העיבוד של "פיטר פן" על ידי הקאמרי בשיתוף תיאטרון אורנה פורת נוגע בשלמות. המשחק נהדר, המוזיקה מרהיבה, הבימוי נפלא והעיצוב מהמם. אך מעל הכול זורחת הבחירה במיה לנדסמן לתפקיד וונדי. מיה גונבת את ההצגה ומוכיחה שהיא אחת השחקניות הגדולות בדורה

יעניין אתכן גם: קללות, השפלות ואיומים ברשת - המטרידן הסדרתי שלא עוצר ומאמלל את חייהן של נשים רבות מי הזיז את הטיסה שלי? רגע לפני פסח: הטיסות מבוטלות ובמוקדי השירות אין מענה "תקף וממש תפס אותי": בן ה-12 משחזר את ניסיון החטיפה ברמת גן

ארבעה פרקים בלבד מנתה העונה הראשונה של "טופ בוי", דרמת פשע שעלתה ב-2011 בערוץ 4 הבריטי. ואחריה היא חודשה לעונה שנייה עם מספר פרקים זהה, שהגיעה ב-2013 ואז בוטלה. נתוני הצפייה לא היו מרשימים במיוחד. עבור סדרה שעוסקת בכמה מהדמויות שהטלוויזיה לא טורחת להפנות אליהן זרקור, היה בביטול הזה משהו סמלי: הציבור לא התעניין בהן בחיים האמיתיים וגם לא על המסך. הסדרה גוללה את הסיפור של כמה סוחרי סמים בשכונת העוני מוכת הפשע "סאמרהאוס" - אמנם פיקטיבית אבל מייצגת לא מעט אמיתיות - שנמצאת ברובע האקני במזרח לונדון ומורכבת בעיקר מאוכלוסיה שחורה. היא עקבה אחר שני ילדים שנדחקים אל החיים האלה בשל המצב הכלכלי הקשה של משפחתם, או סתם בשל היקסמות מאורח החיים והאפשרות להרוויח כסף כפי שהוריהם בחיים לא יצליחו לעשות. הטופ בוי של השכונה, כלומר הבוס של עסקי הסמים המקומיים, היה דושיין (הזמר והראפר אשלי וולטרס, שפעל תחת השם אשר די כחלק מלהקת So Solid Crew, ובעצמו נעצר ונכלא בשל אחזקת נשק חם טעון), ולצדו שותפו וחברו הטוב מילדות, סאלי (קיין רובינסון, גם הוא ראפר, שידוע בשם הבמה קיינו). שניהם עשו כל מה שצריך כדי להישאר בפסגה. התיאור לבדו מעלה על הדעת סדרה אחרת מהעבר השני של האוקיינוס האטלנטי - "הסמויה", ו"טופ בוי" אכן זכתה להשוואות קבועות אליה. כמוה גם הסדרה האמריקנית עוסקת בצורה אותנטית ומפוכחת בסוחרי סמים. כמוה היא מציבה בחזיתה דיירי שכונות מצוקה, בעיקר שחורים, שהמערכות הממשלתיות או העירוניות הפקירו. כמוה האקשן בה מחוספס, ברוטלי ונטול הדר. כמוה היא נודפת ייאוש ובכל זאת מלאה ביופי. כמוה היא זכתה בזמן אמת לנתוני צפייה זעומים. מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

