תושב רמת השרון הופתע לגלות בתחקיר "המקור" ששכנו עופר גל אנס במשך 15 שנה את אחותו הצעירה הילה צור. בריאיון לרשת 13 הוא סיפר על ההפגנה מול ביתו של עופר בדרישה שיעזוב את העיר במטרה לאפשר להילה להסתובב בה בשלווה

אחד המעריצים שעמד ביציע העליון נפל אל תוך הקהל באולם "אפולו" שבניו יורק. המופע הופסק לרבע שעה, הגבר טופל - ודווח כי אין נפגעים בתקרית. האולם פתח בחקירה. דרייק הודה לקהל בסוף המופע

"דוד מלך ישראל השנייה", סרטם של רובי אלמליח ואמיר בן דוד על שר החוץ לשעבר, מיטיב להראות את כל תקרות הזכוכית הגזעניות שעומדות בפני מזרחים בפוליטיקה ובכלל, וגם מלווה בפסקול מהמם. בכל זאת, דמותו של לוי עצמו מתפספסת בתוך הדיון הכללי

הזמר איל גולן תקף את הקריאה של כמה גולשים להחרים את המוזיקאי אליאב זוהר, בנו של שר התרבות מיקי זוהר. בפוסט שפרסם באינסטגרם כתב הזמר שהלב שלו נשבר כשראה את העליהום שחוטף אליאב על לא עוול בכפו. גם ראש האופוזיציה יאיר לפיד יצא להגנת אליאב: "מצטרף לקריאה נגד החרמתו של אליאב זוהר. אנחנו נלחמים בעד המדינה, לא נגד זמרים". "אתמול בערב נתקלתי בפוסטים ברשתות החברתיות שקוראות להחרים את ההופעות והמוזיקה של אליאב זוהר, בנו של מיקי זוהר, ופשוט כאב לי הלב", כתב. "מי כמוני יודע כמה דרך של אמן היא חשובה, מאתגרת ולא פשוטה. ולראות זמר ויוצר צעיר מוכשר שכבר עושים עליו עליהום בגלל אמירות כאלו ואחרות של אבא שלו, שלא קשורות אליו בשום צורה - זה פשוט לא נתפס בעיניי. אני לא נכנס לרגע לפוליטיקה אבל אני יודע שאסור לערבב בין מוזיקה ואמנות לפוליטיקה". יעניין אתכם גם: "מעציב אותי, מחפשים להעניש אותי": התגובה של אליאב זוהר לקריאה להחרימו הדוקו על דוד לוי סוחף ונוקב, אבל הגיבור שלו הולך לאיבוד בתוכו

הראפרית הפרובוקטיבית שהפכה לאדם שהרוויח הכי מהר מיליון דולר ברשת למבוגרים בלבד טוענת שיש לכלוא את האנשים שהחלו לעקוב אחריה ברגע שמלאו לה 18

האקדמיה האמריקאית לקולנוע פרסמה את רשימת המועמדים והמועמדויות, כשגם "במערב אין כל חדש", "הפייבלמנים", "רוחות אינישרין" ו"אהבה בשחקים: מאווריק" מככבים. סרט האנימציה הישראלי הקצר "מגלשה שחורה" לא הצליח להשתחל לחמישייה הסופית. רשימת המועמדים המלאה

בכל עשור מגיע לטלוויזיה האמריקנית סיטקום נוסטלגי מכונן שעלילתו מתרחשת כעשרים שנים לפני כן. "ימים מאושרים" ערגה בשנות השבעים לשנות החמישים. בסוף האייטיז הגיעה "שנות הקסם" כדי להתגעגע לסיקסטיז. בשלהי שנות התשעים כמהה "מופע שנות ה-70" לחופש ולבטלה של שני עשורים קודם לכן. בשנות האלפיים הגיעה "כולם שונאים את כריס" שייחלה לשנות השמונים. גיבורי הסדרות האלה היו כולם איפשהו על סקאלת גיל ההתבגרות וסימנו מה בעצם קורה כאן: היוצרים והכותבים פשוט בוראים מחדש את נעוריהם. בשלב שבו הגיעה "כריס" משהו כבר השתנה. הטלוויזיה כולה, למעשה. לצד ריבוי הסדרות שנובע מגופי שידור שרק הלכו והצטרפו - קודם ערוצי הכבלים ולאחר מכן שירותי הסטרימינג - פתאום התחילו לאכלס את המסך המון סדרות נוסטלגיות, גל אדיר שאנחנו מרגישים היטב עד היום. בעיקר כאלה שפורטות על המיתרים הסנטימנטליים ("הגולדברגים", "דברים מוזרים", "גלואו", "שלדון הצעיר", "חמוץ מתוק", "קיץ אמריקני חם ורטוב", "הילדים בסדר", וכן "אחוזת דאונטון" ו"נערות דרי" שאמנם בריטיות, אבל הפכו להצלחות ענק גם בארה"ב); אך גם כאלה שמפוצצות את הבועה ("מד מן", "הסקס של מאסטרס", "העיר על הגבעה", "האמריקאים" וכיו"ב) או לכל הפחות רוקדות על שתי החתונות ("הצמד", "פוזה", "פיזיקל" וכו').