"ברוכה הבאה לסלון שלי", אומר שלמה אזולאי ומצביע על הכורסאות ברחבי הלובי של מלון רמדה בירושלים. עוד לפני שאנחנו מתחילים את השיחה אני חושבת על זה שכחלק משלל החירויות שנשללו ממפוני המלחמה, גם היכולת הבסיסית, הפשוטה – כמו לארח חברים או משפחה בסלון הבית – כבר לא ממש אפשרית עבורם. כאן אין מקום "לפתוח שולחן", […]

ספרה השני של לי ממן מציג מהלך של אובדן דיבור. בעוד שספרה הראשון ״למה הדבר דומה״, הציג עיסוק מרהיב, מדרשי ומעמיק בשפה, ״פיתום״ עוסק באובדן הלשון והדיבור: ״הַלָּשׁוֹן הִיא הַסִּימְפְּטוֹם הָרִאשׁוֹן/ שֶׁמַּתְרִיעַ עַל הִתְפָּרְקוּת:/ אַתְּ הוֹלֶכֶת סְחוֹר סְחוֹר,/ כְּבָר לֹא מַגִּיעָה לַנְּקֻדָּה״. פיתום, כשם הספר, הוא "קוֹסֵם/ הַמַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹת בְּלִי לְהַבְלִיט/ אֶת תְּנוּעַת שְׂפָתָיו/ וְנִרְאֶה […]

בתקופת היובש בארה"ב, שבה נאסרה מכירת אלכוהול, הומצאו ברים מסוג חדש. הם נקראו "ספיק איזי" (בתרגום חופשי: דבֵּר חלש), כמעין הנחיה לבליינים כדי להסתתר מהמשטרה. הכניסה למקומות הבלתי חוקיים ההם הייתה לרוב דרך מעבר בתוך חנות "לגיטימית" ששימשה סיפור כיסוי. בשנים האחרונות ברים בסגנון ה"ספיק איזי" כבשו את הסצנה, כסוג של מחווה למקומות הסודיים ההם. […]

ספרה האמיץ של שרית סרדס־טרוטינו הוא הזמנה נדירה לתוך העולם המבלבל, הפצוע והסוער של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית בילדות. הקריאה בו אינה פשוטה. הוא כתוב בכנות מחרידה הנוגעת בעומק נימי הנפש המורכבים ביותר, ומעניק הזדמנות ייחודית להבין לעומק מה קורה לאותה ילדה או ילד בעת הפגיעה, ולא פחות חשוב – בעת חשיפתה וגם שנים לאחריה. […]

ראובן גפני גדוד 43, פלוגה כ' ספרו של ההיסטוריון הצבאי הבריטי, גווין דאייר, משתייך לסוגה הפופולרית המציעה לקורא המשכיל – אך זה שאינו בקי בתחום – סקירה קצרה ותמציתית של סוגיה היסטורית המשתרעת על פני תקופות ותרבויות שונות. ואכן, באופן אופייני למדי לסוגת כתיבה זו, הוא מספק סקירה קולחת ורחבת־ראִייה על אודות עולם המלחמה האנושי […]

הבוילר שלנו התקלקל, זה קרה ביום הכי גשום וקר ואפור שהיה עד עכשיו, זה קרה ביום שבו היינו זקוקים למים חמים, ובתקופה קשה ומחניקה, שבה כולם זקוקים לחום. דווקא אז הבוילר שלנו התקלקל. קודם כול טיפסתי לגג כדי להבין מה המצב שם, הסתכלתי על החיבורים מתחת לבוילר, וראיתי שכל חוטי החשמל שמתחת למאיץ חום שרופים […]