אני לא חושב שאי פעם עברה במוחי המחשבה להתקין בדירה שאני מתגורר בה כבר כמה שנים מנעול חכם. לא שלא הייתה לי מודעות לתחום הזה, עוד מהתקופה שהיו בשוק רק מנעולים מכניים, אבל לרגע לא חשבתי שזה ישנה במשהו את אורח החיים שלי. טעיתי כנראה, אבל אולי זה תלוי איזה מנעול חכם פוגשים בדרך. יצא לי לאחרונה לבדוק את המנעול מבית Kontrol (דגם ZERO), ואני לא סגור לגמרי האם מדובר במנעול או בסוג של חללית שנצמדה לי לדלת. כן, אני קצת מגזים, אבל ZERO הוא אחד המנעולים החכמים המתקדמים ביותר שיש בשוק, אולי המוביל שבהם. הוא לא מיועד למי שרוצה רק מנעול חכם בסיסי שיחליף מפתח, אלא מדובר בסוג של מערכת אבטחה לדלת שמציעה כמות ענקית של תכונות. כך, לדוגמה, אפשר אחרי הגדרה לאפשר לכל אחד מבני הבית לפתוח את הדלת בעזרת זיהוי פנים, טביעת אצבע, קוד אישי, זיהוי ורידים בכף היד, כרטיס חכם, אפליקציה – וגם מפתח פיזי כמובן. כל זאת כחלק ממנגנון שמאפשר גם לשומרי שבת להשתמש במנעול, כשאפשר אפילו בקלות לשלוף את הסוללה כדי להבטיח שלא יהיה חשמל במערכת. אה, ויש גם שלט רחוק אם רוצים לפתוח את הדלת בלי לקום מהכורסה בדיוק באמצע המונדיאל. אפשר גם להגדיר קודים זמניים, כולל קביעה מתי הם יהיו פעילים. למשל, אם לא נמצאים בבית והמנקה צריכה להגיע עד 10 בבוקר. אם היא תגיע ב-10:30 היא לא תוכל להיכנס, וכשהיא תיכנס ניתן יהיה לקבל התרעה על כך באפליקציה המלווה את המכשיר. האפליקציה גם מאפשרת להשתמש בעוד תכונה מתקדמת שמציע ZERO: מצלמה פנימית וחיצונית. היא אולי לא הכי איכותית בעולם, אבל היא מספיק טובה – בוודאי אם יש אור – כדי לבדוק מה קורה מול הדלת, במיוחד אם מישהו מנסה לפרוץ או בטעות הקליד קוד לא נכון כמה פעמים. בבתים בהם הדלת נמצאת מול הסלון זה ממש מאפשר לעקוב אחרי מה שקורה, למשל אם הכלב בסדר או אם אורח לא קרוא מסתובב פתאום בבית. בגלל ZERO – קשה מאוד לחשוב על חזרה לשימוש במפתח אחרי שמתרגלים לשימוש ב-ZERO, קשה מאוד לחשוב אפילו על חזרה לשימוש במפתח. רמת זיהוי הפנים גבוהה מאוד, אבל זה לא אומר שאין אזעקות שווא שגורמות לחסימת המנעול לזמן מה אחרי כמה ניסיונות לא מוצלחים. לא הצלחתי באמצעות כמה טלפונים וכמה חברים לגרום למערכת לזהות את הפנים שלי מתצלום בטלפון וגם לא מודפס, וברוב המכריע של המקרים, כאמור, זיהוי הפנים האמיתיות היה מושלם, והדלת נפתחה במהירות עוד לפני שהגעתי אליה בפועל. בכלל, מהירות התגובה של הדלת ממש גבוהה, כמעט כמו בעת שימוש במנעול רגיל. אחד הדברים שמעט חששתי מהם לפני תחילת השימוש בפועל היה הרעש הפוטנציאלי, וגם בהיבט הזה הופתעתי לטובה. הרעש של מנגנון הפתיחה/סגירה הפיזי אינו רב, גם בגלל מהירות הפעולה, וגם הרעש של הרמקול, שבאמצעותו המערכת פונה למשתמש (שאיתו המשתמש יכול לדבר עם מי שנמצא מול הדלת), אינו מוגזם, ובכל מקרה אפשר להוריד את עוצמת הקול בהגדרות המערכת. האפליקציה TUYA אינה ייעודית אלא סוג של פלטפורמה ליקום של מכשירי הבית החכם. אבל היא שמישה, והיא גם רושמת כל פעילות של הדלת, כולל צילומים של מי שפותח אותה. השמירה מקומית, הנתונים השמורים נמחקים לאחר שבועיים לערך, אבל יש מי שמוצא את זה כסוג של פגיעה קלה בפרטיות. המנעול שהותקן לסקירה הגיע בערכה שכוללת מטען אלחוטי גדול מידות, שמבוסס על מערכת AirCord של Wi-Charge הישראלית; הוא טוען את הסוללה באופן רציף אם ממקמים אותו במרחק של עד 5 מטרים, לכל היותר (וכדאי קצת פחות), בקו ישיר אליה. הוא מוסיף למחיר של המנעול עוד 500 שקלים, ולחלופין אפשר לקנות סוללה רזרבית במחיר של 180 שקלים, כדי שתהיה מוכנה לרגע שהסוללה במנעול תתרוקן, ואפשר להטעין אותה כמו טלפון באמצעות חיבור USB-C – קצת יותר התעסקות עם המנעול. העלות של ZERO, וזה בטח לא יפתיע אף אחד, אינה זולה. המחיר שלו כעת במבצע היכרות, ללא המטען, הוא 2,490 שקלים במקום 3,490 שקלים, ויש אחריות לשנתיים. בנוסף, גם אם יש ידע במנעולים חכמים, עדיף להשתמש בשירותי המנעולן של החברה, שמגיע לבצע את ההתקנה הראשונית, וגם אם אחר כך רוצים להעביר את המנעול לדירה אחרת או לדלת חדשה (וזה לא בחינם, עם מחיר משתנה שנקבע גם על פי מרחק ההעברה). מה שזה אומר בסופו של דבר, שכנראה לא מדובר בהשקעה שכדאי לשוכרי דירות לבצע, אלא אם השכירות היא לטווח ארוך מאוד, או שמסתדרים עם בעל הבית על התשלום. מעבר לכך, מדובר במכשיר בית חכם שבהחלט כדאי לשקול.

ראיון שאלכס קארפ, מנכ"ל פלנטיר, נתן אתמול (ד') ל-CNBC הניב כמה כותרות מעניינות. ראשית, המנכ"ל של חברת הדיפנס-טק, שהיא גם מהארגונים הגדולים שמתמחים בניתוח נתונים מבוססי AI, סבור שהחברות המובילות בתחום הבינה המלאכותית, ובעיקר OpenAI ואנת'רופיק, יוצרות "בועה פיננסית", בכך שהן גובות סכומי כסף גבוהים מדי עבור טוקנים. בנוסף, קארפ הביע בראיון תמיכה נלהבת בישראל. לדבריו, שוק ה-AI "הולך בדרך לא נכונה" – החברות "מוכרות יותר מדי" את מודלי הבינה המלאכותית שלהן, גובות סכומים "בשמיים" ו-"לארגונים הגדולים נמאס מזה". הוא ציין שמנכ"לים של חברות אמרו לו: "אני משלם על טוקנים שלא יוצרים כל ערך". לטענתו, חברות ה-AI "צריכות לבנות אמון" עם הארגונים. "אנחנו יושבים על תשתיות קריטיות בארצות הברית, אוקראינה וישראל, וכל מי שמשתמש במודלי שפה גדולים (LLMs) בשדות הקרב עושה זאת באמצעותנו ובאמצעות הלקוחות שלנו. אי אפשר להגיד שהם מרוצים מחברות הבינה המלאכותית", הוסיף. קארפ אמר בראיון כי "אני לא 'מלכלך' עליהן (על החברות המובילות – י"ה), אבל משהו בשוק הזה השתבש לגמרי. נקודת המבט הבסיסית של ארגונים היא: אני הולך לשרוף את הזמן שלי על טוקנים". טוקנים הם יחידות המידע הבסיסיות ביותר שמודלי השפה משתמשים בהם כדי לקרוא, להבין ולייצר טקסטים. הם יכולים להיות מילים שלמות, חלקי מילים, אותיות בודדות ואפילו רווחים. באנגלית, טוקן ממוצע שווה לארבעה תווים. כלומר, כדי להפיק 100 מילים באנגלית, ארגון צריך לקנות כ-130-140 טוקנים. המחיר לטוקן בודד הוא אמנם נמוך, עקב התחרות, אבל מאחר שצריכת הטוקנים מזנקת בשיעור אקספוננציאלי – היא הופכת ל-"מפלצת תקציבית" עבור ארגונים. זאת, משום שפעמים רבות, ארגונים נקלעים ל-"לולאות" של סוכני AI. כלומר, הסוכן מנסה לבצע משימה, למשל לסכם מסמך, אבל לא אחת נתקל בשגיאה קטנה, ואפילו שולית, באותו מסמך – ואז הוא מנסה לתקן את עצמו, קורא שוב את המסמך, נתקל שוב באותה שגיאה, שוב מנסה לתקן וחוזר חלילה. כך, הוא מסוגל לשרוף מיליוני טוקנים על "שיחות" מול עצמו – ועדיין, המשימה לא בוצעה. כלומר, אין לכך ערך עסקי. קארפ תומך בישראל – אבל גם מביע ביקורת "באופן פרטי" בחלק אחר של הראיון אמר קארפ כי "אני המנכ"ל שהכי תומך בישראל באופן פומבי". עם זאת, מנכ"ל פלנטיר ציין כי הוא מביע בפני פוליטיקאים ישראליים, באופן פרטי, ביקורת על מדיניות הממשלה. קארפ הוא תומך ידוע של ישראל והפתרונות של פלנטיר משמשים את צה"ל – מה שעורר ביקורת רבה על החברה. לדבריו, "ישראל נשארה בעלת ברית חשובה לארצות הברית, אפילו אם האינטרסים של שתי המדינות לא תואמים לחלוטין. העמדה שלי היא שישראל היא בעלת ברית חשובה מאוד, ואנחנו מאוד גאים לתמוך בה". קארפ סירב להשיב לשאלה איך מזכר ההבנות בין ארצות הברית לאיראן ישפיע על ישראל ואמר כי "אמריקה צריכה למלא את האינטרסים שלה". לדבריו, יש פרטים בהסכם שעדיין לא נחשפו וש-"אנשים יאהבו אותם" כשזה יקרה.

