מתנאל בן ה-14, נתן בן ה-11 והילדים רפאל ומאורי נולדו עם אכונדרופלזיה, מחלה שמתבטאת בקומה נמוכה, לצד סיבוכים בנשימה ובהיבטים נוספים. יש להם חלומות, שאיפות ורצונות - והראשון שבהם, קודם כל, הוא שיראו אותם בזכות הילדים שהם ולא רק דרך המחלה: עם ליווי, הנגשה, טיפול ויחס שווה לכל ילד אחר שתראו ברחוב. בואו להכיר אותם

בין חמשת המקרים נמצא קשר אפידמיולוגי, כאשר מקור התחלואה הוא אדם שנדבק בחצבת בחו"ל לפני כחודש ושהה במיון במרכז הרפואי פוריה, בין התאריכים 21.12 -22.12.23. משרד הבריאות קורא למי ששהה שם בתאריכים האלה וחווה תסמינים, ליצור קשר עם הרופא המטפל

אמו של שאולי גרינגליק ז"ל, שנפל ברצועת עזה, חשבה שסאת הסבל שלה הושלמה אחרי שחלתה בסרטן שד מפושט כשחמשת ילדיה היו קטנים. אבל רק אחרי נפילת בנה, היא הבינה שהחיים הכינו אותה להתמודד עם האובדן. "בשבעה, צביקה אמר, 'במותו – ציווה לנו לעשות חיים'. הוצאנו סטיקרים עם המשפט הזה וזו התמצית של הכול"

אם יש נושא המשותף להורים רבים - המאבק המתמיד בין תזונה בריאה ומאוזנת של הילדים, לרצון שלהם בעיקר בג'אנק פוד. חודשי המלחמה האחרונים רק הקצינו את המצב. כדי להבין איך מתמודדים, דנה רון ופרופ' איתמר רז אירחו בפודקאסט "משחקי בריאות" - את דוקטור אביבית ברנר, מומחית ברפואת ילדים ואנדוקרינולוגית ילדים מבית החולים איכילוב

יומיים לאחר שחשפנו ב-ynet את התמודדות בתי החולים בישראל עם מחסור חריף בתרופה רמדסיביר לטיפול בחולי קורונה, אומר יו"ר האיגוד הישראלי לרפואה פנימית, פרופ' אבישי אליס: "זה משאיר אותנו בלי תחמושת לטפל בחולים במצב קשה"

צה"ל מפרסם עוד נתונים ומידע על הקרב על חיי פצועים בשטח. זמן הפינוי הממוצע של פצוע מהשטח לבית חולים עומד על כשעה ושש דקות. 470 חוסמי עורקים הונחו, כ-100 פצועים קיבלו מנת פלזמה. נכון להיום מאושפזים 39 פצועים במצב קשה

הטבח ב-7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו מעמידים במבחן יום־יומי את מערכת הבריאות בשטח, בחדרי הניתוח ובמחלקות השיקום. שלושה רופאים שנמצאים כבר כמעט 100 ימים בשדה הקרב על החיים מספרים, לרגל יום הרופא והרופאה הישראלי שמציינים היום, על הקושי הפיזי והנפשי, על הצוותים שמתמודדים עם אתגרים שלא הכירו, וגם על נקודות האור והתקווה שמהן הם שואבים את הכוח להמשיך

התוכנית הלאומית לקיצוץ עלויות למימון המלחמה, לא פוסחת על משרד הבריאות, שמורעב גם כך. אבל פה חייבים להבין את העובדה שפשוט אין מאיפה לקצץ. המערכת רזה עד כדי שערורייה. השירות מחורבן, התורים בלתי נסבלים, תנאי האשפוז מחפירים גם בשגרה. תוסיפו את המלחמה בדרום, ואת האיום מצפון, ותקבלו את האסון הבא על סטרואידים. אם יישארו כאלו במלאי