בסיום ריאיון מקיף שהעניק אביהו מדינה, חתן פרס ישראל הטרי לזמר עברי, למיכאל וולפה וגדעון כ"ץ בשנת 2008, הוא נשאל אם הוא מרגיש תחושת ניצחון או הישג לאור הדרך שעברה התרבות הישראלית מהימים שבהם מוזיקה מזרחית הודרה לחלוטין ועד להפיכתה לזרם דומיננטי באמצע הדרך. הוא השיב בביטול, שהרי בכלל לא מדובר במאבק בין סגנונות - אלא בהתפתחות שהייתה אמורה לקרות באופן צודק כבר שנים לפני כן. "ניצחון עצוב ביותר, שתדע לך. זה מגעיל אותי שאני צריך בכלל לנצח. למה אני צריך לנצח?", השיב, "למה זה צריך להיות הישג? למה הרגשת שייכות צריכה להיות הישג? זה לא דבר מובן מאליו שאדם, אזרח ישראלי, ירגיש הרגשת שייכות גם מבחינה תרבותית למדינת ישראל? זה לא הדבר הטבעי שצריך להיות? למה אני צריך אחרי 40 או 50 שנה לבוא ושיגידו לי שיש לי הישג?". המתח המתוק-מריר בין ההיסטוריה המתסכלת ובין ההישג האדיר מלווה גם את העיטור הנוכחי, האחרון בשורת פרסים שבהם זכה מדינה לאורך השנים. ובכל זאת, יש בהחלט מה לחגוג - הבחירה בו על ידי ועדת הפרס מבטאת תיקון מסוים, ראוי ומתבקש, לשנים ארוכות של יחס מזלזל לענף מוזיקלי פופולרי ומשמעותי במיוחד - ואולי התחלה של איחוי. יש לה כמובן גם משמעות פרטית, והיא ההכרה בהיקף תרומתו הנרחבת של מדינה למוזיקה הישראלית, בשלל היבטים - "יצירתו המשובחת והאיכותית ומאבקו העיקש ורב השנים", כלשונם של חברי הוועדה.

בילדותנו, כל אחת מאיתנו שאפה להיות, כמאמר השיר, המלכה אסתר. או מלכת אסתר, שזו מלכה שאסתר הוא כוח העל שלה. במרוצת השנים והמי-טו, הסיפור המקראי האהוב נחשף לפנינו בגוונים חדשים, פחות מחמיאים. אסתר, ששמה מייצג הסתרה והסתתרות, התגלתה בפנינו כפחות מלכה ויותר שפחת מין שנוצלה על ידי שלל הגברים בחייה. ושתי, שנחשבה למרשעת משום מה, נחשבת בעיני רבות היום לאייקון פמיניסטי בשל סירובה להיכנע לאותו ניצול. אבל האם זו בהכרח פרשנות נכונה יותר לסיפור המגילה? כדי להבין מה קורה שם באמת, בסיפור הכה טעון מגדרית הזה, פניתי לשרון בנימין, מורה לתנ"ך, טיקטוקר ידוע בתחום וכן האיש שעושה איתי כביסות. והוא לוקח אותנו אל תחילת הסיפור, למסיבה של שבורים אצל המלך, או בכינויה המקראי, "משתה". בתקופה ההיא, המשתים היו מופרדים מגדרית, עוד משהו שהיינו מתקוממים עליו כיום, ולא תקפים לימים שבהם לא ידעו מה זה מגדר. "בזמן שהמלך וחבריו משתכרים, הוא מזמין את ושתי לעשות סטריפטיז", לדברי בנימין, שבמחילה מכם נקרא לו כאן שרון. "ואיך יודעים שזה סטריפטיז? כי הוא אומר לה לבוא לבושה כתר מלכות". כתר מלכות, על משקל שאנל 5. דהיינו, ושתי נדרשה לחבוש כתר בלבד. סימן נוסף לכך שוושתי נדרשה להתפשט, הוא שגברים שערכו משתה באותה התקופה, הזמינו בדרך כלל זונות. "להזמין את ושתי זה אומר, 'בואי תהיי הזונה שלנו'", מסביר שרון בפשטות. "ושתי מסרבת, והיא הפמיניסטית הראשונה שאומרת 'עד כאן'".

יעניין אתכן גם: בזכות הקול הכפול ובעזרתו של דנדן ואלוהי המזל: כך זהר יוכל להינצל מהדחה לפרק המלא לקטעים נוספים

יגאל שילון שב עם "חוזרים לפספוסים" ברשת, ומדבר על השיתוק ("שכבתי כמו בול עץ, ואמרתי לעצמי אתה דפוק לגמרי"), הניתוק ("ביקרו אותי וביקשתי שילכו"), זיופי המתיחות ("הייתי שותף לפשע של יהודה בארקן") ואחיו דן ("למה בני דורו על המסך ודן לא?! זה הורג אותי")

אילת תארח את פסטיבל הגיטרה עם הופעות של מיטב האמנים, האנסמבל הקולי הישראלי יקיים מפגש מוזיקלי עם המוזיקאי הענק יוני רכטר - ועוד כמה המלצות תרבותיות שכדאי לשים אליהן לב השבוע