לפעמים נדמה שסתם לא נעים לו להתעמת. ולפעמים זה נראה שלנשיא יצחק הרצוג יש משימה: להיות הישראלי האחרון בפלנטה שלא תפס צד

אחרי 7 באוקטובר, התחילה הזוועה האמיתית. השמאל הגרמני ויתר על השליח ואיבד את העכבות. ההפגנות היו קוקטייל מעורב של שנאה

משחר קיומה הייתה בקרב ההנהגה הרבנית חשיבות לרחשי לב הציבור כחלק מהתפיסה ההלכתית. אולם לא כך הדבר בסוגיית הגיוס. מה שמפתיע זה שגם יוזמי החוק מתעלמים מתופעות בציבור החרדי שיכולות לסייע ביצירת השינוי המיוחל במקום להעלותן על נס

הפיכתה של "מכללת תל-חי" ל"אוניברסיטת קריית-שמונה" מציפה את הדיון על הדרכים השונות להגן על גבולות הארץ, ועל חשיבותה של התיישבות שנאחזת בקרקע בכל תנאי

 בחירות 2026 יהיו בחירות גורל, בין פוליטיקה של נקמה לפוליטיקה של אחריות, בין פירוק לאיחוי. אם נמשיך להתנהל כאילו הכול זמני - הכול יקרוס

בלב המאבק על חוק הגיוס נמצא מנגנון “תורתו אומנותו”, שמי שמרוויחים ממנו אינם בחורי הישיבות אלא ראשי הישיבות, מנהלי העמותות והמפלגות החרדיות. זו השיטה - והטיפול בה הוא הכרחי

חמינאי הציע לחדש את המשא ומתן על הגרעין על מנת למנוע תקיפה אמריקאית בשטחו, אך ניכר כי אין בכוונתו שהמגעים יבשילו לכדי הסכם. אלו האפשרויות שמונחות כעת לפני טראמפ

בעוד שבישראל נשמעים קולות מוסריים נחרצים, ויש מי שרואה במחאה הזדמנות היסטורית, מדינות המפרץ נמנעות כמעט לחלוטין מביקורת פומבית על המשטר. לא מתוך הזדהות – אלא מתוך חשש