חיל ורעדה בקהילות הפטיש וה-BDSM בישראל ביממה האחרונה. בחמישי בערב, כך נודע, יעלה תחקיר נוקב על פשעים מיניים שביצעה לכאורה אושייה מוכרת בקהילה. כולם יודעים גם מי, כי דינם של סודות כאלה להתפשט כאש בשדה קוצים, וחוץ מזה, נו, כמה אפשרויות כבר יש. קהילה קטנה, עולם קטן. "חמישים גוונים של שחור", כך קראו לתחקיר של חן ליברמן ששודר אמש בתכנית "עובדה" של אילנה דיין, שם שהבהב עבורי מראש כנורת אזהרת שטחיות. נו באמת, שוב "חמישים גוונים", ספר שנחשב לבדיחת הסצנה? ולמה בעצם צריך למסגר כל סיפור, גם סיפורי אונס, בשם מתחכם וסקסי? אי אפשר לקרוא לדברים כפשוטם, למשל, "האושייה שמשתמשת בפטיש כתירוץ לאנוס", או משהו כזה? אבל המילים "פטיש" או "BDSM" לא הופיעו בתחקיר אף לא פעם אחת, פרט לרמיזה בשמו, ואני לא יכולתי שלא לתהות למה. הרי אין מה להסתיר, ומוטב שלא להסתיר: הסצנה היא סצנת פטיש ו-BDSM, וגם בתוכה, דווקא בתוכה, השיח על גבולות ומרחב אישי ער ונוכח תמיד. חשוב לומר את זה, לא בשביל לסנגר על הקהילה, חלילה, אלא כדי לתת מראש תרופה למכת השיימינג שהונחתה על הדוברות בכתבה עוד בטרם פורסמה. "רק שכחתם לציין שזה מועדון פטיש", כתבו בתגובות לטיזרים, "הכל היה מוסכם, הן ביקשו את זה". גם את היותה של הנפגעת המרכזית בכתבה כוכבת אונלי-פנס, כמדומני, לא ציינו. וגם בזה, ידעתי, הולכים להיתלות מאשימי-הקרבן.

פרסלי מתה מדום לב בבית חולים בלוס אנג'לס. היא הייתה זמרת, הוציאה שלושה אלבומים, והיתה הבעלים של אחוזת "גרייסלנד". במהלך חייה היא נישאה ארבע פעמים, בין היתר למייקל ג'קסון ולניקולס קייג'. אמה, פרסיליה ספדה לה: "האישה החזקה, האוהבת ועזת התשוקה ביותר שהכרתי"