רובכם ודאי לא זוכרים לה את הסרט הזה, אך הכוכבת ההוליוודית דרו ברימור שבתחילת דרכה כיכבה במותחן האירוטי "פיתוי קטלני" מספרת איך זה הרגיש לצלם סצנה אירוטית עם שחקן שמבוגר ממנה ב-41 שנים ולהתנשק עם עמיתתה על הסט

הטענה שלפיה ישראלת נמצאת כפסע מניצחון מוחלט הפכה כבר מזמן לבדיחה מוחלטת. בדיחה לא מצחיקה, אבל עדיין בדיחה. מי יכול לצחוק בכלל במציאות הזאת? מציאות שבה מדי יום אנחנו שומעים על עוד משפחה שקוברת בן. פריבילגיה שלא קיימת, אגב, בקרב משפחות החטופים שמקבלות הודעות על מות יקיריהן בשבי. הם יושבים שבעה, חברים מגיעים לנחם, אבל אפילו קבר לעלות אליו אין להם. אז ניצחון מוחלט אין, אבל האמת היא שבקושי אספנו "ניצחונות קטנים", כמו אלה שחנן בן ארי סופר בלהיט הגדול ההוא. ניצחונות שלא נכנסים לספרי ההיסטוריה, אבל עושים טוב בלב לכמה רגעים, כאלה שתמיד יענו לאסוף בדרך בתקופות הקשות. האחדות שהייתה פה לרגע אחרי ה-7 באוקטובר הייתה יכולה להיות ניצחון כזה, אבל הזיכרון על "ביחד ננצח" נשכח כבר מזמן. האמת היא שזו הייתה אשליה מהרגע הראשון, אבל כזאת שהתאהבנו בה ורצינו שהיא תהיה אמיתית, כמו סנטה קלאוס. האחדות הזאת שעטפה אותנו לכמה רגעים נשכחה. חזרנו לשנוא, וליתר דיוק - חזרו להביט בחוסר אונים על מכונת הרעל, שחלקנו מפעילים, וחלקנו נרמסים תחת גלגליה. נשארנו בלי ניצחון, בלי אחדות ועם עשרות חטופים, בני אדם בשר ודם, אזרחים ישראלים נורמטיבים שהתעוררו בוקר אחד ונחטפו לעזה על ידי ארגון טרור מתועב. ממול הארגון הרצחני הזה עומדת מדינה צינית שמנוהלת רע במקרה הטוב, או במקרה ההגיוני יותר, מנוהלת במטרה אחת: לשמור על יציבות הממשלה הגרועה בתולדותינו. המדינה שהביאה עלינו את האסון הגדול ביותר שידענו, וכבר שבעה חודשים מתנערת מאחריות לגביו. ומדינה ששוקלת את החטופים במשקל כאילו היו חתיכות טופו בקצבייה. "22 או 33 איש", כמו שכינתה את האזרחים האלה נציגת הציבור אורית סטרוק.

"בני טובים" של כנרת רוזנבלום נוטה ללכת לעיגול פינות ופשרה, וגם להכביר בהסברים שפוגמים קצת במסתורין. למרות זאת, הספר מלא ברגעים טובים, וצאתו אחרי אסון 7 באוקטובר עוזר למפות בעדינות את הטלטלה שחווינו

גם אם הוא לא ממציא את עצמו מחדש, הזמר הים-תיכוני ממשיך במסורת השנתית שלו עם מתנה גדולה למעריצים, שחר טבוך יצר את אחת מהברקות הפופ הגדולות של השנה, ומירי מסיקה מקסימה בשיר חדש שכולו אהבת מולדת. מוזיקה ישראלית חדשה

"אם אתה חושב שהבר שכתבת עליו בקופנהגן הוא הבר היחיד שמתכנן להשתיק את עדן, אתה טועה", כתבה לי אופיר הורביץ, ישראלית המתגוררת בבירת דנמרק. "יש לפחות שלושה מקומות שאני יודעת עליהם", היא מספרת לי, "שכבר אמרו שבזמן השיר הישראלי הם יכבו, ישתיקו, ואפילו שישראלים לא מתקבלים שם בברכה". קחו למשל את מועדון הדראג בקופנהגן - איך לעזאזל זה תמיד מועדוני גייז ודראג? - שמבהיר: במהלך הערב לא ינוגנו שירים מישראל, ועל הדרך גם נתרום לפלסטין, אימוג'י דגל. בין כל ההפחדות שקיבלנו על מאלמו, אולי בעצם קופנהגן היא העיר המסוכנת? "אני גרה בנורברו, אחת השכונות עם הכי הרבה מהגרים מוסלמים", אומרת הורביץ, "אז רואים כאן הרבה מאוד כתובות גרפיטי וסטיקרים שהולכים ומקצינים, ככל שחולף הזמן רואים תמיכה גלויה בטרור". לדבריה, היא חווה שנאה אמיתית מדנים המשתייכים לשמאל הרדיקלי שאימצו פלסטינים למעגל החברים הקרוב שלהם. "עדיין לא כל כך מצליח להם", היא אומרת, "הם לא מצליחים להשפיע על הממשלה ולדנים מתחיל להימאס מההפרעות הבלתי פוסקות. מארגני מצעד הגאווה ניסו לקשור את עצמם לפלסטינים, וזה הוביל חברות גדולות להסיר את תמיכתן במצעד". הורביץ מספרת עוד שבערב יום השואה ויום השחרור הדני מהכיבוש הנאצי התקיימה צעדה לכיכר מרכזית הנקראת ישראל פלדס, "שהם כמובן קוראים לה פלסטין פלדס", שהסתיימה בהשחתת פסל הנצחה לשואה משום שכתוב עליו בעברית "ניתן במתנה מישראל לדנמרק".

