אדם הרואה את בית המקדש, את ירושלים (שבין החומות) או את הערים שהיו בממלכת יהודה (חברון, יריחו וכו') חרבות, עליו לקרוע את בגדיו ולא לאחות לעולם.

על פניו, התורה איננה מממשת את ערך השוויון. היא מבחינה בין ישראל לעמים, בין גברים לנשים, בין כוהנים לוויים וישראלים, אפילו בין בריאים לחולים. אז איפה כן יש שיוויון?

כלב בן יפונה זכה לברכת ה' בזכות "רוח אחרת" שהייתה עמו. מהי "רוח אחרת"? האם ליהושע לא הייתה "רוח אחרת"? לרבי חיים בן עטר תשובה מפתיעה.