קל לזלזל במועמדות של גדעון סער לראשות הממשלה. כמעט מתבקש. זה משהו באיש, וזה לאו דווקא משהו רע. משהו בנחמדות הכללית שלו, בשיבה שנזרקת רק בשיפולי הרקות, בטון הדיבור המרגיע בואכה מרדים שלו גם כשהוא מציג אידיאולוגיה די קיצונית. אבל זה לא רק הוא, זה גם אנחנו. עברנו איזה שינוי. אנחנו כבר לא מאמינים להם. זה טבעי. עוד פוליטיקאי שמבטיח הבטחות לשינוי? כבר ראינו את זה, ותמיד זה נגמר אותו דבר. אחד, עלוב במיוחד, אפילו גילח את השפם שלו כדי לתת הבטחה כזאת לציבור המצביעים שלו. איך זה נגמר, בסוף, כולם יודעים. יש לגדעון סער פאק באמינות, וזאת אפילו לא אשמתו. הרקורד שלו, יחסית לפוליטיקאי, נקי. הוא פשוט נכנס למשבצת "זה שהולך להפר הבטחות", מה שלא הפריע לו להטיל אתמול כמה הבטחות מפציצות. המועמד הטרי הגיע אמש לשניים מהריאיונות הכי קלים שיהיו לו בקריירה. איילה חסון בערוץ 13 ורינה מצליח בערוץ 12 התגאו מאוד בריאיון עם המועמד החדש לראשות הממשלה, עד כדי כך שנראה שהן שכחו לשאול אותו איזושהי שאלה שתגרום לו לחשוב. השאלות היו כמעט אותן שאלות, התשובות היו אותן תשובות, וחבל, בעיקר מבחינתו של המועמד. סער, פוליטיקאי ותיק ומנוסה, לא צריך לדקלם תשובות מנוסחות היטב כמו עבריין שהודרך על ידי עורך דין ממולח רגע לפני שהוא עולה לדוכן העדים. זה נכון בעיקר כשמולו ניצב נאשם בפלילים, שבזירה התקשורתית אין שני לו.

"קורפוס קריסטי" הפולני היה להיט גדול במולדתו וגם קיבל מועמדות לאוסקר. בריאיון לוואלה! תרבות לרגל הקרנתו בפסטיבל ירושלים, הכוכב ברטוש בילניה מסביר למה הקהל הימני אהב את הסרט למרות הביקורת שלו על הממסד הדתי, ואיך זה להיות אחד השחקנים המבטיחים באירופה

יש משהו מיוחד בשיתוף הפעולה הבין דורי הזה. המיזוג של סחרוף בין מזרח למערב הפך לצליל האולטימטיבי של הרוק הישראלי. טסה הוא תלמידו השקדן ביותר, איש העיראקנרול והכווייתים. הם כבר נפגשו בעבר למספר שיתופי פעולה, אך האלבום השלם הוא שידוך כמעט אולטימטיבי. כמעט

הזמר אייל גולן, ששהה בשבוע שעבר בפגישות עסקים בדובאי, נמצא "חיובי-גבולי" לקורונה. גולן, אשר היה במהלך הטיסה בחזרה מדובאי לישראל בסמוך לחולה קורונה, עבר בדיקת קורונה והבוקר התוצאות הגיעו ולפיהן הוא "חיובי-גבולי". לאור זאת, הזמר יצטרך לעבור בדיקת קורונה נוספת בימים הקרובים כדי לדעת אם הוא חיובי בוודאות. לעת עתה הוא נמצא בבידוד.

טלי אורן היא אחת הנשים המצחיקות בישראל. אבל כשהיא מדברת על מה שקרה לעולם התרבות בעקבות משבר הקורונה, החיוך שלה יורד מהפנים. היא מביטה לצד אחד ורואה קניונים פתוחים, היא מביטה לצד שני ורואה מטוסים מפוצצים אנשים, ומה שהיא לא רואה זה את אולמות התרבות פתוחים. "נכון שיש את השקית זבל ובלמטה שלה מצטבר המיץ? שם עולם התרבות נמצא", היא אומרת. "עולם התרבות הוא התחתית של התחתית. אנחנו לא חיוניים לאף אחד, לא חשובים לאף אחד, לממשלה יותר חשוב שהקניונים יהיו פתוחים, אבל אם פותחים קניונים ובחנות אחת מצטופפים עשרות אנשים - אפשר גם לפתוח תיאטרון. למה לא לצאת מהקופסה ולהתחיל לחשוב על התרבות? ואגב, אין לי טענות לשר התרבות שעושה מה שהוא יכול עבורנו, אבל הוא פשוט נתקל בקירות, באטימות. תפקוד הממשלה הזאת הוא ביזיון". אז למה זה המצב? כי האמנים נתפסים כשמאלנים? "אבל יש הרבה שהם לא שמאלנים. אז אתה רוצה להגיד לי שעושים הכללות על כולם? והאמת, למה זה צריך להיות אכפת למישהו? כשאתה רואה הצגה או מופע, עוברת שם דעה פוליטית? נראה לי שמבחינתם זה פשוט לא דחוף. יש פה חוסר מחשבה. אגב, זה לא רק אנחנו. זה גם המסעדות, חדרי הכושר, בעיני הממשלה הדברים האלה לא חיוניים. לממשלה לא דחוף לפתוח בריכה שנכי צה"ל וילדים עם מוגבלויות מגיעים אליה כדי לעשות טיפול. התחושה היא שאין עם מי לדבר. מבחינת הממשלה, תרבות לא חייבים, שהאמנים יישבו בשקט כי הם יסתדרו". את מקבלת תגובות בסגנון "שהאמנים יפסיקו להתבכיין ושילכו לעבוד"? "אני מקבלת ממש מעט תגובות כאלה. התגובות שאני מקבלת הן בעיקר אחרי שאני מעבירה ביקורת על הממשלה, ואז נכנסים בי. אבל אני לא מתרגשת מזה. אבל בתשובה לשאלה שלך - אנשים צריכים להבין כבר שעולם התרבות לא מסתכם באמנים ובמי שמופיעים. רבע מיליון אנשים עובדים בעולם הזה: סאונדמנים, תפאורנים, מלבישים, מקימי במה, נהגים, סדרנים, מפיקים. אנשים לא קולטים את זה. כואב בלב לדעת שאנחנו לא מעניינים. אגב, גם המסעדנים. מה הבעיה לשים אנשים לשבת סביב שולחנות בחוץ? אנשים גם ככה יושבים על ספסל. נמאס מהאיפה ואיפה".

באמצעות צילום מרהיב ובעיקר ציורים מרהיבים, כמו גם קריינות מדויקת של מספר סיפורים מיומן, "שיר ערש לעמק" של הבמאי בן שני הוא אחד הסרטים התיעודיים הכי יפים ויזואלית שאפשר להיתקל בהם. בעיקר, ומעל הכול, הוא עושה חשק לרוץ למוזיאונים ולבהות גם שלא דרך המסך