איך זה שתשעים שנה אחרי מותו, חרף התהפוכות בתרבות העברית והאשמות בשנאת מזרחים, חיים נחמן ביאליק שומר על מעמדו הייחודי בקאנון? את פרופ' דוד פישלוב, שפירסם כעת ספר על המשורר הלאומי הנצחי, זה לא מפתיע

לעומת שלל סדרות וסרטים עכשוויים כמו "הדוב" או "אסטרואיד סיטי" הגדושים הופעות אורח נוצצות שלא מוסיפות עומק משמעותי, "משפחת ג'מסטון" מבריקה גם בלי ללקות במחלת הסַלֶּבֶּת

בקריירה של מרגו רובי תמיד היה משהו מחושב מדי. לא פלא שכעת היא מגלמת בהצלחה בובת פלסטיק

למרות שהתערוכה של איליה ואמיליה קבקוב במוזיאון תל אביב מלאה ביקורת מרומזת על השלטון הסובייטי והממסד האמנותי, קשה שלא לחוש התעלות מול האסתטיקות שאימצו השניים. גם התערוכות של ורה ולדימירסקי ורוני טהרלב מצטיינות

אופנהיימר: הסיפור האמיתי, יס דוקו/סטינג

"בלר" הוציאו אלבום (פושר) ומילאה פעמיים את וומבלי. נואל וליאם גלאגר מוציאים אלבומים כמעט במקביל. האם אנחנו חוזרים לימי הבריטפופ, והאם הם עדיין עליזים?

נעמה באה מאור עקיבא, מידד מבית אל. עשרות אנשים מרחבי הארץ התאספו ברחבת מוזיאון תל אביב כדי לצייר פורטרטים של "הצד האחר" ולהביע כך את המחאה שלהם אל מול השיסוע והפילוג

ממבקרי הטלוויזיה, דרך הצופים ועד השפים: כולם מסכימים ש"הדוב", סדרה שלוכדת את עולם המסעדנות באופן נדיר, היא אחד האירועים הטלוויזיוניים והקולינריים החשובים של השנים האחרונות. עד כמה הכאוס, התזזית, הסיכונים, הסטנדרטים והבדידות שהיא מציגה משקפים גם את המקבילה המקומית? דיברנו עם שני שפים ישראלים