כתב רשת 13 פז רובינזון הציג בתוכנית הבוקר בשידור חי את תאי השירותים הציבוריים החדשים שהותקנו ברחבי תל אביב, אלא שלמרבה ההפתעה - הוא נתקע בין הדלתות כשניסה לצאת החוצה. "זה כמו דירת חדר בתל אביב, הוא באמת רחב מאוד", סיפר בעודו מדווח מתא שירותים ציבורי חדש בתל אביב. אלא שבדיוק כשנכנס לתא - הדלתות האוטומטיות נסגרו עליו והוא ביקש מעוברת אורח לחלץ אותו. המגישים באולפן, עומר ירדני ורותם ישראל, לא הצליחו להפסיק לצחוק. בסוף הדיווח ולאחר שרובינזון חולץ בשלום מהשירותים - שני המגישים התעשתו, שוחחו עמו ורותם ישראל סיכמה: "האייטם הזה היה פיפי, תרתי משמע". צפו למעלה בתקרית המביכה.

הלן ברייה היא אלמנתו של אלבר, יוצר "היה היה - האדם" וסדרות ההמשך שלה. לאחר מותו היא לקחה פיקוד על המותג שחוזר עם סדרה חדשה, "היה היה - החפצים". לרגל עליית הסדרה ב-HOT, ריאיון מיוחד עם היוצרת על הסדרה שכולנו גדלנו עליה ושינתה ליובל נוח הררי את החיים

בהערה כביכול לא חשובה בתחילת הפרק האחרון של "תרגיע", לארי דיוויד שואל את גרושתו שריל אם זה בסדר מבחינתה שיגיד לאנשים שהיא לא אהבה את הגרסה של "הנמלט" עם הריסון פורד. למעשה, זוהי לא הערה תמימה. הגרסה המקורית של "הנמלט" הסתיימה בפרק הסיום הנצפה ביותר עד אז בתולדות הטלוויזיה, עם 78 מיליון צופים. השיא נשמר למשך שנים, ורק פרקי הסיום של "מ.א.ש" ו"חופשי על הבר" הצליחו לעקוף אותו. לארי דיוויד, מי שחזר מפרישה כדי לכתוב את פרק הסיום של "סיינפלד" מכיר את המספרים האלה בעל פה. הוא גם יודע שהפינאלה של "סיינפלד", שהיה אירוע טלוויזיוני ענק, לא עבר את "הנמלט" עם 76 מיליון צופים "בלבד". פרק הסיום של "סיינפלד" היה אירוע טלוויזיוני ענק במונחים גלובליים, וגם ישראליים. זו הייתה הפעם הראשונה שבה תכנית טלוויזיה מתוסרטת משודרת באופן סימולטני בישראל יחד עם השידור בארה"ב. הצופים שהתעוררו לפנות בוקר בתל אביב (הח"מ ביניהם) וצפו במשדר הפרידה הארוך, ראו אותו במקביל לאלפים שהתגודדו בטיימס סקוור בניו יורק, שם הפרק הוקרן על מסכי הענק בכיכר. אפילו בפסטיבל קאן היוקרתי הקרינו בשידור חי את הפרק האחרון בפני כ-500 צופים. עיריית לוס אנג'לס דיווחה כי במהלך הפסקת הפרסומות הייתה עלייה של 10% בשימוש במים בעיר, כתוצאה מכך שכל הצופים כנראה הלכו לשירותים באותו זמן. הפרק, לעומת זאת, זכה לביקורות מעורבות, בעיקר מהמעריצים. ההחלטה לסיים את הסדרה כשארבע הדמויות הראשיות נכנסות לכלא, כביכול על כל המעשים הלא מוסריים שהם עשו במהלך תשע העונות, הרגיש כפוי במידה מסוימת. זה לא ש"סיינפלד" הייתה סדרה ריאליסטית עד אותו פרק אחרון, אבל הסוף שלה היה מוגזם אפילו במונחים שלה. ובעיקר, לא ברור מדוע הדמויות נענשות על הניהליזם שגרם לנו להתאהב בהן מלכתחילה. מכאן והלאה ספוילרים לפרק האחרון של "תרגיע":

הראפר יואב אליאסי, הידוע בכינויו "הצל", נחשב לתומך נלהב של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אלא שמסתבר שאפילו הוא מאוכזב ממנו - והוא אף כותב זאת בפוסט נוקב נגדו ברשתות החברתיות. "הבטחת לנו כבוד ראש הממשלה. הבטחת לאלו שתמכו בך, הצביעו לך, האמינו בך, מכבדים אותך. הבטחת לנו. הסתכלת לנו בעניים והבטחת. הבטחת לנו שנרדוף את ראשי החמאס - שבינתיים מסתובבים בחופשיות בעולם ובלי חשש, הבטחת שניכנס לרפיח - שכבר חודשיים שאתה לא מאשר את התוכניות, הבטחת שנכתוש את חיזבאללה אם יירה עלינו - בינתיים אנחנו רק סופגים ותושבי הצפון פליטים, הבטחת שלא יישאר חמאס - והוצאת את צה"ל מעזה בזמן שחמאס חי וקיים".

