נראה כי חלק מעובדי חברת חשמל לקחו את החוק לידיים והחליטו שהם לא מספקים חשמל לעזה - על אף שאין החלטת ממשלה עומדת הדורשת זאת bigstock בעקבות השביתה של עובדי סלקום אתמול (ד) במטרה לקדם דו-קיום ערבי-יהודי בישראל, יצאו עובדי חברת חשמל היום (ה) בצעד דומה במטרה לשים את שבויי ונעדרי צה״ל במרכז השיח. ובכל זאת יש הבדל אחד בין המקרים - חברת חשמל היא מונופול על הובלת החשמל בארץ (ומייצרת את חלקו הגדול עדיין) - ולכן אי אפשר להתנתק ממנה.  יתרה מזאת, חשמל, בשונה מתקשורת סלולרית, הוא מוצר יסוד לחיים מודרניים כמו מים, מזון או רפואה. וכן כזה המאפשר הצלת חיים בבתי חולים ובתים פרטיים, במקרים בהם מכשירי תומכי חיים תלויים בחשמל.  אין ספק, מדובר בניצול ציני של חלק מעובדי חברת החשמל לטובת פוליטיזציה של שירות בסיסי שנדרש בכל מקום - בישראל או בעזה. כן, על אף הלחימה שעדיין מתנהלת. אם ישראל היא ״אור לגויים״ מבחינה מוסרית, היא אינה יכולה לתפוס את עצמה ככזו, אם היא מכבה את השאלטר לעזה בכוונה תחילה.  אם ממשלת ישראל רוצה ״להוריד את הכפפות״ לחלוטין, ולמנוע חשמל מעזה, בבקשה. שראש הממשלה יצהיר על זאת באופן גלוי ורישמי. ועד עובדים של מונופול ממשלתי אינו ממשלת ישראל.  בתגובה להודעת ארגון עובדי חברת החשמל, להלן תגובת הנהלת חברת החשמל: ״חברת החשמל היא חברה ממשלתית, שכפופה להוראות החוק, ומאמינה בכך שחשמל הוא מוצר חיוני מחוץ לסכסוך. חברת החשמל מייחלת להחזרת הבנים הביתה.״  

סין הודיעה כי אסרה על מוסדות פיננסיים מלהתקשר בשירותי מטבע דיגיטליים – מה שהוביל לצניחה חופשית של ערך השוק לאחר חודשים של עלייה שומטת לסת, שמאחוריה עומד במידה רבה היזם האקסצנטרי   צילום: REUTERS/Dado Ruvic/Illustration רעידת אדמה בעולם הקריפטו: סין הודיעה כי אסרה על מוסדות פיננסיים וחברות תשלומים מלהציע ולספק שירותים הקשורים לעסקאות אלה – כגון רישום, מסחר וסליקה. ״לאחרונה, מחירי מטבעות הקריפטו חוו נסיקות וצניחות, והמסחר הספקולטיבי פגע קשות בבטיחות רכוש של אנשים ושיבש את הסדר הכלכלי והפיננסי״, נכתב בהצהרה שפרסם בנק סין הממשלתי ביום ג׳. סוכנות הידיעות רויטרס מציינת כי ההצהרה גם הדגישה את הסיכונים הטמונים במסחר הקריפטו, מאחר ו״מטבעות אלה אינם בעלי ערך אמיתי, ניתן לבצע בנקל מניפולציות על ערכם, וחוזי המסחר שלהם אינם מוגנים על ידי החוק הסיני,.   בעקבות המהלך של בייג׳ינג חווה כעת שוק הקריפטו – שגם ככה אינו מיועד לבעלי לב חלש – טלטלה אדירה, עם נפילתו לשפל הנמוך ביותר של החודשים האחרונים: מערך שוק של שני טריליון דולר באמצע חודש אפריל (מעט לפני ההנפקה של קוינבייס בנאסד״ק), ל-1.65 טריליון בלבד אתמול בבוקר (רביעי, שעון החוף המזרחי). סוכנות הידיעות רויטרס מוסיפה כי ערך הביטקוין צנח ב-54% - מכמעט 64.5 אלף דולר באמצע אפריל, ל-30 אלף בלבד אתמול, כאשר 30% מאותה ירידה נרשמה אתמול. גם המטבעות הקריפטוגרפיים האחרים לא חמקו מהנפילה. ערך האתריום, למשל, צנח ל-1,850 דולר, לאחר שכבר הגיע לשיא של כמעט 2,500 דולר (מדובר במטבע המוביל לאחר הביטקוין). עם זאת, לא ניתן לתלות את כל האשם במדיניות הסינית: היא מצטרפת לסחרחרה המשוגעת עליה כבר מנצח בגאון אילון מאסק. רכבת ההרים של מייסד ״טסלה״ בפברואר האחרון, הודיעה חברת ״טסלה״ של היזם הגאון והתמהוני, כי רכשה ביטקוין בשווי של 1.5 מיליארד דולר ושכעת תקבל תשלום בדרך זו – מה שכמובן הוביל לעליית שווי מסחררת של 10% עוד באותו