וולטר ווייט מ"שובר שורות" הפך לנבל, העולם של "בלש אמיתי" מדכא ואפל, וב"משחקי הכס" רוצחים את הטובים. אז למה אנחנו כל כך נהנים מהסדרות הללו? מתברר שהצפייה ברוע יכולה לעשות טוב לנפש - והכל, כמובן, התחיל אצל טוני סופרנו

על הנייר, העלילה מופרכת כמעט כמו הצירוף "מותחן כחול-לבן". אבל בעונתה השנייה "תא גורדין" משלבת משחק משובח, תסריט בוגר ועריכה מוצלחת - ומנצחת את הבלבול וההגזמה שהשאירה העונה הקודמת

המבנה של "אקסודוס: אלים ומלכים" אינו מגובש, והתסריט סובל מניסוחים אנכרוניסטיים מגוחכים. מה שנשאר בסרט הם האפקטים והדמיות המחשב המפוארות, שלא היו בעיבודים הקודמים שלו - אבל אלה רחוקים מלהציל אותו

מי שווה יותר, חואקין או ריבר פיניקס? מי כבש באמת את לב הקהל - צ'ארלי שין, או אמיליו אסטבז? הצבנו את האחים על המסך לקרב ראש בראש. חלקם ניצחו בגלל הכריזמה, אחרים - פשוט מרוויחים יותר כסף. ומה אתם חושבים?