אנחנו חיים בתור הזהב של החרדה. נדמה כאילו כל הגורמים התאחדו כדי ליצור את סופת החרדה הגלובלית המושלמת: הקורונה, משבר האקלים, חוסר היציבות הפוליטית, הקיטוב החברתי, המלחמה באירופה, עליית המחירים. מאות מחקרים מצביעים על עלייה עקבית ברמות החרדה ברחבי העולם כבר מלפני הקורונה ובמיוחד אחריה. יצאנו לברר ממה בדיוק אנחנו פוחדים, איך מטפלים בזה, ואולי, בעצם, חרדה היא לא דבר רע כל כך

האנימטור גלן קין אולי יצר את אריאל מ"בת הים הקטנה", אבל הוא לא מסוגל לראות אותה בעיני רוחו. אד קטמול, נשיא פיקסאר לשעבר, חולל מהפכה בתחום האנימציה אבל לא מסוגל לדמיין כדור. בעקבות מחקרים חדשים, יותר ויותר אנשים מגלים שהם א-פנטזיים – חסרי יכולת לראות בדמיונם תמונות ויזואליות. איך מסתדרים בלי היכולת לפנטז על העיניים היפות של האביר על הסוס הלבן? ולמה לפעמים זה דווקא יתרון?