המשטרה לא מאשרת את ההופעות של עומר אדם המתוכננות להתקיים ב-15 וב-16 באפריל בפארק הירקון שבתל אביב עד שיוסדרו כל ענייני הבטיחות. כל זאת על רקע המלחמה המתנהלת בעזה מזה חמישה חודשים. את הסיפור פרסם לראשונה העיתונאי רן בוקר. במכתב ששיגרה המשטרה לעומר אדם ולהפקה שלו נכתב כי תוכנית המופע "אינה כוללת הקפדה על קיומם של צירי פינוי ומילוט של הקהל בעת שעת חירום", תנאי שלטענתם הכרחי בימי מלחמה. צוות ההפקה של עומר אדם הציג למשטרה תוכנית של ציר פינוי כחלק מהשיח בינם לבין המשטרה, אך במשטרה קבעו שהיא אינה עומדת בסטנדרטים הנדרשים לכך. בנוסף לכך, במשטרה פירטו כי התכנון הקיים יביא למצב דוחק הן ברחבת המופע והן בתחנת הרכבת הסמוכה שעשוי להביא לידי סכנת חיים. עוד הוסיפו במשטרה כי בחלק ממועדי ההופעות צפויים להתקיים במקביל אירועים הומי אדם נוספים בקרבת פארק הירקון מה שעשוי לשתק את ציר רוקח ואינו מקובל עליהם. גורמים במשטרה מבקרים את התנהלות ההפקה של המופעים בשל כך שהם טוענים כי נמכרו כרטיסים על ידי עומר אדם מבלי שקיבל אישור רשמי מהמשטרה מבעוד מועד.

ערוץ 14 פרסם הערב (שלישי) במהדורת החדשות שלו דיווח המסתמך על "מקור בחמאס" אשר צוטט באמרו: "הנהגת חמאס נמצאת תחת לחץ צבאי כבד ומבינה שנתניהו נחוש בדעתו לפעול למיגור כוחה הצבאי והפוליטי. הוא מתגלה כנחוש מאוד". אותו "מקור בחמאס", המחמיא בערוץ 14 בצורה יוצאת דופן דווקא לנתניהו "הנחוש מאוד", עורר את חשדם של גולשים רבים ברשתות החברתיות שלא נשארו אדישים ותהו האם אותו מקור הוא למעשה נתניהו עצמו או מי ממקורביו. חבר הכנסת לשעבר רם שפע שיתף את דבריו של "המקור בחמאס" וצייץ: "איזו בדיחה. אפילו בצפון קוריאה לא היו יכולים להמציא ערוץ מביך כמו 14". אחר צייץ: "מקור אמין מאוד בחמאס: היינו מנצחים מזמן אלמלא העמידה האיתנה של שרה נתניהו". "קומי ישראל" צייצו: "מקור בחמאס לחדשות 14: רק ביבי", ואילו אמיר ברקול צייץ: "ערוץ 14, זה שהוא גר ברחוב עזה ומכנה את עצמו אבו-יאיר לא הופך אותו למקור בחמאס".

חוקרת צעירה באקדמיה מחפשת אחר אביה בניסיון למצוא שורשים להיאחז בהם, ואגב כך מתגלגלים לידיה יומנים שכתבה חלוצה שעלתה ארצה ב-1908. קראו את הפרק הראשון מתוך "רסיסי לילה", מאת אילה דקל

"ריפלי", שעלתה בנטפליקס בשבוע שעבר ומבוססת על הספר "הכישרון של מר ריפלי" מאת פטרישיה הייסמית', לא טובה כמו העיבוד הקולנועי האחרון שנעשה לספר. זאת כשלעצמה בעיה - "הכישרון של מר ריפלי" מ-1999 הוא אחד הסרטים הכי טובים של שנות התשעים, ומהאהובים עלי באופן אישי. אבל לא כאן הסדרה נופלת. הבעיה העיקרית היא שמדובר בסדרה משעממת נורא. טום ריפלי הוא סוציופת מבריק, הוא אלוף העולם בהתחזות, זייפנות והונאה, והעניין הוא שעקרונית אנחנו בעדו. זאת אחת הסיבות שבגללן היה לדמות ספרותית אהובה במיוחד (וגם העובדה שמאט דיימון גילם אותו בעבר בוודאי עוזרת). הסדרה עוקבת אחרי מעלליו של ריפלי, שיום אחד נשכר על ידי איל ספנות כדי שיגיע לעיירה הפסטורלית באיטליה שבה חי על חשבונו דיקי, בנו אוכל-החינם. איל הספנות מצפה שריפלי יצליח לשכנע את בנו לשוב הביתה, לניו יורק, שם הוריו מחכים לו. אם ריפלי יצליח במשימה, יקבל סכום נאה במיוחד - וריפלי, שלא בא מבית אמיד כמו אותו דיקי, צריך את הכסף הזה. ריפלי מגיע לעיירה הקסומה, ומהר מאוד מוצא את דיקי, כשלצדו חברתו הנאה, מארג'. אבל במהרה הוא מחליט ללכת על תכסיס מורכב יותר, ולגנוב את זהותו של דיקי. למה? שאלה טובה - יכול להיות שריפלי מאוהב בדיקי. יכול להיות שריפלי רוצה להיות דיקי. יכול להיות שהוא פשוט ממש רוצה את כל הכסף שלו. יכול להיות שהוא עושה זאת פשוט מפני שזה הטבע שלו - איש נטול זהות שחייב למצוא אחת משל עצמו והולך על העשירה והנוצצת ביותר שיכול למצוא.