לשירה ומשה מרוז יש היום סיבה טובה להסתובב עם חיוך רחב מתוח מאוזן לאוזן. עורכי הדין הפליליסטים הנמרצים, אב ובתו, רשמו הבוקר הצלחה מרהיבת עין - קלאסיקה משפטית אמיתית - בתיק הרצח של אריק קרפ המנוח בטיילת של חוף תל ברוך. הסתבר שהמשטרה העלימה, או נעלם לה, או שסתם, כמנהגה, התפלקה לה התנהלות חפיפניקית והיא שכחה לדווח על ראיה חשובה בתיק. כך, שמאי שם נשלפה לפתע הקלטה ממצלמת אבטחה (ככל הנראה זו שמותקנת על הגדר ההיקפית של שדה דב הסמוך לזירת הרצח). בקלטת, כך לדברי ...

אם הייתי ממוצא צפון אפריקאי, הייתי מתחיל כבר מזמן במרי עממי כנגד הדרך שבה מיוצגים יוצאי הפזורה בתוכניות הריאליטי בפרט, ובמדיה באופן כללי. זה שהמלהקים יושבים הבוקר ומלקקים את שפתיהם בשביעות רצון חתולית כי הם ראו שבאתר ההוא או בפורום הזה כתב מישהו ש"נמצאה העינב בובליל החדשה" - אין לי דרך לתאר כמה זה מרתיח-מרתיח-מרתיאאאאאאח. שוב לוקחים קבוצה ענקית של אנשים, שמאחוריה תרבות, היסטוריה, מנהגים, אמונות, חלק מכובד בסיפור הציוני - ודוחסים אותה לתוך בן אדם (או בת אדם) אחד, שבואו נאמר ...

בשעה שאתם עשיתם בשכל וניצלתם את מזג האוויר המושלם שנפל עלינו בסוף השבוע כדי לשאוף אוויר צלול מתחת לשמים כחולים-כחולים, הברנז'ה התקשורתית היתה עסוקה במה שהיא יודעת לעשות הכי טוב: השתכשכות קולקטיבית באמבטיית בוץ רותח ומבעבע. זה הספא שלנו. הכוונה היא, כמובן, לסערה בשלולית, לטורנדו בספל האספרסו, למפץ הקטן של הפרינט הגווע: מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום". "ראית?", הסתמסו המסמסים. "פח, הא?", החמיאו המחמיאים. ...

לנבט התורמוס הארץ-ישראלי לא היתה שליטה על המקום שבו יבקיע את פני הקרקע. לו היתה מוענקת לו זכות בחירה, ספק אם זו פיסת הנדל"ן שבה היה מתמקם. התרמיל שבו החלו חייו נשמט על האדמה בסוף החורף שעבר, התגלגל קצת במדרון - והמתין. אחר כך התייבש, נפתח, והביא לעולם כמה פולים שמנמנים שהתפזרו מסביב. כשהגשם בא (ועוד איך בא), הפולים נסחפו בשיטפון. הם גלשו במורד החולי, זרמו עם הזרם העכור, ונעצרו היכן שנעצרו. פחות מיממה אחרי שהמבול נרגע והשמש הציצה - הם כבר פרצו דרך שכבת הזיפזיף ופרשו ...

"אמא, לא רוצה לקום. אמא, עוד כמה דקות... אמאאאא". השמש ניסתה לזרוח מאחורי שמיכת הערפיח שעוטפת את העיר, ואני נאלצתי לזרוק את עצמי מהמיטה בטרם עת. היום אני במשמרות הזה"ב. טוב, כבר לא קוראים לזה משמרות הזה"ב. הרי אין פה משהו טוב שיכול לשרוד יותר מכמה שנים בלי שיתעללו בו, יהפכו אותו, יהרסו אותו, או - אם גורלו שפר עליו - רק ימתגו אותו מחדש. הקדנציות קצרות, ומלאכת היחצ"נות מרובה. חס וחלילה, איזה פונקציונר-לרגע במשרד החינוך עלול ...