יום (לכ-43.6 אלף דולר) ולהמשך עלייה בשבועות הקרובים, יחד עם השוק כולו. אבל בשבוע שעבר, מהפך: ״טסלה השעתה את השימוש בביטקוין לרכישת מכוניות, מאחר ואנו מוטרדים מהעלייה בשימוש בדלק מאובנים בתהליכי הכרייה והעסקאות״, כתב מאסק בציוץ שגרף למעלה מחצי מיליון לייקים – וסימל את תחילת הצניחה החופשית של המטבע (התחום המרתק של האנרגיה הנדרשת לכריית המטבעות הקריפטוגרפיים הוא כבר נושא למאמר אחר). אבל זה לא הכול: מאסק גם מצייץ ל-55.3 מיליון עוקביו מסרים שמקפיצים לשחקים (או לחלל, במקרה שלו) את הדוג׳קוין, מטבע קריפטוגרפי נוסף שנוסד לפני כשמונה שנים כפארודיה של שני מתכנתים שביקשו להטריל את השוק הספקולטיבי. אך בדיוק בשל אותה ספקולטיביות, הלך שוויו וזינק. מספר ציוצים שלו מחודש פברואר – בין היתר, עם פניו על גופו של הקוף רפיקי המציג את סימבה הגור (שפניו פני דוג׳, הכלב שמסמל את המטבע) לכל נתיניו העתידיים, באותה סצנה איקונית מ״מלך האריות״ – הובילו לעלייה של 60% בשווי המטבע. מוקדם יותר החודש, עדכן אתר coindesk כי מתחילת 2021 עלה הדוג׳קוין בשווי של 13,611%, לשווי שוק של כ-84 מיליארד דולר (ולשווי מטבע של כ-0.66 דולר). טיפה בים בהשוואה לביטקוין, אבל לא רע בשביל המנהל הבכיר בגולדמן זאקס עליו דווח בשבוע שעבר כי גרף הון של מיליונים בעקבות השקעה במטבע. ואולם אליה וקוץ בה: הופעתו של מאסק כמנחה אורח בסטרדיי נייט לייב – שלבטח תיכנס לפנתיאון הביזאר של תכנית הבידור הוותיקה –  הובילה לצלילה (זמנית) של השווי, לאחר שהתבדח על כך שמדובר כתרמית. יום למחרת התכנית כבר פרסם סקר בו שאל את עוקביו אם כדאי לטסלה לקבל תשלום בדוג׳קוין (78.2% השיבו בחיוב). יממה לאחר מכן, פרסם את הציוץ בנוגע לביטקוין. מה הלאה? האם יש למעריצי הקריפטו סיבה לדאגה? ובכן, ב-24 השעות האחרונות מלאה המרשתת בדיווחים על כך שאנשים המחזיקים באחד המטבעות הדיגטליים, שכעת מבקשים להיפטר ממנו ללא דיחוי. אנליסטים של ג׳יי.פי מורגן ציינו כי סביר שבימים אלה משקיעים אלו שמכרו את המטבעות שלהם בתחומים מסורתיים יותר, כמו זהב – ששוויו עלה ב-6% בחודש האחרון. עם זאת, מדובר בעיקר ב״מכירות פאניקה״, שלרוב נמשכות זמן קצר יחסית. "רכבת ההרים מלאת הלופים של הביטקוין נמשכת עם סדרות הציוצים של אילון מאסק והודעתה של סין על חסימת התשלומים בביטקוין״, אומר אבי סלמה, מנכ"ל הנציגות הישראלית של הבנק השוויצרי Hyposwiss. ״עם זאת, ככל שיותר רגולטרים מובילים בעולם יאמצו את טכנולוגיית הבלוקצ'יין, כך יותר מוסדות וקרנות חסכון ייקחו חלק בעולם זה והתמונה תתבהר לה יותר ויותר". "סין הודיעה שוב שהיא חוסמת תשלומי ביטקוין. היסטורית, הודעות מהסוג הזה יצאו כבר מעל עשר פעמים, ובכל פעם זה הפיל את המחיר והווה הזדמנות קנייה בלתי חוזרת״, מסביר שגיא בקשי, מנכ"ל חברת הפינטק Coinmama. ״ביטקוין יותר גדול מסין ובטח יותר גדול מטסלה. הוא לא צריך אותם כדי להמשיך להתקיים ולשרת את האנושות, שזקוקה לו היום יותר מתמיד. הביטקוין ימשיך בהתפתחותו ונכון להיום ההערכה היא שרק 2.5% מאוכלוסיית העולם מחזיקה סכום מינימלי בביטקוין, בסופו של דבר אנחנו מדברים על מטבע חדש שמהווה כלכלה אלטרנטיבית". בציוץ שפרסם אתמול בשיאה של הסערה, ציין מאסק כי ״לטסלה יש ידי יהלום״ (תוך שימוש באימוג׳י של יהלום ושל ידיים). הכוונה בביטוי זה היא להחזקה במניות  - רמיזה לכך שהחברה לא תיפטר ממניות הביטקוין שלה. לאחר מכן, עלה מעט ערך המטבע. 

