וכלה בפחמימות. בהתחלה זה יזכיר לכם את "אמילי בפריז", אבל הן הרבה פחות בלתי. סמכו עלי. מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

האופי ההפוך, הוויכוחים עם חנוך לוין, המוות של רוני פינקוביץ', הגעגוע לבמה בשנת הקורונה, ההטרדות בענף, המחשבות על המוות והסיכוי הריאלי לאיחוד של "קרובים קרובים". לאורה ריבלין ותיקי דיין חוגגות בריאיון זוגי 40 שנה לתיאטרון בית ליסין, בלי לדפוק חשבון