השאלה המרכזית סביב העתיד שלנו היא לא האם החרדים יהיו רוב - זה כבר הוכרע מזמן - אלא מי יקרוס קודם: החברה החרדית או מדינת ישראל. בדיוק את האסון הזה זועק עכשיו היזם החרדי איציק קרומבי בספרו החדש, "כשהחרדים יהיו רוב". ולמרות שהוא משוכנע שיש דרכים למנוע את הקריסה - עידוד יציאה לעבודה, סיוע למוסדות הלימוד ובעיקר התגמשות של שני הצדדים – קרומבי מרגיש כמו הילד עם האצבע בסכר. "אם לא נתחיל עכשיו להזיז את הטיטניק, בעוד 20 שנה נטבע"

הם החליטו לעזוב את אורח החיים החרדי, אבל משמרים געגוע לעולם שגדלו בו. מרכז תרבות ליוצאי החברה החרדית מאפשר להם להיות מי שהם באמת, עם כל המורכבות שכרוכה בכך – ומזכיר שהם לא לבד

מי שבוחרים להשוות את אנשי הקהילה הגאה לבהמות, מנסים לצייר אותם כיצורים נחותים. מאחר שהם יודעים שעם הטיעונים שלהם נתמודד בקלות ובהצלחה, הם בוחרים בעלבונות. אבל אם בני יעקב לא נעלבו מהשוואתם לבעלי חיים, למה שאנחנו ניעלב? מי ייתן ונתנהג כולנו בחופשיות, בפשטות ובנדיבות של חיות

איך מברכים באמת? יעקב אבינו מלמד אותנו, כאשר הוא מברך כל אחד מבניו בברכה אישית המתאימה לו. חלק מהברכות עלולות להישמע כתוכחה, ובכך יעקב מלמד אותנו שלברך זו אחריות, כי לברכה טובה יש כוח לחולל שינוי אצל המתברך

איך מתמודדים עם רגשות האשם, וכיצד אפשר לסלוח על בגידה כל כך גדולה? יוסף ואחיו מנסים להתגבר על העבר - כל אחד בדרכו. ynet, בשיתוף עם מקראנט-גשר וקבוצת התיאטרון ה"בעטלרס", מזמינים אתכם ל"משחק השבת"

אינספור מילים וביטויים המציאה השפה העברית רק כדי לא להגיד את המילה הסופית והשלילית מכולן: מוות. אבל בסוף כולם מתים, גם יעקב אבינו שאמר לבניו מה יקרה להם באחרית הימים, ורק שכח לציין מתי תהיה אחרית הימים הזו

איך ייתכן שיוסף מוצא את עצמו מפייס את אחיו שפגעו בו? ואיך זה קשור לדוד גבאי מהסרט "אושפיזין" - וגם לחיים שלכם? שיעור בסליחה ודינמיקה משפחתית