ההתעלמות של התקשורת, פוליטיקאים ואינפלואנסרים מישראל מהירי בבפאלו מלמדת: אנחנו כיהודים לא מבקשים להיאבק בעליונות הלבנה, אנחנו בסך הכל נהנים להתקרבן

העיבוד הטלוויזיוני החדש לספרי "פרסי ג'קסון", בחסותה התקינה פוליטית של דיסני, מציג שחקנית שחורה שתגלם דמות לבנה. מעריצי הסדרה זעמו, ולסופר ריק ריירדן היה הרבה מה להגיד על כך

"חיים קטנים" היה אחד מלהיטי המילניום הנוכחי והפך את האניה ינגיהארה לאישה הכי נערצת והכי שנואה במיליה הספרותי באמריקה. עם ההופעה בעברית של ספרה החדש "אל גן העדן", היא מספרת מדוע הדרישה האמריקאית להצלחה ולאושר ברוטלית בעיניה, טוענת שהעובדה שרוב גיבוריה הם גייז היא מקרית ומסבירה איך הקורונה נדחפה לסיפור המגפה שכבר נכתב בספרה החדש

"אל תעיר את הדוב", ההצגה החדשה של תיאטרון "המפתח", עוסקת בדיכוי, אכזריות ועוולות חברתיות. יוצריה, אבי זליכה ודקלה כץ, מסבירים למה היא לא מיועדת לילדים

המיזוג בין הריאליטי לשידורי האקטואליה והחדשות יצר עיתונות סנסציונית, קולנית ומלאת יחצנים ואינטרסים. קשת היא המקבילה הטלוויזיונית לפייסבוק - רועשת להפליא, מפלגת ודלת קלוריות

דפ והרד בוראים את עצמם מחדש בעניבות, תכשיטים ועיצוב שיער שמשרתים את מטרותיהם המשפטיות והציבוריות. בעוד בית המשפט עוד לא הכריע, ברשתות כבר יודעים מי המנצח

ענקית התוכן משוועת ללהיט תורן ומהמרת על הקומדיה בה רבל וילסון מתעוררת מתרדמת אחרי שני עשורים ורוצה לשוב לתיכון כדי להיות מלכת הנשף. היוצרים עושים לעצמם הנחות עם קריצות אל סרטי עבר, שלא מסתדרות עם קהל היעד

שני אירועי מחאה וסרטון אחד של שרון סטון מוכיחים שהמשתתפות בפסטיבל קאן כבר לא שם רק כדי להיות יפות ולבצע משימות חשאיות בחדרם של טורפים מיניים, אלא מנצלות את הבמה כדי לקדם נושאים בוערים. הן עדיין לובשות שמלות ענק מרהיבות, אבל רק כי הן רוצות