למרות האומץ, "בומבה" של הדג נחש נשמע כמו שיר מאולץ שנתפר לכבוד המחאה הנוכחית בחצי כוח. בנוסף: קיקי מלינקי עושים רוקנרול טינאייג'רי במיטבו שקל להאמין לו, ואפור גשום חזרו עם געגוע יפהפה, מעורפל ודחוס

"אף אחד לא יודע מה זה טנטרה, זה דומה למטריקס", אומרת מקיילה בוהם, שמציגה את עצמה כ"מומחית להתגלמות, יחסים ומיניות" בפרק השני של "(לא)בריא" ["Un)Well)"] שעלתה השבוע בנטפליקס. את התיאור שלה לטנטרה אפשר להחיל גם על המושג "וולנס", שבו עוסקת הסדרה כולה. אם נתבקש להגדיר "וולנס", נדע לומר שהוא כולל טיפולים אלטרנטיביים, יוגה, מיינדפולנס וצמחים, אבל מה זה? בתרגום ישיר: "בריאות". אבל ברור שלא רק בבריאות עסקינן, עובדה - התעורר בנו צורך להשתמש במילה אחרת. על פניו, נראה שה"וולנס" מצוי בנקודת המפגש שבין בריאות לרוחניות, ושם טמון הגרעין שסוחף אחריו צרכנים רבים, שלא לומר מאמינים. שם טמונה גם נקודת התורפה של התחום, כי היכן שהגבולות מיטשטשים, ההגדרות מתמוססות ושום תמורה איננה מובטחת, נפתח פתח עצום לניצול ותרמיות. הצד האפל של ממלכת הטוב הזו עלה לכותרות רק לאחרונה, עם קיתונות הביקורת שחטפה הסדרה "המעבדה של גופ", שסוקרת מדי פרק טרנד בריאותי ביזארי אחר. נטפליקס, חברת "Goop" וכן גווינת' פאלטרו שעומדת בראשה, הצהירו מצדן שמעולם לא התיימרו לתת עצות רפואיות או מסקנות מבוססות מחקר.

פרסום ראשון: שר החינוך דוחה את דרישת מנכ"ל האיחוד הלאומי להסיר סרטוני הסדרה הסאטירית "היהודים באים" מאתר משרד החינוך. משרד החינוך: "סאטירה היא כלי חינוכי המעורר לחשיבה וביקורת. הסרטונים באתר לא פוגעים או מבזים את התנ"ך". בתוך כך, יוצרי הסדרה מגיבים למחאה

האכזבה מקולגות ("סידרתי להם עבודה והם הכפישו אותי"), ההסתייגות מכך ששחקני הסדרה הופיעו בקמפיין ש"ס ("זה לא טוב לסדרה"), והפגיעה מהקורונה ("הסרט הוקפא והפסדתי מעל ל-200 אלף שקל"). מני אסייג, הכותב הראשי של "שנות ה-80", סוגר עונה ומדבר בלי חשבון

למרות הקורונה, פסטיבל עכו לתיאטרון אחר ה-41 יתקיים בסוכות, בהופעות תחת השמים וללא אירועי חוצות. באופן מעורר תהייה, מתוך מעל ל-180 הצגות שהוצעו לפסטיבל, שבע ההצגות שנבחרו לתחרות עוסקות בציונות. נוסף להן יעלו שלוש הצגות אורחות בשפה הערבית

בעקבות הצלחת "רצח באוריינט אקספרס", מגיע עיבוד נוסף פרי עטו של קנת' בראנה לכתביה של אגאתה כריסטי, והפעם עם שחקנית חיזוק משמעותית - גל גדות, שלפחות לפי הטריילר, נוצצת מעל כל הכוכבים והכוכבות

בכל שנה בסביבות אמצע דצמבר חוזר הניגון מחדש. סיכומי השנה חוזרים לחיינו עם כל השבלונות הקבועות שלמדנו להכיר. בתחום התרבות זהו הזמן של בחירות הסרטים והסדרות הטובים של השנה, הסצנות והרגעים הבלתי נשכחים, ההופעות שנשארו איתנו. בשנים האחרונות נוסף לכל אלה גם דיווח קבוע על הרווחים שנצברו בקופות הקולנוע העולמיים ב-12 החודשים הקודמים. מדי שנה היה נפתח הדיווח הזה עם הכרזה על עוד שיא חדש. ב-2019 זה קרה שוב עם 42.5 מיליארד דולר שנאספו בקופות הקולנוע ברחבי העולם, עלייה של 2 אחוזים לעומת השיא הקודם שנקבע רק ב-2018. אנליסטים הוליוודיים מיהרו להעריך כמעט באופן אוטומטי ש-2020 תמחק גם את השיא הזה. בפועל, 2020 אכן תהיה שנת שיא אבל לא זה שהוליווד ציפתה לו. בית ההשקעות Wedbush העריך שהשורה התחתונה של תעשיית הקולנוע השנה תהיה הנמוכה ביותר מאז 1998, תוצאה של ירידה של 40% בהכנסות (כ-17 מיליארד דולר לפחות). אלא שהמשמעות האמיתית של הנזק היא זו שאותה מרגישים מיליארדי אנשים ברחבי העולם: המציאות לא תהיה עוד כשהייתה. זו לא "ירידה לצורך עלייה", לא "התכופפות עד שוך הסערה". תהליכים משמעותיים שהחלו עוד לפני התפרצות הקורונה הואצו, ואחרים שאיש לא צפה מתממשים במהירות מסחררת. "הרבה אנשים חושבים שפשוט נחזור בסופו של דבר לעבודה", אמר בעגמומיות המפיק מארק גיל (מי שאחראי בין היתר ל"נער החידות ממומבאי" ו"לילה טוב ובהצלחה") בריאיון לוושינגטון פוסט. "הם עדיין לא תופסים את התפנית התרבותית העצומה שאנחנו עומדים בפניה".