דברים שכנראה לא יקרו במדינות בעלות מסורת ותרבות התנהגותית חברתית-פוליטית מתרחשים בישראל - הסיבה: תרבות השיח נמוכה תמונה באמצעות יוצר התמונות של www.bing.com אנו עדים בארץ לתופעות בלתי מתקבלות על הדעת, כאלו שלא ייתכן שהן קיימות. ובכל זאת הן קורות, מתרחשות במציאות חיינו. קשה להעלות על הדעת שיש תופעות פסולות כאלו.  מדובר באנומליות שאחראים להן רבים, מקטון ועד גדול, מראש הפירמידה ועד תחתיתה. אחראים שלמרבה הצער עושים מעט מידי, או כמעט לא כלום, כדי שהתופעות הבלתי-נורמליות ייעלמו מן העולם. פרשת החיילות-סוהרות קחו למשל את פרשת החיילות-סוהרות. מכלא גלבוע ועד כלא רמון, האם קרה משהו בחודשים שחלפו מגלבוע ועד רמון? כנראה שלא. השאלה היא מה הכלא הבא שבו נגלה זוועות.  מה נגלה? תופעת החיילות-סוהרות היא ותיקה, ונשאלת השאלה מי בכלל הגה את רעיון העוועים להציב חיילת בת 18, חסרת ניסיון מקצועי וניסיון חיים, בשרות בתי הסוהר, באזור הקשה ביותר, באגפי אסירים ביטחוניים. רוצחים ועוזרי-רוצחים, שנדונו לעשרות שנות  מאסר או מאסר עולם, ואין להם מה להפסיד והם לא עושים חשבון כי הם שולטים באגפיהם.    מי ראש אכ"א בצה"ל שאישר בעבר לשלוח למקומות ההם חיילות שהתגייסו לצה"ל. אם החיילות מיותרות, שלחו אותם לשרות לאומי, ללמד עולים חדשים עברית, או שחררו אותן הביתה. אבל לשלוח לאגף אסירים ביטחוניים חיילת צעירה במדים מול עיניהם של שפוטים למאסר עולם, זו איוולת ועוול ענק לנשים, שגרם לאסונות ולטראומות.  האחריות מוטלת גם על דרגים נמוכים מראש אכ"א ונציב/ת שב"ס: "הכי נורא שלא היה אף אחד מאנשי הסגל שהגן עלי", סיפרה חיילת-סוהרת בראיון השבוע. האם התלוננה על הביטחוניים? ״למדנו שמי מדווח יוצא אשם, ועדיף פשוט לשתוק", סיפרה. מה חשב לעצמו מפקד כלא נוכח העימות הבלתי נמנע של אסיר בטחוני מול חיילת/סוהרת, עימות שמתחיל בקריצות עין ועלול להסתיים ביחסי מין. דברים נעשו בהסכמה או לא בהסכמה, כיצד יתכן שהם קרו במתקן כליאה במדינת ישראל. סוהר זה מקצוע שלומדים בקורסים מקצועיים, סוהרים בדרך כלל יותר מבוגרים מחיילת שזה עתה התגייסה והוצבה באגף אסירים ביטחוניים. מה הקשר השגוי הזה בין צה"ל לשב"ס.     מה חשבו לעצמם מנהלי האגפים בכלא, היכן היה קצין המודיעין, היכן היו כל קציני מטה שב"ס והמשת"פים שלהם בצה"ל ב"פרוייקט" הזה של חיילות/סוהרות באגפי הביטחוניים. עכשיו חוקרת המשטרה אם סוהרים ואנשי סגל ידעו על הקשר בין מחבל לבין חיילת/סוהרת. אם לא ידעו, השערורייה גדולה, ואם ידעו, השערורייה גדולה עוד יותר, והם אינם פטורים מעונש.  השר לביטחון לאומי ונציבת שב"ס הורו להפסיק מיידית את שירות חיילות באגפים הביטחוניים. זה סוג הוראה של השר והנציבה שיש לבצע מיידית, ללא דיונים וללא דחיות ושיקולים, פשוט להוציא את כל החיילות מכל האגפים האלו בבוקר אחד ללא דיחוי. מעניין אם כך אמנם נעשה. עוד כמה דוגמאות למצבים בלתי אפשריים, לתופעות לא נורמליות שמתחוללות בארצנו וכמעט אין פוצה פה ומצפצף: "פשיטות על אתרים ציוניים" ארגון טרור, הג'יהאד המוסלמי, מקיים תרגיל, תמרון צבאי, מעבר לגדר רצועת עזה, מתרגל "פשיטות על אתרים ציוניים", ומהצד השני מעבר לגבול ה"אתרים הציוניים" אינם מגיבים, ארגון הטרור יורה, תושבי