איתי, השליש הגדודי, חושב שאני צריך להגיש בקשה לקרן הצה"לית המיוחדת שנועדה לפיצוי של חיילים על נזקי המלחמה. לדעתו יש סיכוי טוב שישלמו לי על התיק שכרסם העכבר הפלוגתי שהתגורר אצלי באוהל (דורון מתעקש שזה מריון החולות ולא עכבר, אבל אני מתעקש שהתוצאה זהה). בנוגע לדלת של הרכב, שנפגעה ככל הנראה על ידי אחד הנגמ"שים, […]

סבי המעשן נהג להודות לשבת, שבזכותה יש לו 25 שעות בלי סיגריות בכל שבוע. אם הוא הצליח להינזר מעישון בכל שבת, למה לא יכול היה לעשות זאת גם ביום שלישי? עובדה שלא. והנה ניסוי מחשבתי: נאמר שבתקופה מלחיצה היה מצליח סבא להשיג היתר הלכתי לעשן בשבת כדי להירגע. נאמר שהיה מושך את ההיתר הזה תקופה […]

איה חזרה הביתה עם דסקית מנצנצת על צווארה. "תראי אמא!" אמרה בקול עליז, "השגתי שרשרת חטופים!" אני מכירה את העליזות הזו. בכל פעם שקונים לה משהו היא יכולה להתהלך שעות בהתלהבות מתוקה. וכמו שראיתי את זה, ככה התחדדה לי ההבנה המצערת – הלב שלה לא באמת שבוי בעזה. אז החלטתי לעשות מעשה חינוכי ובמוצאי שבת […]

יואל, המאכער של הישיבה, התקשר לצבי כבר בשמונה בבוקר ביום שאחרי הצעת הנישואין. צבי ידע בדיוק למה יואל מתקשר בשעה כזו וענה לו. יואל פתח כמובן בברכת מזל טוב לבבית במיוחד ובירך את צבי בבניין עדי עד, וצבי המהם תודה, תודה יואל, שכויח, שכויח עצום. ואז כמצופה, יואל ניגש לעניין ובלי הקדמות ושאלות מיותרות התחיל […]

01 זיכרון ילדות תרבותי. אני נזכר בשני ספרנים מספריית בית הפועלים בעפולה, שבה גדלתי. הייתי אז בן תשע או עשר, וזה עתה גיליתי לראשונה את הידע הבלתי נדלה שיש בספרים. זה היה ממש עושר סוחף, אוצר בלתי נתפס. שומר האוצר היה ספרן קשוח, ציני, מריר, כמו שצריך להיות שומר אוצר. הוא היה איש מפחיד ממש. […]