 שם ותפקיד: שירה כהן, מנהלת מוצר ומובילת תחום חוויית המשתמש בחברת הסטארט-אפ אייר דוקטור (Air Doctor), המפתחת פלטפורמת בריאות דיגיטלית חדשנית ומובילה בתחום התיירות. תפקידים קודמים: מעצבת תעשייתית, מומחית UX. השכלה ושירות צבאי: תואר ראשון בעיצוב תעשייתי מהמכון הטכנולוגי חולון, תואר שני בעיצוב תעשייתי עם התמחות בעיצוב וטכנולוגיה מבצלאל, שירות צבאי ומילואים ביחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין. מה הביא אותך לתחום הטכנולוגיה? גדלתי בבית שעודד חשיבה יצירתית, למידה והתנסות. מבחינת ההורים שלי לא היו תחומים "של בנים" או "של בנות" – היו כלים, רעיונות והרבה מקום לנסות. אבא שלי לימד אותי נגרות, תפירה ותכנות, ואמא שלי עודדה אותי ללמוד, להעמיק ולשאוף גבוה. פירוק, הרכבה מחדש והתנסות בחומרים, בכלים ובטכנולוגיות חדשות היו חלק טבעי מהיומיום שלי, ומגיל צעיר ידעתי שאין משהו שאני לא יכולה לעשות. בדיעבד, דווקא החיבור הזה בין יצירה, פתרון בעיות וכלים טכנולוגיים הוא מה שהוביל אותי לתחום. התחלתי את דרכי כמעצבת תעשייתית, מתוך עניין באופן שבו רעיונות הופכים למוצרים ולחוויות שימוש אמיתיות. ככל שהעמקתי בעולם הטכנולוגי, הבנתי שהוא מאפשר לקחת את אותה חשיבה וליישם אותה בקנה מידה רחב יותר במוצרים דיגיטליים שנמדדים ומשתפרים לאורך זמן. המעבר לניהול מוצר היה עבורי המשך טבעי. זה התפקיד שבו אפשר לחבר בין צרכים של משתמשים, יעדים עסקיים, דאטה וטכנולוגיה, ולהפוך אותם לפתרונות שיש להם ערך אמיתי. בעיניי, זה גם מה שהופך את התחום למעניין כל כך: היכולת לנוע בין התמונה הרחבה לפרטים הקטנים, בין יצירתיות לקבלת החלטות מבוססת נתונים, ובין רעיון ראשוני למוצר שאנשים באמת משתמשים בו. האם את חושבת שיש אפליה נגד נשים בתעשיית ההיי-טק? אני חושבת שעדיין קיימת אפליה בתעשיית ההיי-טק, גם אם היא לא תמיד ישירה או מוצהרת. לעיתים היא מתבטאת בשאלות שנשים נשאלות, בהנחות לגבי מסלול הקריירה שלהן, או בתנאי הפתיחה והמשא ומתן שהן פוגשות בדרך לתפקידים טכנולוגיים או ניהוליים. הדברים האלה אולי נשמעים קטנים כשהם עומדים בפני עצמם, אבל לאורך זמן הם משפיעים על הזדמנויות, על קידום ועל תחושת הביטחון המקצועי. לדעתי, חלק מהפער מתחיל עוד הרבה לפני שוק העבודה. הוא מתחיל בחינוך, באמונות המוטמעת בנו מגיל צעיר, ובהסללות שגורמות לילדות ונערות לפעמים לפסול מראש תחומים מסוימים, עוד לפני שהייתה להן הזדמנות אמיתית לבדוק אם הם מתאימים להן. לכן, הפתרון הוא לא רק לדבר על שוויון, אלא לבנות סביבה שבה נשים נמצאות בפועל סביב שולחן קבלת ההחלטות. באייר דוקטור זה חלק מהתרבות הארגונית, החברה הוקמה על ידי צוות מייסדים שבו מחצית הן נשים, אחת המייסדות מכהנת כמנכ"לית, ושני שלישים מחברי ההנהלה הן נשים. בנוסף, כ-50% מעובדי החברה הן נשים, במגוון רחב של תפקידים, מפיתוח וטכנולוגיה ועד ניהול, מוצר ותפעול. גם הצוות שלי מורכב באופן