ראש משלחת האיחוד האירופי לשיחות הגרעין מביע אופטימיות לגבי הגעה להסכם בקרוב. ביידן, ששקוע עד צוואר בניסיונות להוביל להפסקת אש אצלנו, צריך להראות לבייס שלו שהוא שולט בנעשה במזה״ת אנריקה מורה והמשלחת האירופית בשיחה עם הנציג האיראני הבכיר, עבאס ארארג׳י, בוינה, מוקדם יותר החודש, על רקע דגלי השותפות להסכם. דגל הפסים והכוכבים אינו נכלל שם – בינתיים לפחות. צילום: EU Delegation in Vienna/Handout via Reuters ״הגענו להסכמות בשיחות הגרעין עם המעצמות, סנקציות מרכזיות יוסרו, השיחות כרגע ממוקדות בפרטים הטכניים״ – זהו המסר שמעביר הבוקר (ה׳) נשיא איראן, חסן רוחני, לתקשורת הפרסית, על פי דיווח שהופיע ב״הארץ״. אמש אמר השליח האיראני הבכיר לשיחות, עבאס אראקצ׳י, כי הושגה התקדמות משמעותית בשבועיים האחרונים, וכי הוא מקווה שבשבוע הבא יגיעו הצדדים להסכמות הסופיות. גם אנריקה מורה, שעומד בראש משלחת האיחוד האירופי לשיחות, אמר אתמול כי הוא ״בטוח למדי שיהיה הסכם סופי, אני חושב שאנחנו בדרך הנכונה״, ודברים דומים נשמעו גם מהשליח הרוסי. ״השיחות עזרו להתגבש לקראת הצעדים שעל איראן וכן על ארה״ב לנקוט״, אמרה אתמול סגנית דובר מחלקת המדינה האמריקנית, ג׳לינה פורטר, והוסיפה כי המשלחת האמריקנית לשיחות העקיפות תשוב לווינה בתחילת השבוע הבא. לעומתם, דיפלומטים אירופאים אחרים ציירו עד אתמול תמונה קצת יותר קודרת. ״ישנם עדיין נושאים קשים מאוד לפתור, אנו לא מקלים ראש באתגרים העומדים בפנינו״, מסרו נציגי בריטניה, צרפת וגרמניה לשיחות בהצהרה משותפת. סוכנות הידיעות רויטרס ציטטה את שר החוץ האירי סיימון קובניי שאמר, לאחר פגישה עם מקבילו האיראני מוחמד ג׳וואד זריף ש״ההסכם עוד רחוק״. כך שמוטב להמתין עד לסבב השיחות הבא לפני שפותחים את השמפניה. חזרה להסכם הגרעין עם איראן (או ניסוח הסכם חדש על בסיס הקודם) היה אחת מהבטחות הבחירות המשמעותיות של נשיא ארה״ב ג׳ו ביידן. עד כה הוא עומד – ובגדול – בכל הבטחותיו: תחילת תהליך השיקום הארוך של הבריאות והכלכלה האמריקנית, חזרה לארגונים בינלאומיים מהם פרש טראמפ ומיצובה של ארה״ב מחדש ככוח העולמי המוביל, חיזוק בריתות בינלאומיות ועוד. הסכם עם איראן, אליו דוחפים גם מרבית המחוקקים הדמוקרטיים, מהווה חלק חשוב באג׳נדה הנשיאותית. נושא פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני אמנם נוכח, אבל רחוק-רחוק בסולם העדיפויות. נתניהו עושה שרירים, וזה לא טוב לביידן אבל במזרח התיכון כמו במזרח התיכון, אי אפשר לדעת מתי יגיע הפיצוץ – וכך מצא עצמו הנשיא האמריקני שקוע עד צוואר בניסיונות להרגיע את ישראל וחמאס ולהוביל הפסקת אש. ארבע שיחות טלפון בעשרה ימים ניהל עם רה״מ בנימין נתניהו, עם רטוריקה שהלכה והתחדדה בכל פעם, כאשר במקביל גוברת עליו הביקורת מבית, ולא רק מצד הדמוקרטים הפרוגרסיביים הקוראים לישראל מדינת אפרטהייד וטרור מעל בימת הקונגרס, אלא גם מצד רבים מהמתונים יותר. כרגע, נתניהו עושה שרירים, ומסרב להגיע להפסקת אש עד שיושגו מטרות המבצע (ואולי מטרות נוספות?). ביידן הוא אמנם נשיא חדש, אבל הוא שועל פוליטי ותיק ומנוסה, שמכיר את נתניהו כאת כף ידו (ואף נכווה ממנו בעבר, ראו ההכרזה על הבנייה במזרח ירושלים בעת ביקורו בישראל לפני כעשור). הוא יודע שמבחינת הבייס שלו, הוא לא ייצא טוב מהסיפור הזה. הביקורת על ישראל, ועל ממשל שממשיך לתמוך בה, למכור לה נשק ולראות בה את אחת השותפות החשובות שלה, רק תלך ותגבר ככל שישקע האבק ויתבררו ממדי ההרס בעזה. התגברות על כל קשיי המו״מ העקיף עם איראן והגעה להסכם שיהיה מקובל על כל הצדדים, לעומת זאת, יכול בהחלט לסייע לנשיא להראות שהוא עומד בהבטחותיו, גם כשזה לא פשוט. כלומר, בהבטחות שנמצאות תחת שליטתו. נתניהו פשוט סורר מדי. ננסה שוב אחרי הבחירות הבאות.  

