האונס שעברה ושגרם לה לאבד אמון בגברים, מערכת היחסים המתעללת שחוותה, המשיכה לגברים ולנשים, ההתרסקות הנפשית אחרי הפריצה בגיל 15 - וההחלטה "לתת בראש" בקריירה: ענבל ביבי שתתמודד מחר בגמר "אקס פקטור לאירוויזיון" (רשת 13) מדברת על הכול בריאיון חושפני

"בלפסט" של קנת בראנה הפך לאחד הכוכבים הגדולים של עונת הפרסים השנה, ואפשר להבין למה. הסרט הוא מזמור הלל יפהפה לתמימות, למשפחה, לילדות ולאהבה, קינה לעולם שאבד - ושיר לשלום

"בהתחלה, כשהעולם היה צעיר, היו הרבה מאוד רעיונות אבל לא היתה שום אמת. האדם יצר את האמיתות בעצמו וכל אמת היתה מורכבת מהמון רעיונות מעורפלים. העולם היה מלא אמיתות וכולן היו יפהפיות… ואז הופיעו בני האדם. וכל אחד שהופיע מיד חטף אמת אחת וכמה חזקים במיוחד חטפו תריסר מהן. היו אלה האמיתות שהפכו את בני האדם לגרוטסקות… ברגע שאדם מסוים לקח לעצמו אמת אחת, קרא לה האמת שלו וניסה לחיות את חייו לפיה, הוא הפך לגרוטסקה, והאמת שאימץ הפכה לכזב". הקטע הזה מופיע בפתיחת הסיפור הראשון בקובץ "ווינסברג, אוהיו", של הסופר האמריקני שרווד אנדרסון (מובא כאן בתרגום מ-2009 של רחל פן). זהו הספר שהופיע לפתע בספריית קיבוץ חולדה בספטמבר 1959, וגרם לחבר הצעיר עמוס עוז "לשחרר את היד הכותבת", כלשונו. בדיעבד, זה היה אחד הרגעים המכוננים בתולדות הספרות העברית. בספרו האוטוביוגרפי "סיפור של אהבה וחושך", מתפייט עוז על כך שאלמלא נתקל בספרו של אנדרסון, הוא כנראה לא היה הופך לסופר. "אני אודה לו על כך כל חיי", הוא מספר, ומבהיר שבזכות הקריאה בספר הוא הבין מניין הוא בא: "מתוך פקעת רהויה של עצב והעמדות פנים, של געגועים וגיחוך ועליבות וחשיבות פרובינציאלית, של חינוך סנטימנטלי ואידיאלים שאבד עליהם כלח ופחדים חנוקים והכנעה וייאוש". קצת יותר משלוש שנים אחרי מותו של אחד מאנשי הרוח החשובים בתולדות מדינת ישראל, ודמותו עדיין יוצרת כותרות, ומפתיע יותר: היא עדיין יוצרת ספרים. אחרי "דבר שמתחפש לאהבה" שכתבה בתו גליה עוז, ו"מה שאבד בזמן" שכתבה ידידתו נורית גרץ - יוצא השבוע "אוסף צדפים", שכתב בנו דניאל - כתגובה לספרה של אחותו גליה. היא אומרת: אבא שלי העביר אותי בילדות "שגרה של התעללות סדיסטית". הוא אומר: גם אם יש אמת בחלק מטענותיה הנקודתיות, המסגור של עמוס עוז כ"אבא מתעלל" שגוי מן היסוד.