הפרשן הפוליטי של חדשות 12 הודיע כי יגיש תביעת דיבה נגד שני אנשים שטענו בטוויטר שסגל מצדיק את יונה אברושמי ומכשיר את הקרקע לרצח הבא. אתמול שודר ריאיון עם הרוצח ב"אולפן שישי" ובסופו אמר סגל כי האלימות באה משני צדי המפה הפוליטית. דבריו עוררו סערה

מברג לצוואר בשער הנגב, מתקפה בתל אביב, גז מדמיע בצומת במרכז הארץ, בקבוק זכוכית על הראש בירושלים. מי שעדיין לא רואה את הכתובת על הקיר לא יזהה אותה גם אם יכתבו אותה בדם. מי שעדיין משלה את עצמו שהאלימות כלפי המפגינים שקולה לאלימות שהם מפעילים טומן את ראשו באדמת גן העצמאות, בזווית שלא רואים ממנה מה קורה באמת בכיכר פריז. החזרה של שתי מהדורות (אולפן שישי ב-12 והשבוע בכאן 11) לרצח המתועב של אמיל גרינצוויג בהפגנת "שלום עכשיו" בפברואר 1983 היא מתבקשת. כל אחת מהן חזרה אל מפגינים אחרים, כל אחד מהם מזהה דמיון בין אז והיום. מי שהיה שם לא צריך לפרש כשהסימנים כל כך מוכרים. בלט בהיעדרו יובל שטייניץ, פעם מפגין שמאל שנפגע מרסיסי הרימון שהשליך יונה אברושמי, והיום, ובכן, מי שמשווה בין מיצגים בכיכר רבין לתקיפות אלימות של ממש. בלט בנוכחותו: הרוצח בכבודו ובעצמו, בפנים גלויות, להוציא מסכת עטויה על פניו - להגנה מנגיף הקורונה, לפני שיקרא למפגינים בבלפור "חיידקים" ו"מפיצי מחלות", כהד לדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו. ממרחק ביטחון, שוחח עמו יגאל מוסקו, וגילה שבין משליך הרימון לפני 35 שנה לבין האיש שניצב מולו כיום יש ויכוח טקטי, אך לא אידיאולוגי.