למרות ביצוע מצוין בחזרה הגנרלית השנייה, שהיא הקלטת הגיבוי לחצי הגמר שישודר בחמישי ב-22:00 בשידור חי, הקהל באולם קרא לעדן גולן קריאות בוז בלתי פוסקות לאורך השיר כולו. גולן: "אני גאה להיות ישראלית, שום דבר לא יסיט אותי מהמטרה"

לאחר שהזמר האורח השבדי, אריק סעדה, הופיע אתמול בחצי הגמר הראשון של האירוויזיון עם כאפייה על ידו - איגוד השידור האירופי מבהיר כי לא ידע על כך מראש. בהודעה מטעם איגוד השידור האירופי (EBU) לעיתונאים הישראלים נמסר: "איגוד השידור השבדי ניהל דיאלוג מול אריק סעדה לפני הופעתו בחצי הגמר. הוא היה מודע לחוקים שיש לעמוד בהם כשעומדים על בימת האירוויזיון. במהלך החזרות הוא לא לבש את הצעיף (הכאפייה - י"ד). הוא לבש אותו כשאף אחד לא שם לב לפני השידור החי". כאמור, אתמול הופיע אריק סעדה, שייצג את שוודיה באירוויזיון 2011 והגיע למקום השלישי, בפתיחת חצי הגמר. הוא הביע את מחאתו ואת הזדהותו עם הפלסטינים כשלבש כאפייה על ידו (צפו למעלה בקטע מתוך הופעתו) בתשובה לפניית וואלה תרבות, מסר אמש איגוד השידור האירופי (EBU): "האירוויזיון משודר בשידור חי. כל הזמרים מודעים לכללי התחרות, ואנו מצטערים שאריק סעדה בחר לפגוע באופי הא-פוליטי של האירוע". בתגובה החליטו באיגוד השידור להסיר את הביצוע של סעדה מהרשתות החברתיות. בכיר מטעם איגוד השידור האירופאי ניגש במהלך חצי הגמר לדבר עם עיתונאים ישראלים והבטיח כי הופעתו של אריק סעדה עם הכאפיה תתוחקר. בתשובה לשאלת וואלה תרבות כיצד קרה שעם כל כך הרבה מפיקים ועובדי במה אף אחד לא שם לב שהוא עוטה כאפיה על היד, ואם אכן הבחינו בכאפייה, מדוע לא התבקש להסירה. הבכיר, כאמור, הבטיח לבדוק לעומק את הנושא. גם תאגיד השידור הישראלי כאן פנה ל-EBU בבקשה להבהרות בעניין.

הזמרת דנה אינטרנשיונל פרסמה פוסט מרגש וקראה בו למוזיקאי עברי לידר לוותר על הדלקת המשואה ולא לחגוג עד שהחטופים יחזרו הביתה. "עברי אח אהוב. התרגשתי ממך בתחילת המלחמה בימי ההלם שלי כשהייתי בתוך הכאב והבכי והפיג'מה. ראיתי אותך מסתער עם הנשק הרוחני שלך בבסיסים ובניחומי אבלים קורעי לב וגם לסתם שלושה חיילים שפגשת בדרך. חשבתי שכמה זה מקסים שהיורש של זמרת המלחמות יפה ירקוני הוא גיי. הומול'ה משלנו. חזון אחרית הימים. "אל תרים את המשואה שעידן עמדי השאיר בענווה ובחוכמה בצד כשהציעו לו. הוא ענה בענווה שהוא מרגיש שזו לא העת לטקסים וחגיגות, שבראש שלו מרצדות תמונות של החברים הנלחמים, המתים, הפצועים והחטופים. הוא לא מרגיש בנוח להיות בבגדי חג בטקס ולחגוג. החטופים לא כאן, אז לא השנה. לא ביום העצמאות הזה. כשהאחים שלנו בשבי, הלב שלנו איתם. זה עם מאוחד ולא מפולג. שישמעו שם בשבי ואולי יעלה לכם חיוכון פצפון שלא שכחנו - שכשהם לא כאן, אנחנו לא חוגגים. כשהאחים שלנו נמקים במנהרות חשוכות, אנחנו לא ממשיכים כרגיל. כשיחזרו נדליק ביחד אור גדול. בוא נהיה בטקס של העם שלנו שנחטף ולא באירוע של הפוליטיקאים המחושב שקיבלת בו שליש עלה תאנה להומואים. מגיע לך ולנו יותר. תן לחטופים לדעת שעברי לידר לא הסכים להגיד לתפארת עד שהיום יהיו בבית".