הפתרון מאפשר לגופי תוכן לנטר תוכן אינטרנטי באופן אוטומטי ולמנוע פרסום עלבונות, גסויות, אלימות ותוכן ומאיים בזמן אמת בהתבסס על ניתוח סנטימנט ונושאי התגובות ד״ר גדעון רוזנטל, ממייסדי Data Science Group. צילום: יח״צ, באדיבות החברה חברת Data Science Group, העוסקת בפיתוח מוצרים, פתרונות ומודלים מבוססי AI לארגוני אנטרפרייז, מכריזה על פתרון חדשני לסינון תוכן פוגעני ברשת בשם Contendoor. הפתרון מאפשר לגופי תוכן לנטר תוכן אינטרנטי באופן אוטומטי ולמנוע פרסום תכנים פוגעניים ובלתי הולמים שעלולים להתפרסם בפלטפורמות שלהם, בהם עלבונות, גסויות, אלימות ותוכן ומאיים שיכול להיות כלול בטקסט, תמונות וסרטוני וידאו. Contentdoor מזהה תוכן פוגעני בזמן אמת בהתבסס על ניתוח סנטימנט ונושאי התגובות. הפתרון משתמש במודלים חדשניים של למידה עמוקה על מנת לקבוע אם ניתן לאפשר לפרסם את התוכן בפלטפורמה. במקביל הוא מאפשר לגולשים לבחון מחדש את התגובות שלהם לפני הנגשתן ומתריע בפניהם במידה שנמצא בהן תוכן פוגעני שעלול להפסל. לדברי החברה, הפתרון מספק יתרון משמעותי למפרסמים והמשווקים בפלטפורמות התוכן, שכן הוא יכול להבטיח את אפקטיביות הפרסום באמצעות סינון תוכן בלתי הולם וקידום תוכן בעל עניין למשתמש. הפתרון מאפשר לגופי התוכן לעקוב אחר מילות מפתח בעלות השפעה ולנתח את הסנטימנט והתוכן של התגובות על מנת לקבל תובנות אודות מגמות הגולשים וכך להמליץ על תוכן מותאם אישית. "השיח התקשורתי משתנה כל העת ומקצין, דבר ששם את גופי התוכן והמפרסמים בעמדה שמחייבת ניהול תוכן מתקדם ואיכותי, שיאפשר הן לגולשים והן למפרסמים ליהנות מתוכן הוגן והולם״, אמר ד"ר גדעון רוזנטל, ראש חטיבת המחקר וממייסדי חברת Data Science Group. ״קיימת חשיבות גבוהה בהבנת תוכן הגולשים, ביקורותיהם ותגובותיהם, ובמינוף המידע היקר הזה לקבלת תובנות שיכולות לקדם את הפלטפורמה והאטרקטיביות שלה עם פרסום הסיפורים המתאימים ביותר". ניתן להגדיר את רמת הסינון של הפתרון בהתאם לנהלים הנהוגים בכל גוף תוכן, לדרישות הטון המדויקות ולתקנות שהם מחויבים להן. ניתן להפעיל את הפתרון במודל אוטומטי לחלוטין או במודל משולב, בו מועברים תכנים פחות בטוחים להחלטה של צוות אנושי.

אריק גורן מסביר את השפעות ההרס של רקטה על אזורים בנויים בסביבה אורבנית. ״מבנים המצויים במרחק של 10 מטר ומטה, הסיכון להרג/פציעות קשות/פציעות קלות יהיה כ-38% עד 100% ברמות השונות״  ירי הרקטות לעבר ישובים במדינת ישראל בימים האחרונים מותיר מראות קשים של בתי מגורים חרוכים ומרוסקים עקב פגיעות ישירות וכאלה שבסביבה הקרובה לנקודת הפגיעה. הממ"ד אינו מבטיח הגנה מלאה. לא רק מפני פגיעה ישירה, אלא גם כאשר רסיס חודר שלא על פי "המתוכנן" כפי שראינו בטרגדיה של עידו אביגל משדרות.  תוצרי הפגיעה של נפילת הרקטה המהווים איום וסיכון משמעותיים הינם ההדף והרסס. גל ההדף המהווה על-לחץ המתפשט בסביבת הפגיעה, והרסס אשר מורכב מרסיסים ראשוניים (חלקי ומעטפת הרקטה) ורסיסים משניים ו/או רגמות (חלקי מבנים, עצמים מועפים, שברי חלונות, משקופים וכדומה).  מתוך כך, בלימה מיטבית לא תמיד קיימת לאור הפגיעות הרבה הקיימת במבנים (בעיקר מיושנים) אשר מהווים למעשה לא אחת "תוספת" לסיכון הדומיננטי הקיים – רסס משני/רגמות לשוהים במבנים או למצויים בקרבתם.  כבר בתקופת מלחמת העולם השנייה נבחנו תוצרי פגיעה בשטח בנוי בעת נפילות פצצות (כדוגמת התקפות הבליץ על לונדון). הממצאים הרבים שנאספו מזירות בעלות רמות נזקים שונות, סייעו לפיתוח "קטגוריות נזק" להמחשת פוטנציאל ורמת החומרה של השפעת פיצוץ בקרבת בתי מגורים העשויים לבנים. רמות ההדף/על-הלחץ סווגו מרמה של צורך בתיקונים קלים אשר מאפשרים מגורים במבנה ועד רמת נזק של הרס טוטאלי/צורך בהריסת המבנה. מעטפת הרסס במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת נבנו ערכים "מתוקנים" אשר לוקחים בחשבון גם את נושא מעטפת הרסס (של החימוש הפוגע) המפחיתה מעוצמת אנרגית ההדף לסביבת הפגיעה. כך למשל, באם נתייחס לכתבה בה הוצג כי משקל חומר הנפץ ברקטה שפגעה לפני מספר ימים ברמת-גן הנו כ-90 ק"ג, נגלה כי עבור משקל זה יהיו נזקים למבנים (קריטריון נזק D) בטווח של כמעט 60 מטר ממקום הפגיעה ברמת תיקונים קלים.  