בסוף השבוע יצא לדרך מפעל הוקרה שנתי חדש ביצירה הישראלית - "פרס שיש קולר למצוינות בקולנוע ובטלוויזיה". את הפרס יזם ותקצב הקולנוען הוותיק שיש קולר ומכהנת בו כנשיאת מועצת נאמני הפרס וראש חבר השופטים זוכת פרס ישראל, השחקנית גילה אלמגור-אגמון. הפרס נועד להוקיר לראשונה את פועלם לאורך השנים של נושאי תפקידים חשובים מאחורי המצלמה, שנותרו שקופים לאורך השנים. לזוכים הוענקו בטקס פרסים שכללו מענק כספי בסך עשרת אלפים ש"ח לכל זוכה, במסגרת שבע קטגוריות בהלימה ל"שבעת המופלאים" הכוללות את תפקידי עורך/ת בו זכה דני שיק, עוזר/ת במאי/ת בו זכתה לי-את הלר, עוזר צלם/ת (פוקוס פולר) בו זכה רמי סימן טוב, מנהל/ת תסריט בו זכתה גרייס בניוש, גריפ ראשי/ת בו זכה אפי עג'מי, תאורן/ית ראשי/ת בו זכה אבי אברהמי וכמו כן מרצה-מורה אקדמי/ת בו זכה נחמן אינגבר.

מ.נייט שאמאלאן שוב מגיש מותחן, שוב נופל בשלב הטוויסט ושוב מאכזב, ואנחנו שוב נפלנו בפח. "דפיקה בדלת" מצליח לשמור על מתח, אבל מתגלה כסרט דבילי לחלוטין, ואין בו שום דבר שלא מופיע בטריילר שלו

הפעם גיא שיקר הודח, אפילו עם היתרון שקיבל מגל רובין (הרנטגן, כמו שהיא מכנה את עצמה) כנראה כי אמר את הדבר הנכון על השטיח, שהוא: "וואו, רזית מלא", שזו מחמאה של בומרים, אבל כזו שמה לעשות - תמיד עובדת. קורים הרבה דברים בעונה, אך למרות זאת היא אחת המשעממות אי פעם. עובדתית יש התרחשויות - בגידות, שקרים, ריבים, בריתות שנרקמות ומתפרקות. אבירן מצא את פסלון החסינות ולא סיפר עליו לאף אחד, נטשה סיפרה שהתאסלמה, ולמאיה יש קצת פה ג'ורה חמוד ובלונדיני. מצד שני, האירועים לא ממש מזיזים לאף אחד, לא על האי ולא אצל הצופים, ולא משנה מי מודח, זה לא ממש משנה את התחושה במשחק. בעונה הזאת אני מרגישה כאילו אני צופה בעונה של משימות, שהמימד הרגשי לא ממש קיים בה. לכאורה יש שם את כל הנתונים הנכונים - כולם נראים טוב מאד ומעלה, שני שליש מתוך הקאסט הם צעירים עד גיל 30, וגם המבוגרים של העונה קלילים, ודוברים את השפה, לא מדי בומרים, ועם מינון סביר של רצון להיחשב צעירים בשילוב הגישה ההורית המתבקשת. לדעתי הבעיה היא שכדי לייצר תוכן מעניין, צריך אנשים מעניינים. אנשים מעניינים הם אנשים מורכבים, כאלה שעברו עליהם כמה דברים, ולא כאלו השניה בקעו מהאימוג'י ביצה, וכל מה שהם יודעים זה לדקלם את כל הגרסאות של אמנת ה-PC העולמית בשלוש שפות - אנגלית, עברית והאשטאג.

צמד היוצרים והשחקנים חנן סביון וגיא עמיר כבר כבשו את הקהל הישראלי עם הסרטים "מכתוב" ו"מחילה" ועם הסדרות "עספור" ו"פצועים בראש". עכשיו הם ינסו לכבוש את כל העולם בעזרת נטפליקס: הסדרה הבאה שלהם, "באש ובמים" שמה, תעלה בקיץ הקרוב בענקית הסטרימינג כהפקת מקור בלעדית. גם במקרה הזה הם יוצרים ומככבים בה. בשלב הזה פרטי העלילה נשמרים עדיין תחת מעטה סודיות, אבל מה שאפשר לספר הוא שהסדרה צולמה בישראל, פולין וגיאורגיה, ומפיקים אותה אדר שפרן, רוני אברמובסקי, משה אדרי ודנה שטרן. סביון ועמיר נחלו הצלחה רבה עם היצירות הישראליות שלהם. "עספור" הפכה לתופעת תרבות כששודרה בהוט בתחילת העשור הקודם. "מכתוב" מ-2017 מכר כ-570 אלף כרטיסים, ו"מחילה" מ-2019 מכר 300 אלף כרטיסים, כך שביחד שני סרטיהם התקרבו למיליון כרטיסים בשלוש שנים. "באש ובמים" צפויה להיות ההפקה הישראלית-הבינלאומית השנייה בנטפליקס, אחרי "פגע וברח" של ליאור רז ואבי יששכרוף, יוצרי "פאודה", שבוטלה אחרי עונה אחת.

