נוכחותו של עמוס ידלין – ובל נשכח את המזכירה, החיונית בפני עצמה - כה דרמטית, מועילה, מחכימה ומרגיעה, שאסור לאבד אפילו גרם מהאפקט שלה

 עובדה מצערת היא שישראל ניצבת כיום ללא ראש לרשות החירום הלאומית. החידלון במינוי מחליף לאחד מבעלי התפקידים הקריטיים לעת הזאת – ראש רח"ל – מלמדת על עומק הכשל הממשלי. חיזוק העורף הוא תנאי הכרחי לניצחון – לא רק בשדה הקרב, אלא גם במאבק על הלכידות הלאומית

כבר שנה ושמונה חודשים הישראלים עושים כל מה שנדרש: מחזיקים מעמד במלחמה מרובת זירות, משתדלים לנהל חיים נורמליים תחת איום מתמשך, מתגייסים בחזית ובעורף. באופן אבסורדי, הסטנדרט הזה לא תקף לכולם. נניח, שרת התחבורה

הרבה סבלנות צריך, וגם המחיר כואב. אבל אם תחזיקו מעמד המדינה תגיעה. הרי כולנו אוהבים אותה. אין בינינו באמת שסעים. ועכשיו, כשאנחנו מתרסקים על האיראנים, המלחמה הנכונה שלנו מוסכמת על כולנו

על אף מהלכי הפתיחה המזהירים של ישראל, חשוב לזכור: אנחנו עדיין במלחמה קיומית. פגענו אנושות באיראן, אבל דווקא כחיה פצועה היא עלולה להיות מסוכנת אפילו יותר. לכן, כדי להתגבר על הימים הקשים שעוד נכונו לנו, ממשלת חירום מאוחדת היא צו השעה. והאחריות להקמתה מוטלת גם על ראשי האופוזיציה