כמובן שרסיסים יכולים להגיע לטווחים ארוכים יותר ולכן המשמעות של שהייה במרחב המוגן היא קריטית אף מעבר לטווח זה. חיזוק לכך נמצא גם בטבלאות לנושא הרחקת אזרחים ממטענים ממולכדים. לדוגמא, מרחק פינוי מומלץ מפיצוץ של מטען במשקל 23 ק"ג (כדוגמת תיק מנהלים) עבור מבנים יהיה 46 מטר (בהנחה כי הינם עמידים בפני התמוטטות/נזק כבד). ואילו לשטח פתוח המרחק יהיה 564 מטר (כאשר המרחק בפועל נקבע על פי טווח ההעפה המרבי של שברי/נפילת זכוכיות או העפה של רסיסים). המרחק עצמו, כמובן, יכול לגדול גם על פי מאפייני הרסס של המטען.  מרכיב חשוב נוסף המשפיע על עוצמת הפגיעה הוא הכיוון בו מצויים החלונות ביחס לנקודת הפגיעה. מרחקי ההפרדה הידועים לנו למבנים מאוכלסים/מבנים פגיעים מבוססים על רמת הדף שהינה באוויר החופשי, כאשר יש לקחת בחשבון את העוצמה האפקטיבית של גל ההדף בעת פגיעה בחזית המבנה.  מחקרים אירופאיים שבוצעו לניתוח ממצאים פורנזיים בעת פיצוץ, למול מבנים, מראים בבירור כיצד כמות גבוהה יותר בקבוצת חלונות המצויה בחזית בנין מול גל ההדף מתנפצת מאשר כמות קטנה יותר של אותה קבוצת חלונות לו היתה בצדו של הבניין בניצב לגל ההדף. למעשה חזית הבניין "זוכה" לתוספת עומס רב יותר של לחץ ההדף המוחזר מקיר הבניין.  בהקשר זה של חזית מבנה וסיכוני רסס, די לבחון את הקריטריון האמריקאי אשר עודכן אשתקד והעוסק בדרישות תקן מינימליות למבנים לעמידות בפני פעולות טרור, לבניה חדשה וקיימת. קריטריון זה מפרט את התקנים ההנדסיים למיגון מבנים אשר שייכים למשרד ההגנה האמריקאי, כאשר בין שאר אסטרטגיות התכנון, נכללים מניעת התמוטטות המבנה, מזעור רסס משני מסוכן (חלקי מבנה ושברי זכוכיות), תכנון המבנה (כיווניות) וכמובן אפשרות למתן התראה בזמן לדיירי המבנה.  מרחקי הפרדה בין שאר הדברים מפורטים בקריטריון זה, מרחקים מייצגים להפרדה למשקלים שונים של חומר נפץ מול סוגי מבנים שונים על פי רמת ההגנה הצפויה. באם נחזור לדוגמא של הרקטה בעלת ראש נפץ במשקל 90 ק"ג, נוכל לראות כי על מנת לקבל את רמת ההגנה הגבוהה ביותר נדרש מרחק הפרדה של לפחות 119 מטר לחלונות.  מרחק זה מותאם למרחק המינימלי הנדרש מחלונות קטנים על פי הוראות האו"ם (הוראות ה- IATG עליהן עומדת להתבסס מדיניות המשרד להגנת הסביבה) אשר עודכנו בחודש מרץ האחרון. בהוראות אלו מוגדרים מרחקים מינימליים למניעת ניפוץ חלונות מ-116 מטר לחלונות קטנים (0.55X0.55 מ"ר) ועד ל-421 מ' מטר בחלונות גדולים (1.25X1.55 מ"ר). רוב הפגיעות שנראו בכתבות השונות הציגו כי במבני קרקע בעלי חלונות גדולים ובמבנים ישנים בעלי תריסי פלסטיק קיים פיזור רב של ניפוצי חלונות גם שאינם קרובים מאוד לנקודת הפגיעה. ההסתברות לניפוץ הזכוכית תלויה בגודל החלון והינה יחסית גם לרמת הפציעה. מעבר לכך ההסתברות לפגיעה באנשים המצויים במבנים החשופים לנקודת הפגיעה על פי קטגורית הנזק (כפי שהוצגו בטבלה) הוגדרה בשנות ה-90 במונחים של צירופים שונים של רמת הפגיעה (הרג, פציעות קשות ופציעות קלות).  למשל, בפגיעת הרקטה שהזכרנו, מבנים המצויים במרחק של 17 עד 29 מטר מנקודת הפגיעה (קריטריון נזק עבור מבנים הנדרשים בתיקונים ואינם ראויים למגורים - CB,CA ) הסיכון להרג/פציעות קשות/פציעות קלות הנו כ-0.6% עד 13%. בעוד שלמבנים המצויים במרחק של 10 מטר ומטה (קריטריון נזק לבתים המיועדים להריסה עד הרס טוטאלי - A,B) הסיכון להרג/פציעות קשות/פציעות קלות יהיה כ-38% עד 100% ברמות השונות.  פוטנציאל הסיכון תורה זו, בת 80 שנה לערך, בנושא רמות הפגיעה בנפש והנזקים למבנים, הינה דינמית וממשיכה להתפתח. עם זאת יש לזכור כי נושא פגיעה בזמן לחימה אינו שונה מכל תרחיש שאינו רצוני של פיצוץ/אירוע נפיצים וכך יש להתייחס אליו.  אסיים באנקדוטה קטנה: אדוארד מורו, עיתונאי נערץ שהיה כתב ה-CBS אשר שידר מלונדון את מאורעות הבליץ ב-1940, היה מתחיל את שידוריו ב"זו לונדון" וחותם את השידור בכל פעם בביטוי "לילה טוב ובהצלחה". תושבי לונדון השתמשו בביטוי זה לסיום שיחותיהם כאשר לא היו בטוחים באם יראו אחד את חברו ביום שלמחרת.  ניתוח הסיכונים לקטגוריות הנזק חייב להיבחן מול המדריכים המתקדמים כיום על ידי אנשי המקצוע הן למבנים קיימים והן בתכנון לבניה עתידית. במדינה בה נושא אירועי הנפיצים אינו בבחינת נדיר, שומה על מקבלי ההחלטות לבחון ביתר שאת את פוטנציאל הסיכון מול האיומים המתקיימים בסביבת המבנים המאוכלסים, אם בשגרה ואם בלחימה, על מנת שלא נאמץ את אמרת הלונדוניים של אז. מחבר המאמר הוא מנכ"ל המרכז הישראלי לבטיחות בנפיצים וראש ענף הבטיחות לנפיצים באיגוד הישראלי להנדסת בטיחות בלשכת המהנדסים.

