המלחמה מול איראן ערערה את השגרה והשאירה אותנו עם פחד, אובדן ותחושת הישרדות. עכשיו, כשיש רגע של שקט, לא מעט מרגישים צורך עז "להספיק הכל" – אבל מתחת לפני השטח הנפש עוד סוחבת. הדרך חזרה לשגרה לא עוברת בהכחשה, אלא בעיבוד רגשי, תנועה, תמיכה, והרבה הקשבה פנימית. זו לא רק חזרה למה שהיה – זו בנייה של שגרה רגישה ומחוזקת

שרון אלוני-קוניו נאמה על הבמה בכיכר החטופים: "בכל לילה הבנות שואלות אותי - 'אימא, מתי אבא חוזר?'" • לירי אלבג סיפרה על ימי השבי וקראה: "החטופים סופרים לא רק ימים אלא גם בקבוקי מים, רבעי פיתות וחורים בקיר. כל שנייה שם זה נצח, אנחנו התקווה שלהם"

המשפט הנפוץ ביותר אצל הורים שמגיעים לחדר המיון הוא "אני מצטער" במידה ומתגלה שהסיבה לביקור לא הייתה דחופה. רופאת חירום מסבירה מדוע חשוב להגיע בכל מקרה שבו יש חשש: "אם משהו מרגיש לכם לא בסדר, כדאי להקשיב לתחושה הזו"