עוטף עזה נבהלים ומופתעים, ילדיהם שרויים בפחד, שהרי אין התרעת 'צבע אדום' לתרגילים של הג'יהאד המוסלמי. איזו מדינה בעולם תסכים שארגון טרור מעבר לגבולה יבצע לעצמו תרגילי ירי ללא תגובה. הפיל  הלבן המעופף. הוחלט לפני שנים שיש צורך במטוס נוסעים לנסיעות נשיא המדינה וראש הממשלה לחו"ל. הכינו. אבזרו ומתקנו במיטב הציוד. ראש הממשלה יכול לדבר מהמטוס באוויר עם כל העולם. אבל לא. השקיעו קרוב למיליארד. והמטוס "עוד לא מוכן", או שמישהו לא מעז לטוס בו מחשש 'מה יגידו'. וכך 'כנף ציון' ניצב לו מבויש בדממת מנועים בהנגאר, וראש הממשלה מטייל בעולם במטוסי אל על. התנהגות מוזרה ומעוררת תמיהות.  200 הרוגים בחיסול חשבונות אצל ערביי ישראל אלימות במגזר הערבי. איננו רחוקים מ-200 הרוגים בחיסול חשבונות אצל ערביי ישראל,  ב"מגזר". מה היה קורה אילו חלילה נהרגו 200 יהודים? אבל המעש בממשלה ובשלוחותיה כמעט ואינו נראה. הממשלה לא זכורה ישיבת חירום של הממשלה בנושא. ההרוגים, ביניהם נשים וילדים, שייכים למשפחות פשע ונקמת דם. יש טענה שהמשטרה יודעת בדיוק את כל הכתובות, והשאלה היא מדוע האנשים המסוכנים האלו מסתובבים חופשי. אולי כיוון שהמדינה מתייחסת אל בני המיעוט הערבי כאל "מגזר". נגד בית המשפט העליון. באיזו מדינה נורמלית, דמוקרטית, בעלת מסורת ותרבות שלטון, היו שר משפטים, יו"ר הפרלמנט ויו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט מרהיבים עוז לתקוף את בית המשפט העליון ושופטיו, לתלות בהם אשמות שווא בסגנון בוטה וגס. ביקורת על פסק דין מותרת בהחלט, אך תקיפות מילוליות חריפות, לפעמים פגיעות אישיות, אין דבר כזה במדינות שהיינו רוצים להיות כמותן. שר התקשורת שלמה קרעי יוצא לסעודיה לכינוס של ארגון הדואר הבינלאומי - ללא נציגות של הדואר. זה נורמלי? הסיבות כלל אינן חשובות, ולא חשוב מי צודק. הכינוס הזה אינו החשוב בעולם, ולא הוא יקבע את עתיד הקשרים עם סעודיה. אבל תגובת השר מפליאה: "הם ימשיכו להתבונן בכל פעולה ובכל הישג של הממשלה בעין רעה וקטנונית. לא נורא, אז תישאר ותישאר להם עין צרה ועקומה". אולי השר רומז שעובדי הדואר שייכים לתנועת המחאה. לשר פתרונים. רק אצלנו. רב ראשי מסביר לשומעי שעורו שלחילונים יש מוח מטומטם. רב ראשי, מנהיג רוחני שתפקידו לקרב יהודים לדת, למסורת, להרביץ תורה בישראל ולנהוג בנעימים ובאחווה בחג הסוכות. מי שעבורו יש לכהונת רב ראשי בישראל משמעות רוחנית דתית, קשה לו לשמוע דיבורים כאלו. זה לא סגנון יאה למנהיג רוחני.   מנהל בית ספר בתל אביב מודה שקיים יחסים עם נער בן 17 והתכתב בנושאים מיניים עם תלמיד לשעבר בן 16. המורה מואיל "להסכים" לצאת לחופשה, ומשרד החינוך נמנע מלהודיע על פיטוריו לאלתר. לא ייאמן. חגי תשרי מסתיימים. הציבור עומד בפני חודשים קשים. צפויות החלטות משפטיות, פוליטיות וחברתיות שעלולות להחמיר את הקיטוב, את השסעים ואת הקרעים בחברה הישראלית. דברי חקיקה מעוררי מחלוקות קשות ומאות אלפים מוחים ומפגינים נגד.   צפויות עוד תופעות שאינן מתקבלות על הדעת, לא נורמליות, לא אצלנו, לא הגיוניות, לפעמים זדוניות. דברים שלא יקרו במדינות בעלות מסורת ותרבות התנהגותית חברתית-פוליטית. כי תרבות השיח במדינת ישראל נמוכה, היא חייבת להשתנות.