פיקוד מרכז של צבא ארה״ב הודיע כי מטרת ההצבה היא ״להבטיח שלום ויציבות נוכח עליית רף האלימות במזרח התיכון״ מטוסי קרב F-18 של חה״א האמריקני והירדני מבצעים תמרון משותף. ארכיון. צילום: US Air Force photo by Staff Sgt. Roidan Carlson פיקוד מרכז של צבא ארה"ב (CENTCOM) הודיע כי מטוסי קרב F-18 של חיל האוויר האמריקני נשלחו לסעודיה  "כדי להבטיח את השלום והיציבות נוכח עליית רף האלימות במזרח התיכון". בהודעת פיקוד מרכז נאמר כי מטוסי קרב F-18D  HORNET נשלחו לבסיס האוויר הנסיך סולטן בסעודיה "כחלק ממאמצי הפיקוד להרתיע מפני תוקפות ולהבטיח ביטחון ויציבות באזור האחריות של פיקוד מרכז".

דברי המפכ״ל, רב ניצב קובי שבתאי, עוררו סערה בשל הסימטריה שיצר בין הציבור הערבי ליהודי באחריות על הפרות הסדר הקשות בימים האחרונים. עם זאת, שבתאי בחר נכון את הנוסח כך שיבהיר לכולם - המשטרה היא גוף מקצועי - ממלכתי  רב ניצב קובי שבתאי. צילום: משטרת ישראל דברי המפכ״ל, רב ניצב קובי שבתאי, עוררו סערה בשיח הציבורי בישראל בעיקר בשל הסימטריה שיצר בין הציבור הערבי ליהודי באחריות על הפרות הסדר הקשות בימים האחרונים ברחבי המדינה. מיד לאחר פרסום הדברים, השר הממונה על המשטרה, אמיר אוחנה, יצא בגנות דבריו של המפכ״ל.  למרות הביקורת, המפכ״ל צודק - המשטרה היא גוף ממלכתי המשרת את תושבי כל הדתות במדינת ישראל. ככזו, המפכ״ל צריך להתבטא בהתאם - וזה מה שעשה שבתאי. זה גם מה שמצופה ממנו בפונקציה הבכירה שהוא ממלא.  בשונה מהמפכ״ל, שהוא גורם מקצועי, השר הממונה הוא גורם פוליטי. וככזה, הוא בחר לעשות פוליטיזציה של האירועים לטובת רווח אלקטורלי עתידי. עם זאת, ראוי היה שהשר יקרא שוב את מגילת העצמאות של מדינת ישראל. אולי זה היה מוביל לתגובה שונה.  את מגילת העצמאות אפשר למצוא באתר כנסת ישראל (המעסיק של השר לביטחון פנים). נכתב בה במילים האלו: ״מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויו​ת חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.״  המשטרה, כגוף ביצוע ממשלתי, מחוייבת לפעול על פי חקיקה בכנסת והוראות הממשלה וזו האחרונה, צריכה לפעול על בסיס הרעיון במגילת העצמאות. כלומר, המשטרה אמורה לממש את החזון הכתוב במגילת העצמאות, ככזו, עליה להיות מחוייבת לממלכתיות. מכאן, שהמפכ״ל צדק והשר הממונה טעה.   אין עוררין על כך שישנו הבדל מהותי בין כאלו שרוצים להוביל התקוממות עממית לבין כאלו הרוצים לקיים פולחן דתי או מחאה פוליטית לגיטימית. המפכ״ל לא טען אחרת. לפיו, המשטרה, יחד עם שב״כ והפרקליטות, אמורים לטפל בפורעים יהודים, ערבים או בני כל דת אחרת בשטח הריבוני של מדינת ישראל.  לסיכום, המפכ״ל עשה נכון שלא ״לקח צד״ לטובת פוליטיזציה של האירוע. המשטרה היא גוף מקצועי שפועל על פי חוק ואיסוף ראיות. מבחינתה לא מעניין אם מדובר ביהודי או ערבי, כולם שווים בפני החוק. במקום לבקר את המפכ״ל, ראוי היה שהשר הממונה יגבה אותו. אבל ציפיות בישראל יש רק על כריות. 

