הגלידרייה הראשונה מבית רשת ההמבורגרים, הפטיסרי הכפר-סבאי שמתרחב, הסניף הכשר הראשון של רשת הפיצות המושחתות, פסטיבל אוכל רחוב מסקרן, מקומות חדשים, מנות חדשות ועוד חדשות אוכל שיפתחו לכם את התיאבון

"במיקום מפתיע ונסתר מהרחוב, נמצאת אחת המסעדות הכשרות הטובות בירושלים, שתעשה טעים גם לחוטאים הגדולים ביותר. הכירו את 02, הסוד השמור של גרגרני העיר"

פתיתים עם שאיפות, עוגיות מתחסלות ואחד הקאמבקים המוצדקים ביותר שאנחנו זוכרים: טועמי "חדש על המדף" דומעים

הזמנו משלוח מפופ-אפ תאילנדי חדש של אחד, כוכב ריאליטי בישול שמיהר לקפוץ לליגה של הגדולים. חוץ ממנת קארי מעולה, המנות היו ברמה נמוכה עם כמה תקלות טכניות, כולל חלבון סויה לא אכיל שעוד חייב לנו דין חשבון. למה למהר? אוכל אוהב תהליכים איטיים, בדיוק הפוך מתכניות ריאליטי

אנחנו לא זוכרים מתי ביקורת של אבי אפרתי הסתיימה ככה, אבל זו בטח הפעם הראשונה בעשור האחרון

מוכנים לשכוח מכל הבורקס התעשייתיים ולהתקדם לדבר עצמו? צוות פה גדול ושף גיא גמזו פה בשביל לעזור - עם כל הטיפים לבצק שהוא הדבר הכי רחוק שיש מבצק עלים שקונים בסופר

מתכון מהספר החדש והמעולה של ליאור משיח

לפני כמה שבועות הכנתי כתבה על קיבוץ רמת רחל ליד ירושלים שעבר מיתוג מחדש ושינוי תפיסה של ההוויה הקיבוצית ב- 2021. אומרים הרבה דברים על קיבוצניקים, אבל מכיוון שיש לי משפחה קרובה בקיבוץ חולדה, ואני זוכרת הרבה קייצים, אירועים, חתונות, בר מצוות, ימי הולדת וסתם ימי בריכה, אומר שקיבוצניקים הם אנשים חמודים, זורמים וסטלנים בקטע הטוב של המילה. תמיד קצת קינאתי בהם. יש להם, את השבתות הכי יפות שיש, ואת אחרי הצהריים הכי יפים בעולם - עם אור של בן ערביים, כוס בירה קרה ביד, שלווה של טבע וחופש אינסופי. רק הלילה קצת מפחיד עם צרצורי הצרצרים. בתקופת הקורונה, כשהעיר האהובה עליי מכל החלה לסגור עליי מכל הכיוונים, רצתי לחפש את הטבע. ברחתי לכל מקום אפשרי עם מרחב מחייה, אוויר ומיעוט של שוטרים שמחפשים אנשים עם מסכות. חבר קרוב שגר במושב אי שם בצפון, אמר לי שבתקופות של לחץ בחזה, יש יתרון להיות רחוק מכל ההמולה, אבל הוא מודה שבימים כתיקונם אין כמו תל אביב. אז היינו נוסעים אליו והוא היה מגיע לפעמים אלינו. אני יודעת שיום יבוא ויהיה לי בית לסופ"ש, או על הים או באיזה מושב נידח.