אחד השובלים היותר משמעותיים ומסוכנים שהשאירה מאחוריה הקורונה הנוטשת אט-אט, הוא זה של פחיות בירה ובקבוקי אלכוהול למכביר. רשתות השיווק מדווחות על עלייה של כ-30% ברכישת אלכוהול בתקופה המדוברת, ורשת שיווק אלכוהול דרך האינטרנט מדווחת על הכפלה במכירות. אבל בעוד שאת הנתון השני ניתן להסביר בריחוק החברתי ובאילוצי הסגר, הרי שהראשון מעיד באופן ברור למדי על זינוק בכמות האלכוהול שנצרכה בישראל בחודשיים האחרונים. צריכת אלכוהול שלא רק יצרה תת-תרבות חדשה, אלא גם הפכה לאחד מכלי ההתמודדות עם הקורונה והשלכותיה הפסיכולוגיות, הכלכליות והחברתיות. תוסיפו לעניין את הג'ט לג הקבוע שבו הייתה מצויה מרבית האוכלוסייה, לצד סדר היום שנשכח ואבד, ותמצאו זיקה ברורה בין הבחירה בטיפה המרה כדי להמתיק את היומיום, לבין שגרת הקורונה. מנגנוני ההישרדות של האדם משוכללים מאוד. לעיתים, פעולה שנדמית הרסנית, למשל פנייה לאלכוהול, היא בכלל פעולה הישרדותית. אדם שמרגיש נעדר חיוניות ומוצא נחמה או חיזוק בטיפה המרה, בסמים, ואפילו בריגושים שמציעים פורנוגרפיה או הימורים מקוונים, ער לסיכון ולנזק, אבל משקלל אותם למול כושרו להמשיך ולשמור על כוחו, שפיותו ונראותו החברתית בלעדיהם. ועולם דיגיטלי, שבו ניתן להזמין סמים בטלגראס, לרכוש אלכוהול אונליין, וכמובן לצרוך פורנוגרפיה או לשחק בהימורים מקוונים, מציב בפני האדם בעל הנטייה ההתמכרותית אתגר גדול וקשה יותר מזה שניצב בפני הדורות הקודמים. ולכן, מה שנראה כחולשה אנושית - מבישה, לפעמים - הוא בכלל התניה שהיא פועל יוצא של המציאות הטכנולוגית, החברתית וזו החדשה, שנכפתה עלינו, של הקורונה.

מאחורי נכונות הפד להדפיס טריליונים של דולרים ולתת אותם בעיקר לחברות הגדולות עומדת ההנחה והאמונה כי ההדפסה לעולם לא תביא לאינפלציה. זו אמונה הנשענת במידה רבה על הנרטיב והמיתוס כי הדפסת מעל 20 טריליון דולר מאז 2010, בהרחבות ובחובות, גם הם לא יצרו אינפלציה. אך זו אמונה מוטעית ומטעה ביותר ממובן אחד. כדי לקבל תמונה מלאה של האינפלציה יש לבחון מקרוב שלושה נושאים שונים: "מדד המחירים" לעומת כוח הקנייה; שירותים ומוצרים מקומיים לעומת אלו שניתן לייבא מסין; והתוצאות החברתיות של הדפסה הכסף. המשרד הממשלתי לסטטיסטיקה בארה"ב מגדיר אינפלציה כ"תהליך של עליית מחירים מתמשכת, או בהתאמה, ירידה מתמשכת בערך הכסף". למרות זאת לא כל המוצרים שצורכים הצרכנים באופן שוטף נמצאים ב"מדד המחירים לצרכן היסודי" - סל המוצרים המצוטט בתקשורת, שגם משמש לעדכוני הקצבאות. כך למשל הסל אינו כולל את השינויים בעלויות המזון, אף ש"מזון" הוא כ־37% מסך ההוצאות של משפחות מהחמישון התחתון באוכלוסייה, וכ־10% מסך ההוצאות של החמישון העליון. על פי סקר של "USA TODAY" מחירי המזון עלו בעשור האחרון ב 26.8% לעומת המדד הכללי שעלה ב 21.9%. השוואה בין השניים מאז תחילת המאה מגלה כי המזון התייקר בכל שנה בממוצע בכ 0.58% יותר מאשר המדד, כך על פי אתר הפיננסי "דה בלאנס".

"הזעזוע הכלכלי הוא ברוטאלי", הכריז השבוע שר האוצר הצרפתי, עם פרסום תחזית הצמיחה העדכנית של ארצו. כלכלת צרפת אמורה להתכווץ ב-11% השנה, לא פחות. בגרמניה התפרסמו בשבוע שעבר נתונים שמאשרים את מה שהיה די ברור: המדינה נכנסה למיתון (ברבעון הראשון הכלכלה שלה התכווצה ב-2.2%) , אם כי חמור מעט פחות מזה שהגיע אחרי 2008. ואילו האיחוד האירופי כולו נכנס למיתון הגרוע בתולדותיו. קריסטין לגארד, נשיאת הבנק האירופי המרכזי, הבהירה בשבוע שעבר שבתחזיות המעודכנות של הבנק, האפשרות של מיתון קל יחסית כבר לא על הפרק: התחזית ל-2020 נעה בין תרחיש של מיתון בינוני ומיתון חריף. הבנק כבר הכריז על הגדלה דרמטית של תוכנית רכישות האג"ח שלו. האם כל זה צריך להפתיע אותנו? לא בהכרח. הרי עם פרוץ משבר הקורונה, התחזיות דיברו על משבר בממדים היסטוריים. פרופ' קנת רוגוף מהרווארד, בעברו הכלכלן הראשי של קרן המטבע העולמית, דיבר על המיתון החריף ביותר ב-150 השנים האחרונות. בבנק אוף אינגלנד פירסמו בתחילת החודש שעבר הערכה לפיה כלכלת בריטניה תתכווץ בשיעור החריף ביותר ב-300 השנים האחרונות. המספרים העדכניים שמתחילים לצאת עכשיו פשוט מתעדים את התחזיות האלה מתממשות. אחרי הכול, אנחנו בעיצומה של מגפה שלא נראתה מאה שנה. התפרצות הקורונה אולי עברה את השיא בכלכלות המתקדמות, אבל עדיין משתוללת בדרום אמריקה, ומתפשטת בהודו. לאור העובדה שמדינה אחר מדינה השביתה את הפעילות הכלכלית והורתה לאזרחיה להסתגר בבתיהם, קשה היה לצפות לתוצאה אחרת, גם אם לפעמים המכה הכלכלית קשה או קלה מעט יותר מהצפוי. בצרפת, בספרד ובאיטליה, כך הסבירה למשל סוכנות הדירוג פיץ' בשבוע שעבר, המיתון היה חמור מהצפוי, כי הסגר היה ארוך מהצפוי.