ברטה לוי ויוליוס אוקס היו כבר הורים לחמישה ילדים. כשנולד להם בנם השישי, הם החליטו לקרוא לו אדולף. באמצע המאה ה-19 זה עדיין היה שם לגיטימי לילד יהודי באוהיו. בגיל 11 הוא התחיל את דרכו בעיתונות, כשהחל לעבוד כנער שליחויות של העיתון המקומי. כשהיה בן 38 הוא רכש את "הניו יורק טיימס". במהלך שנותיו כמו"ל גדלה תפוצת העיתון מאלפי גיליונות בודדים ביום לקרוב למיליון עותקים בתוך עשרים שנה. ביום כניסתו לתפקיד, ב-18 באפריל 1896, הוא פרסם מאמר קצרצר תחת הכותרת "הצהרה עסקית", בה הבטיח כי העיתון תחת הנהלתו מתחייב "למסור את החדשות באורח נטול פניות, בלי מורא או משוא פנים, מבלי להתייחס למפלגה פוליטית, ארגון או אינטרסים המעורבים בדבר". המילים הפשוטות האלה: "בלי מורא או משוא פנים" הפכו לסלוגן לא רק של הניו יורק טיימס, אלא של העיתונות החופשית כולה. כמו במקרים אחרים, באנגלית זה נשמע טוב יותר. במילים פשוטות: חדשות עושים בלי פחד ובלי טובות.

אראל סג"ל ודוד ורטהיים פתחו הבוקר (שלישי) בדיון על תהליך הנירמול של יו"ר עוצמה יהודית חבר הכנסת איתמר בן גביר (הציונות הדתית). זאת על רקע ההפגנות המתקיימות בתיכון בליך ברמת גן בעקבות הגעתו של בן גביר למקום. ורטהיים: "אנחנו בתקשורת אשמים לכך שבן גביר הגיע לאן שהגיע בסקרים". סג"ל: "אני מאמין בחופש הביטוי. גם של בן גביר וגם של אנשי שמאל". "אם המשותפת ורע"מ לגיטימים לשמאל, אז בן גביר לגיטימי לימין", הוסיף וחיזק את דבריו.