תפיסת הביטחון של ישראל לא עודכנה כבר כמה עשורים. עם שוך הקרבות, יש לגבש אסטרטגיה שתשכיל להבין את מורכבות האיום השיעי ותיקח בחשבון את המחיר הכבד שנידרש לשלם כדי להביס אותו Photography: Amit Agronov - https://www.iaf.org.il/9331-53105-en/IAF.aspx בשעה שנראה כי מבצע שומר החומות מתקרב לנקודת הסיום, ראוי יהיה לדון בשאלה המתבקשת, לאן כל זה מוביל? כיצד אנו רואים את הפתרון לבעיית עזה? ומהי האסטרטגיה שנדרש לנקוט בכדי להגיע לפתרון זה? בשיח הציבורי נוכחות בעוצמה כזו או אחרת, שלוש חלופות לפתרון. הראשונה היא להמשיך במתכונת הנוכחית. לקבל את העובדה שעזה היא בעיה כרונית שלא ניתן לפתור או שאין לנו רצון לשלם את המחירים הכרוכים בפתרונה.  השנייה, שצריך לנצל את הישגי המבצע ולחתור בכול הכוח להסדרה מול החמאס מתוך הנחה ששיפור מרקם החיים בעזה יביא לחיזוק המתונים ויאפשר את פתרון הבעיה בטווח הארוך. השלישית, מהלך של הכרעה צבאית שמשמעותה מיטוט של שלטון החמאס מתוך תקווה שהשלטון שיתפתח במקומו יהיה פרטנר נוח יותר להסדרה. מהי מהות הסכסוך? כלל החלופות הללו מתקיימות בתוך שיח שמתעלם באופן שיטתי מהשאלה החשובה ביותר הניצבת בבסיסו של כל דיון העוסק בביטחון לאומי: מהי מהות הסכסוך? מיהו האויב ומהי המטרה האסטרטגית שלו, או במילים אחרות, על מה ומול מה אנחנו בעצם נלחמים? ענין זה אינו מפתיע. מזה חמישה עשורים מדינת ישראל מתנהלת ללא תפיסת ביטחון לאומי. התפיסה שהתגבשה בשנות החמישים כנגד איום יסודי הנשקף ממדינות ערב השכנות, שמטרתן הייתה לחסל בכוח את מדינת ישראל, סיפקה לישראל את המצפן שמולו התארגנה העוצמה הלאומית. מרגע שהשתנה טבעו של הסכסוך, עם יציאתן של מצרים וירדן ממעגל האיום, נותרה ישראל עם עוצמה צבאית אדירה, אבל ללא מצפן שינווט את דרכה וללא תכלית מדינית-ביטחונית הזוכה לקונצנזוס ומספקת את הצידוק למחיר. כל עוד נדרשה העוצמה הישראלית לפעול כנגד יריבים חלשים יחסית, כמו הפלסטינאים, חיזבאללה או החמאס, נדמה היה שהמחירים שמשלמת ישראל בגין היעדרה של תפיסת ביטחון נסבלים. אלו התבטאו בעיקר בתחושת חמיצות של הציבור הישראלי ובשחיקת מסוימת של הלגיטימציה בזירה הבינלאומית. אלא שהעימות הבא, עלול להיות שונה לחלוטין. אם נרחיב את העדשה מעבר לעזה, נמצא כי החמאס הוא הפך בפועל לחלק מ'ציר שיעי' הנבנה בהובלת איראן. הוא כולל בנוסף את חיזבאללה, ומליציות שיעיות בסוריה ובמדינות נוספות במרחב. האיום הנשקף מציר זה הופך בהדרגה ובעקביות לאיום יסודי, על מדינת ישראל. לצד איום הגרעין המתפתח, שתופס ובצדק רב חלק ניכר מתשומת הלב הציבורית, פועל ה'ציר השיעי', בהנהגת איראן, לבנייתה של יכולת קונבנציונלית, הנשענת על כוח אש חסר תקדים, מסביב לגבולותיה של ישראל.  יכולת זו מופנית כולה לעבר העורף שנתפס בעיני חברות הציר כנקודת התורפה של ישראל. מטרתה, לשתק את המשק הישראלי ולשבש את יכולת הפעלת העוצמה הצבאית הישראלית בעת עימות. לתפיסתה של איראן, תוביל פגיעה זו לזעזוע עמוק בתפיסת הביטחון הישראלית, לשרשרת תגובות שסופה התפרקות החברה הישראלית ״החלשה כקורי עכביש״, ולתיקון ״העוול ההיסטורי שנעשה בידי הציונות הקולוניאליסטית״.  האידאולוגיה האיראנית חותרת להקים אימפריה פרסית-שיעית במזרח התיכון. היא רואה בישראל את האיום המרכזי על מטרתה. כגודל השאיפות, כך המחירים הכבדים אותם היא מוכנה לשלם כדי להסירו. בכדי לסכל את האסטרטגיה האיראנית נדרשת אסטרטגיה ישראלית נגדית, בעלת עוצמה ונחישות. נדרש ״קיר של ברזל״ עליו יתנפצו שאיפותיהם ההיסטוריות של האיראנים ובנות בריתם.  