הסייעת של כרמל מעודה, לירז תפארת נתן, צפויה להשתחרר בעוד חודש לאחר שוועדת השחרורים קיבלה את בקשתה – והמדינה לא התנגדה. ניקול דניאל, ששני בניה היו בגן של מעודה ונתן וספגו התעללות קשה מצדן, אמרה בוועדה: "המדינה שוב מפקירה את הילדים שלנו". חברי הוועדה: "היא ביקשה סליחה ובכתה"

איך יפעלו אנשי טיפול מול מיסוד חוקי אפליה? האם נצליח להכיר בנהלים והנחיות שיהפכו לחוקיים אך יהיו לא מוסריים בעליל, כאלה שדגל שחור מתנוסס מעליהם? האם נצליח להשמיע קול אקטיבי של מחאה והתנגדות ולא רק ננסה ללכת בין הטיפות ולשרוד "מתחת לרדאר"?