המחזמר עטור השבחים והפרסים "מטילדה", המבוסס על ספרו של רואלד דאל, עושה את דרכו לישראל. ההצגה, שהפכה ללהיט ענק בווסט אנד בלונדון וגם זכתה לעיבוד בברודוויי, תגיע לעשרה מופעים בלבד באוגוסט הקרוב, בהפקת משה יוסף. כמי שכבר ראו אותו בגרסתו הבימתית, אנחנו יכולים להבטיח לכם שיש סיבה להתרגש. המחזמר עוקב אחר ילדה קטנה ויוצאת דופן. בביתה היא נאלצת לספוג את העלבונות של אמה שמעולם לא רצתה בה ושל אביה שחפץ בבן ומתייחס אליה כאל כזה. בבית הספר היא מתמודדת עם מיס טרנצ'בול, מנהלת מפלצתית ששונאת ילדים ושמה לה למטרה למרר את חייה. אבל מטילדה לא נותנת לסלידה של הגורמים שאמורים לטפח אותה למנוע ממנה להיות גורם חיובי כלפי חבריה ומכריה. חמושה באהבת ספר, דמיון חי ומוח מיוחד, וכן בטיפוחן של הספרנית והמורה שלה, מטילדה מעזה לנקוט עמדה עצמאית ולשנות את גורל חייה.

25 שנה לאחר שהסדרה "סיינפלד" ירדה מהאוויר היא "חוזרת" בילגול המוזר ביותר שלה: "Nothing, Forever" ("כלום, לנצח"), הוא מעין פרק אינסופי של "סיינפלד", שנוצר על ידי בינה מלאכותית, ונראה כמו משחק מחשב משנות התשעים. התוצאה נקטלה בתקשורת העולמית. שיפטו בעצמכם

השחקן צ'רלס קימברו, שהתפרסם בעיקר בזכות תפקידו כג'ים דיאל בסדרה "מרפי בראון", הלך לעולמו בגיל 86. קימברו גילם בסדרה מגיש טלוויזיה ותיק ומרובע בשם ג'ים דיאל לאורך עשר עונותיה

שנתיים לאחר שמשטרת לוס אנג'לס פתחה בחקירה נגד השחקן ארמי האמר בעקבות עדויות קשות של נשים, שטענו כי הוא אנס אותן, התעלל בהן מינית ותקף אותן - השחקן מתראיין לראשונה ומציג את הצד שלו בסיפור. בריאיון שהעניק למגזין הדיגיטלי "אייר מייל", הוא סיפר ששקל להתאבד אחרי שהפרשה התפוצצה ואף גילה כי כומר התעלל בו מינית כשהיה בן 13 בלבד. בנוסף טען כי כל המפגשים המיניים המדוברים עם אותן נשים שהעידו נגדו "היו בהסכמה". "היה לי אורח חיים קיצוני ואינטנסיבי", סיפר. "נהגתי לאסוף את הנשים הללו ולהכניס אותן לתוך מערבולת של נסיעות, סקס, סמים ורגשות עזים שמתעופפים מסביב, וברגע שהייתי מסיים - הייתי פשוט מפסיק את הקשר עמן, נוטש אותן וממשיך הלאה. הן היו כמובן בתחושה שהן נוצלו וננטשו". האמר, שכיכב בסרטים כמו "הרשת החברתית" ו"מוות על הנילוס" לצד גל גדות, סיפר כי בגיל 13 הוא עבר התעללות מינית בידי כומר, מה שלטענתו הוביל אותו בסופו של דבר להתעניין בעולם ה-BDMS: "זה הכניס מיניות לחיי באופן שזה היה מחוץ לשליטה המוחלטת שלי. הייתי חסר אונים, לא הייתה לי יכולת פעולה עצמאית ורציתי שתהיה לי שליטה מבחינה מינית".