על זה אנחנו נלחמים. פסק זמן מוגבל עד לסבב הבא בהיעדר אסטרטגית ביטחון לאומי הפועלת בכדי לסכל את האיום הנשקף מצידו של הציר השיעי מוצאת את עצמה ישראל פועלת מול כל אחד ממרכיבי האיום במנותק. ללא מטרה מדינית וללא חזון מדיני-ביטחוני באשר לפתרון של הסכסוך, מנהלת ישראל אסטרטגיה תגובתית שמטרתה היא בעיקר למזער מחירים ולהרוויח זמן מתוך תקווה שאיכשהו הדברים יסתדרו. ההתפתחויות בארבעת העשורים האחרונים מלמדות אחרת.  המבצע האחרון מהווה עוד נקודה ברצף העימותים מול שאיפות ההתפשטות האיראניות, שהחלו בלבנון עוד בשלהי שנות ה-80. הוא מסמן כי האסטרטגיה של מבצעי אש מוגבלים, שהחלה במבצע דין וחשבון בלבנון, מיצתה את עצמה. גם בתנאים אופטימליים, לא הצליח המבצע להשיג יותר מאשר פסק זמן מוגבל עד לסבב הבא, בו נפגוש ככול הנראה חמאס חזק יותר ומורתע פחות. המחשבה כי בתנאים אלו חמאס יהיה נכון ללכת לנתיב של הסדרה מדינית ולוותר על שיקום כוחו הצבאי, נראית היום כלא יותר מאשר משאלת לב. בצד ההישגים הטקטיים של המבצע, נחשפו גם ההשלכות האסטרטגיות החמורות. הראשונה שבהן היא כישלון האסטרטגיה הישראלית, שחיזקה את הקיצוניים ואפשרה לחמאס להשתלט על הרחובות בעזה, באיוש, בקרב ערביי ישראל ובזירה הבינ"ל. הקשר המתהדק בין עזה חיזבאללה וזירת הפנים הישראלית לצד הכישלון הצורב במלחמה על דעת הקהל בזירה הבינלאומית, הם סימנים מבשרים לבאות וחשוב שנעמוד על משמעויותיהם. הם מקרינים על המזרח התיכון כולו ומחייבים את ישראל לחשב מסלול מחדש ולגבש אסטרטגיה ביטחונית. המטרה הראשונה במעלה תהיה להפוך את מאזן הכוחות בין הקולות הקיצוניים למתונים. היא תדרוש גיבוש ויישום של אסטרטגיה משולבת- בידה האחת מחזקת ומקרבת את הכוחות המתונים ואילו ידה השנייה קפוצה כ"אגרוף של פלדה" למול הכוחות הקיצוניים. שלא יהיה ספק, חיזוק הקולות המתונים יחייב את הכרעתם של אלו הקיצוניים. דו קיום יתאפשר, כמאמר ז'בוטינסקי,  רק כאשר ישבר כוחם של הקיצוניים פעם ועוד פעם, עד שיתייאשו. נדרשת אסטרטגיה ביטחונית את הישגי המבצע נדרש לנצל בכדי להשיג הסדרה ארוכה ככול הניתן, אך בה בעת להכין את הכוח הצבאי ואת דעת הקהל לעימות הבא. ישראל תידרש לחזור ולאמץ בו את גישת ההכרעה. לא מיטוט שלטון החמאס ולא הרס לבנון ידרשו בו, אלא הכרעת הכוח הצבאי של כל ארגון המעז לאיים על אזרחי ישראל או על ריבונותה. זה יחייב להעביר את המלחמה מהר לאדמת האויב באמצעות תמרון יבשתי. יהיו לכך מחירים, אך נדמה שלנוכח המציאות המתפתחת אלו הם מחירים מתחייבים.  ההיסטוריה מלמדת כי דעת הקהל במזרח התיכון מתרשמת הרבה יותר מנחישות ונכונות להקרבה מאשר מהפעלת עוצמה צבאית מתוחכמת. מלחמה דורשת מאמץ עליון של העם, אמר בן גוריון עם תום מלחמת השחרור ״ואין עם עושה מאמץ כזה, כל זמן שאינו מרגיש בסכנה ואינו רואה כל היקפה וחומרתה״.  הצומת בה מצויה ישראל מחייב לקבל החלטות קשות ולעשות מעשה. נראה כי האסטרטגיה הנוכחית שמגלגלת את הבעיה ונמנעת מלהכריע בה, מיצתה את עצמה. כל שהיא מבטיחה הוא כי המחירים שנחסכים בכל סבב, ישולמו בריבית דה ריבית בסבב הבא. לישראל נדרשת אסטרטגיה ביטחונית חכמה החותרת להכריע את הכוחות הקיצוניים ולחזק את המתונים. אך נדמה כי יותר מכול  נדרשת לישראל בעת הזאת מנהיגות לאומית. מנהיגות שתלכד את העם למול הסכנות, שתציב קיר של ברזל מול שאיפות האויבים. אחרי הכול חשוב לזכור כי כמו בעבר, גם במאה ה 21, מלחמות וסכסוכים מוכרעים יותר מכול, בשאלה של כוח הרצון.   תא״ל במיל׳ יובל בזק היה ראש מחלקת תורת לחימה במטכ״ל. עוסק במחקר צבאי ובטחוני ומשמש כראש המטה של אוגדת הגליל במילואים.