מחפשים את הסדרות המומלצות של פברואר 2024? הנה הן כאן. השבוע שמתחיל ב-3 במרץ 2024 השבוע שמתחיל ב-10 במרץ 2024 השבוע שמתחיל ב-17 במרץ 2024 השבוע שמתחיל ב-24 במרץ 2024 הסדרות החדשות שאנחנו הכי מצפים להן ב-2024 סדרות מומלצות בנטפליקס: המדריך הגדול עשרת הסרטים הכי טובים בנטפליקס עכשיו מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

מפגש הפסגה של דאנה איבגי ואניה בוקשטיין, סרט השואה שיזכה באוסקר, "חולית 2" וגם סרטים שכדאי לשמור מהם מרחק

התגובה המחפירה של מפלגת השלטון לדוח ועדת החקירה על אסון הר מירון, שגבה את חייהם של 45 בני אדם, הייתה סחרור אחד יותר מדי גם בשביל יושבי האולפנים. המבטים ההמומים, המילים הקשות והמיאוס העמוק בדיווחים על כך המחישו עד כמה הרכבת ירדה מהפסים

הבמאית הדוקומנטרית נילי טל מתה בגיל 80 בשל דלקת ריאות שהסתבכה. טל היא זוכת פרסי מפעל חיים של הפורום הדוקומנטרי לשנת 2022 ושל משרד התרבות והספורט. בין היתר ביימה גם את "חרוט בגופי" על נשותיו של גואל רצון ו"סוד הרצח של רוז" על הילדה רוז פיזם

"רוסלקה" של המלחין הצ'כי אנטונין דבוז'ק אמנם לא זוכה לשם גדול בעולם האופרה כמו היצירות של מוצרט, ורדי או פוצ'יני - אבל ההפקה החדשה של האופרה הישראלית בניצוחו של דן אטינגר היא אחת המרגשות שעלו על הבמה המקומית. שאפו!

לפני זמן לא רב פגשתי במבקר הופעות בריטי, והחלפנו רשמים וחוויות כעמיתים למקצוע. בשלב כלשהו הוא שאל אותי מה ההופעה הכי גרועה שאי פעם נאלצתי לכתוב עליה ביקורת, ולאחר התלבטות קצרה נזכרתי בהופעה של דון מקלין ברעננה, ביוני 2018. הסטליסט של מקלין היה קמצני במיוחד, תוך כדי שהוא מדלג על קלאסיקות לטובת קאברים לא מוצלחים. הסאונד היה נוראי, הגיטרה שלו לא הייתה מכוונת ויותר מהכל, נראה שהוא מזלזל בקהל, כשלעס מסטיק ואפילו לא ניסה לשמור על הקצב בשיר "וינסנט", אחד השירים הכי יפים שנכתבו על ידי בן אנוש אי פעם. זה היה כמו לשמוע מופע קריוקי משירי דון מקלין, בביצוע מוזיקאי שלא נשמע כמו דון מקלין, ואפילו לא מנסה לבצע את השירים כמו שצריך. כשסיפרתי לאותו בריטי שהקהל הישראלי התבאס שמקלין לא ביצע את השיר "ג'נסיס", הוא הודה שהוא לא מכיר את השיר. מתברר, אפוא, שהשיר הנוגה על בריאת העולם הפך ללהיט בעיקר בארץ הקודש. נזכרתי בשיחה הזאת ובמופע הנוראי של מקלין במהלך ההופעה של גלי עטרי אתמול בהיכל התרבות. לא רק בגלל שגלי בחרה לפתוח את ההופעה עם "בראשית", הגרסה העברית של רחל שפירא לאותו שיר מופלא של דון מקלין, אלא בגלל שהוא היה ההפך הגמור מאותו מופע זכור לשמצה. זו לא רק ההפקה המלוטשת והמתוקתקת (והיא בהחלט הייתה מלוטשת ומתוקתקת), לא רק הביצועים המדויקים של גלי, לא רק בחירת האורחים המרגשת - אלא בעיקר העובדה שעל הבמה הגדולה של המכה של המוזיקה הישראלית, גלי נתנה את הכל בשביל הקהל שלה. רגע לפני שאמשיך לביקורת המופע עצמו, אבקש לעשות עצירה קצרה לצורך הבהרה טכנית: אני קורא לגלי עטרי בשמה הפרטי לא בגלל שאני מכיר אותה אישית. באופן טבעי כשכתבתי על דון מקלין התייחסתי אליו כ"מקלין", ובאותה טבעיות אני מתייחס אל גלי עטרי פשוט כ"גלי". הסיבה לכך אינה מגדרית, אלא נעוצה בפמיליריות שגלי נוסכת בקהל שלה. קשה לבלות שעתיים עם השירים שלה, שגם בחלל העצום של היכל התרבות הופכים לאינטימיים, ולא להרגיש כאילו אתם בעצם חברים ותיקים. אנחנו מכירים את השירים, ואנחנו מכירים אותה. אנחנו גם מכירים את האחיות שלה. אנחנו מכירים את האחיין שלה. אנחנו מכירים את האחיינית שלה. עם האחרונה בכינו הרבה ממש לאחרונה, כשמחבלים מנוולים פרצו לביתה ורצחו את בעלה. גלי עטרי היא חלק מהמשפחה של כל ישראל כבר יותר מ-50 שנה. לבני משפחה אנחנו קוראים בשם הפרטי.

לראש ישיבת מעלה גלבוע ברור שהמצב הנוכחי בו המגזר החרדי לא מתגייס לצבא הוא "עיוות תורני שאין לו תקדים היסטורי. יש לנו הרבה מה ללמוד מהציבור החרדי אבל המצב הנוכחי לא יכול להימשך. כשאדם חרדי חולה הוא לא מסתפק רק בתפילות אלא הולך לרופא"

פרשת ויקהל בוחרת לעסוק דווקא בפרטים הקטנים ביותר, וגם חוזרת על דברים שלמדנו בפרשות קודמות. עיון מעמיק יותר מלמד שהדבר מכווין ובא ללמד אותנו על תכנון אלוקי, ביצוע אנושי והשילוב החשוב וההכרחי של שניהם