רגלה הימנית של הזמרת מירי אלוני נכרתה בבית החולים איכילוב שבתל אביב לאחר שלקתה בזיהום חמור ברגלה תוך כדי סכנת חיים ממשית. מבית החולים איכילוב נמסר כי הרגל נכרתה מהברך ומטה. אלוני עצמה צוטטה בעמוד הפייסבוק של בית החולים: "יהיה טוב. אני מודה לבית החולים על שהציל את חיי. במילא תמיד חייתי על רגל אחת, אז כבר קשר ימני בכדורגל לא אהיה, אבל מיתרי הקול שלי, ברוך השם ימשיכו איתי עד כלות". אלוני אמרה לוואלה! תרבות: "אתמול אחר הצהריים, בעקבות בדיקות CT עמוקות שעשו לי, הם אמרו שחייבים לפתוח את הרגל בשביל לבדוק את השוק ולראות את מידת הזיהום. הם אמרו שזו עלולה להיות גם כריתה. מצאתי את עצמי חותמת במו ידיי על הסכמה לכריתה אפשרית. אבל לא היה ברור אם תהיה כריתה או לא. אבל אני בסדר, אין לי כאבים כי נותנים לי המון תרופות. אני לא לבד פה. וכטבעונית אני מרוצה מהמנות הטבעוניות בבית חולים. עברנו את פרעה, נעבור גם את זה. אני משתדלת לשמור על הומור, אי אפשר בלי זה. העיקר הבריאות, אתה לא יודע כמה זה נכון".

הלהקה השוודית האהובה חוזרת כמובטח עם הופעות וירטואליות ומוזיקה חדשה - שהפכה לאלבום שלם. "אף דמיון לא יכול היה לחלום את זה, לשחרר אלבום חדש אחרי ארבעים שנה ועדיין להיות חברים הכי טובים וליהנות זה מנוכחותו של זה". האזינו לשני השירים החדשים

בשיא עונת הופעות הקיץ, לחלות בקורונה זה בוודאי לא מה שנועה קירל תכננה. בין המנוחה בבידוד בבית לנסיעה נוספת לארצות הברית כדי לקדם את הקריירה הבין-לאומית שהשיקה, ליאור קינן ב"לפני החדשות" תפסה אותה לריאיון. צפו

א. ללא אירוויזיון, זאת הייתה העונה של המיליון: אחרי שנאלצה להחליף את הפרס, "הכוכב הבא" הבטיחה השנה סיפור חדש, כזה שמדברים בו על בניית קריירה, עם דגש על "אמנות" ו"מקום בתעשיית המוזיקה". לא עוד ריאליטי שנפלטים ממנו, אלא בית ספר למוזיקה שהתלמידים המצטיינים עושים את זה בגדול. אחד מאמצעי השיווק היה אותו פרס חליפי: מיליון שקלים. אמש, בגמר (קשת 12) שנערך בזאפה לייב פארק בראשון לציון, מילת הקסם חזרה על עצמה שוב ושוב. זה היה "גמר המיליון" בין אמנים "ששמים עליהם את המיליון" שנותנים "ביצוע ששווה מיליון". לרגעים זה היה מבלבל: מה בעצם "הכוכב הבא" מוכרת? מה האמצעי ומהי התכלית? והאם, ביקום המוזר שמתנהל בתכניות של ז'אנר טלוויזיוני גוסס ושחוק, זה בכלל משנה? ב. אז יחסית לגמר המיליון, זה היה ערב בלי כיסוי, שקצת שמט את השטיח מתחת לרגלי החשיבות העצמית והמחמאות המופרכות, וחשף הרבה מאוד זיעה מהניסיון למכור את האירוע כערב טלוויזיוני יוצא דופן. לא בדיוק קלאס באפס מאמץ. בסיכומו של דבר, זה היה ערב פושר לחלוטין, שמרני ולא מסעיר: אף לא אחד מהביצועים טלטל את העולם, שולחן השופטים המנופח היה כמעט מיותר, בעיות סאונד חזרו על עצמן, וגם אם אסי עזר ורותם סלע כבר מיומנים בהובלה של שידורים חיים מהסוג הזה, הכל נראה הרבה פחות נינוח הפעם. מיליון שמיליון - איזה פיהוק.

עמית סגל הוא כמו כוסברה, או שאוהבים או ששונאים. מעריציו הרבים בולעים בשקיקה כל דיווח, טור או ציוץ שלו, בעוד שונאיו מגיבים בסלידה בלי להקשיב בכלל למה שיש לו לומר. "סיפורה של הפוליטיקה הישראלית", ספרו הראשון, עשוי לשנות את הסטיגמה - פשוט כי מדובר בספר מעולה

"מישהו יאהב מישהו" של הדס בן ארויה ו"הסירו דאגה מלבכם" של תום שובל חלקו את הפרס העלילתי בתחרות המקומית של פסטיבל ירושלים. "מחברות שחורות" של שלומי אלקבץ הוא הזוכה הגדול בתחרות התיעודית

מאוכזב מהתיאטראות ("נפטרים מהזקנים"), זועם על איבגי ("יש בו איזה חולי"), מסכים שמנהלים נצחיים צריכים ללכת ("זה נכון גם בפוליטיקה") ומתנצל בפני גרושתו לאורה ריבלין ("על הסטירה שאמרה שנתתי"): השחקן הוותיק כבר לא פוחד מהמוות, ומגלה על מה הוא באמת מתחרט

במהלך משימת הבצקים, לא מעט מתמודדים ניגשים ליהונתן ומתייעצים איתו בנוגע למנות שלהם והוא נמצא במלכוד: "יש לי נטייה לעזור לכולם, למרות שאני לא אמור לעשות את זה - בטח לא לאדומים שאני כל כך רוצה שיילכו". צפו בקטע