ההקשר שצריך להתייחס אליו בנושא השידור המוקלט של "פגוש את העיתונות" (תוכנית שבקשת 12 עצמה מגדירים כ"תוכנית דגל") בזמן שבחוץ מצעד עם היסטורי לירושלים, הוא לא הטכני הצר וגם לא החדשותי. על פניו, זה נראה כמו סתם זלזול בצופים או כניעה לדרישות אישיות (שמירה על השבת) על פני מקצועיות (תיווך חי של המציאות). אבל זה לא. הניתוק הזה הוא קצה קרחון של קו שבר של מי שכבר 30 שנה מגדירה את עצמה כטלוויזיה של ישראל. אלא שהתפיסה של "הטלוויזיה של ישראל" הייתה נכונה כשהייתה ישראל. היום לא בטוח שיש. וכשאין ישראל, בדיוק כמו שפרסומת לבמבה עם הסלוגן "אוהב אותך יא ישראל" נראית מנותקת ופתטית, כך גם מהדורת חדשות שמעמידה בחזית שלה עיתונאים תומכי דיקטטורה, ובמקום להבין שזה הזמן להתנער מהם - מתחפרת בסיפור שסיפרה לעצמה שזה מעיד על חוסן או "גיוון".

"על העובדות אף אחד לא חולק: נתניהו הגיע לבית החולים במהלך שבת לאחר שחש ברע. הוא אושפז למשך לילה, ושוחרר למחרת כשבגופו מושתל מכשיר לניטור קצב לבו. ועכשיו הגיע הזמן לקצת סקרנות עיתונאית: האם האמת סופרה במלואה לציבור?" את השאלה החשובה הזו שאל בדיוק לפני שבוע מבקר הטלוויזיה של וואלה! עמית סלונים, לאחר סוף שבוע של דיווחים שהתבססו בעיקר על חרושת שמועות ואוטומטיות עיתונאית במקום על מידע מוצק ושקוף. שבוע אחרי, מתברר שכמו אחרי אותו חלילן מהאגדה הידועה, גם הפעם התקשורת הלכה שבי אחר סיפורי האגדות שמכר להם נתניהו - ושוב כשלה בתפקידה: למעט חריגים שהביעו ספק קל וחריגים עוד יותר כמו פרשנית הבריאות של חדשות 13 הילה אלרואי (לצד אתר וואלה!), מרבית כלי התקשורת קנו את רשת ההסוואה שטווה נתניהו - שנועדה הפעם לכסות על מצבו הבריאותי האמיתי: מחלת לב בעצימות זו או אחרת שחייבה תוך ימים ספורים התקנת קוצב לב. ההתייבשות המפורסמת נשלחה אחר כבוד למחלקת טראומה ולחישוב נזקים. באולפן שישי ששודרה ביום שישי האחרון חשף כתב חדשות 12 אילן לוקאץ' את מה שכתב הבריאות של החברה פספס: את הצנזורה על מצבו הבריאותי הטיל ראש הממשלה בעצמו ממיטת חוליו. גם הדובר המוצלח בעולם לא יכול ללקוח שמתעקש על שלו, אבל במקרה הזה, ייתכן שלא ממש מדובר בצוות הדוברות המוצלח בעולם. הדגש אגב, אינו במילה דוברות - אלא דווקא במילה צוות.