The headlines that made most buzz on this page
14/01/23 08:28
100% of the views
מאת IsraelDefense
קצין בכיר אלמוני יצא לתקשורת לזרוק רפש על הרמטכ״ל היוצא, רא״ל אביב כוכבי | זכותו של כל אזרח לדעת מי הדובר, מה שמו, מה דרגתו ותפקידו, מה סמכותו - אחרת אין לדבריו משמעות תמונה: דובר צה״ל השבוע הזה נפתח בתבהלה: בראש מהדורת החדשות וביומני החדשות ביום ראשון בבוקר אמרו קצין בכיר אלמוני ואלוף מיל. דברים שמשמעותם היא שצה"ל אינו מוכן למלחמה. לא פחות ולא יותר.
מיד נגיע לאלמוני. לצידו, אלוף מיל יצחק בריק, קטגור ותיק של צה"ל, הוסיף בשמו ובקולו שמן למדורה: הרמטכ"ל החדש מקבל ירושה קשה. אמר, צה"ל לא מוכן למלחמה. תרבות ארגונית קלוקלת. תרבות של שקר. צבא מתפורר. אין מנהל לצבא.
ובכן, לצבא דווקא יש מנהל והוא הרמטכ"ל. ההצהרות של הקצין הבכיר האלמוני ושל בריק אמורות להיות דברי פרידה מרא"ל אביב כוכבי, שעוד מעט יסיר מדיו, וקבלת פנים ליורשו הרצי הלוי.
פלוני ואלמוני
ייאמר בתחילת הדברים: יתכן שיש אמת בדבריהם של שני הקצינים. אולי הרבה אמת, אבל בוודאי לא כל האמת. נכון שהצבא טעון תיקונים ושיפורים. שימו לב לשיטה: ראיון עם אלמוני. כאשר מטיחים דברים כה קשים נגד צה"ל ומפקדיו ומפקדו העליון זכותו המלאה של המאזין לדעת מי הדובר, מה שמו, מה דרגתו ותפקידו, מה סמכותו. אחרת אין לדבריו כל משמעות.
המלאכה העיתונאית נעשתה כהלכתה – הקצין האלמוני הסכים להתראיין, או שמא ביקש להתראיין, איננו יודעים, כי איננו יודעים מי הוא ומה סמכותו להטיל בוץ ולהבהיל את האומה. כי זה העדיף להסתתר באלמוניות כנראה מכיוון שהוא עדיין משרת בצבא. יש לו ביקורת חריפה, יתכבד להשתחרר ולדבר לאומה בשם ובמלכות.
מה חשבה לעצמה ומה חשה לשמע הדברים של שני הבכירים אימו של חייל שמתגייס בפברואר ליחידה קרבית מובחרת.
קצין כזה אינו יכול להסתתר באלמוניות ולהטיח דברים קשים, כי אז עולים חשדות. אולי "היה לו חשבון" עם מישהו. אולי לא קודם בדרגה/בתפקיד. ואולי דבריו זכים כשלג והוא צודק לחלוטין. לא נדע.
ואשר לתוכן הדברים: לאיזו מלחמה בדיוק אין צה"ל מוכן? למטחי טילים של חיזבאללה, להסתערות על דרום לבנון, לכיבוש עזה או לאינתיפדה עם הפלשתיניים ביו"ש. הבן של אותה אם עבריה עלול להשתתף בכל אחת מהמערכות הללו כלוחם בצבא, ששוררת בו תרבות קלוקלת של שקר, שמטייחים בו, שיש בו תופעות של התפוררות. שיש בו בעיות משמעת, צבא שאין לו מנהל.
הקצין הבכיר האלמוני טען שהצבא נהפך לחברת הייטק, שהעבירו תקציבים לטכנולוגיות במקום לשמר ולהכשיר טנקים. השיב לו דובר צה"ל שהטענות אינן משקפות את תמונת המצב בצה"ל וכי חלקן הם שגויות ואחרות משוללות יסוד. אז למי יאמין המאזין שאיננו מעורה בנעשה בצבא.
איפה האמת?
האמת היא תמיד באמצע. צה"ל מקדם טכנולוגיות ואיזה צבא נורמלי בעולם איננו עושה כך. אך צה"ל גם מקיים "חודש מלחמה", וחטיבת שריון מתאמנת ברמת הגולן כדי להכיר היטב את השטח ביום פקודה.
מקיימים תרגילי ממפקדות ויש אימוני תמרון, ובבסיס צאלים לומדים טכניקות וטכנולוגיות חדישות ישימות בלחימה בשטח בנוי, דמוי עזה. מטוסי קרב מתאמנים עם מטוסי מדינות זרות לקראת אפשרות של תקיפה באיראן וכלי שיט של זרוע הים שומרים על אסדות הגז.
יחידות מילואים מתאמנות, אך לא בהיקפים הנדרשים שצה"ל ידע בעבר, ועל זה יש לתת את הדעת, וצודקים המבקרים.
ולכן, חובה להתייחס לדברי הביקורת, ואנו משוכנעים שהרמטכ"ל הנכנס יודע בדיוק במה מדובר והיכן נקודות החולשה וצווארי הבקבוק למיניהם. כמו, למשל, בדוגמה פשוטה ובסיסית של גדוד שמתאמן בשטח ואינו מקבל מזון חם עד שאוספים כסף לקנות אוכל בישובים סמוכים.
אבדה המתינות
ההתבטאויות המוקצנות הן חלק מתרבות השיח הישראלית הקלוקלת. הכל מוגזם. הכל קיצוני. חלק מהאופי שלנו. קצוות. הסגנון לעיתים פרוע. פלאפל טעים הוא "מטורף", רעיון שמישהו מעלה הוא "הזוי", תכנית הרפורמה המשפטית של יריב לוין היא כמו "מתקפת טנקים" עם "חרוזי רעל". "הפגנה היא בגידה במולדת. לעצור מיד את בני גנץ ואת יאיר לפיד". כל מתנגד הוא נאצי.
יש בעברית שפע מלים שמבטאות מתינות, דרך האמצע, לא הגזמה קיצונית לשום כיוון. הכל עניין של בחירת מילים.
"הצבא מתפורר"?, ובכן, הצבא לא מתפורר. "הצבא לא מוכן למלחמה"? האם גם סיירת מטכ"ל וטייסות קרב וצוללות וחטיבות התמרון, כל אלו אינם מוכנים למלחמה? הגזמה. כדי להעביר מסר של 'טעון תיקון' אין צורך בהפחדה.
אלא שהשיח הציבורי הוא לעיתים יותר מידי קרובות בוטה, גס רוח, איש אינו מקשיב לרעהו. כך בכנסת, כך באולפני הטלוויזיה, כך ברחוב, כך במפגש של יותר משני אנשים.
בדברי ביקורת על צה"ל יש להיזהר כפל כפליים בבחירת המילים. מדובר בארגון הגדול ביותר במדינה שעוסק בביטחון מדינתי, ציבורי ואישי, ואחראי להגן עלינו ושל שלומנו.
אין אזרח/ית במדינה הזאת שאין להם קרוב/ת משפחה בסדיר, בקבע או במילואים. לכל אזרח בארץ הזאת יש התייחסות כפולה לצבא: גם קרוב משפחה משרת וגם אותו אזרח משלם במיסיו את קיום הצבא הזה.
במדינה מיליטריסטית כמו ישראל, מצפה האזרח למידע ולאינפורמציה מוסמכים ומדוייקים על הנעשה בצבא, ולא סיסמאות נטולות מקור.