מאוזן מנשים וגברים, וזה מאפשר לייצר שיח מקצועי מגוון, לקבל החלטות מאוזנות יותר ולבנות ארגון שבו נשים לא צריכות להיות "יוצאות דופן" כדי להוביל. הניסיון שלי באייר דוקטור מוכיח שכאשר יוצרים סביבת עבודה שמבוססת על יכולות, מקצועיות והזדמנויות שוות, נשים מגיעות באופן טבעי לעמדות מפתח וממלאות תפקיד מרכזי בהצלחת החברה. במצב כזה השאלה כבר איננה מי נמצאת בחדר, אלא איזו תרבות ניהולית ומקצועית נוצרת בזכות זה. ככל שיותר נשים יראו את עצמן במקומות האלה מגיל צעיר, כך הבחירה להגיע אליהם תרגיש טבעית יותר. האם נתקלת באפליה בענף, נגדך אישית, על רקע היותך אישה? לאורך הדרך היו רגעים שבהם הרגשתי שהעובדה שאני אישה נכנסה לתוך השיקולים המקצועיים, גם אם לא תמיד בצורה מוצהרת. באחד מראיונות העבודה שעברתי נשאלתי על מצבי המשפחתי והאם אני נשואה, מתוך ניסיון להבין מתי, אני עשויה לצאת לחופשת לידה. במקרה אחר, כשכבר הפכתי לאמא, מנהל מגייס התקשר אליי בשעות הערב וציין שהוא רוצה לבדוק אם אני זמינה גם בשעות שנחשבות בדרך כלל לשעות עם הילדים. אלה היו רגעים לא נעימים, בעיקר כי הם הזיזו את מרכז הכובד מהניסיון וההתאמה המקצועית שלי לשאלות שלא אמורות להיות רלוונטיות לקבלה לתפקיד. עם זאת, לאורך הקריירה פגשתי גם הרבה מנהלים ומנהלות, קולגות ושותפים שנתנו מקום אמיתי לעשייה, למקצועיות ולתוצאות. אני לא חושבת שנשים צריכות לעשות לעצמן הנחות, ובטח שלא לתת לתעשייה לבחור עבורן מה נכון או מתאים להן. לאורך הדרך בחרתי ללכת גם למקומות מקצועיים שנחשבו "גבריים" יותר, פשוט כי אלה היו המקומות שעניינו אותי ושם רציתי להיות. כיום אני שמחה להיות חלק מארגון שמקדם שוויון הזדמנויות הלכה למעשה, ושבו נשים וגברים מיוצגים בכל דרגי החברה, כולל בתפקידי הנהלה בכירים. מבחינתי, העובדה שאני אישה לא אמורה להגדיר את היכולת המקצועית שלי, את השאיפות שלי או את מסלול הקריירה שלי. אני יודעת לאן אני רוצה להגיע, ואין סיבה שזה ייקבע לפי משהו אחר מלבד יכולות, עשייה ותוצאות.

ישראל מציינת היום (ה') 1,000 ימים ל-7 באוקטובר. עבור רבים מאיתנו, התקופה שהחלה באותה שבת שחורה נמשכת עד היום. מעל 1,100 אנשים נטבחו באותו היום – בבתים שלהם, ביישובים, בבסיסי צה"ל ובמסיבת הנובה. זה אסון שלא נשכח ולעולם לא נסלח עליו. המלחמה שינתה את פניה של החברה הישראלית, הן ברמת הפרט והן ברמה הכלכלית-עסקית, כמעט בכל מגזר. בסיכום 1,000 ימים למלחמה, אפשר לומר שאחת ההשפעות הדרמטיות הייתה על מעמד המנמ"ר ועל ענף ה-IT. המנמ"רים, החוסן שהם הפגינו מאז ה-7 באוקטובר והטכנולוגיות שהם מפעילים, השפיעו רבות על שמירת החוסן של הארגונים שלהם. מבלי להיות מליציים, אפשר לומר שהחוסן של המנמ"רים השפיע על החוסן של ישראל. ב-7 באוקטובר עצמו ומיד לאחריו הם התגייסו על מנת לאפשר לבתי החולים, ארגוני הסיוע והרשויות המקומיות להשתמש בטכנולוגיה שהייתה קריטית על מנת לתת את הסיוע הדחוף, לנפגעים ולכלל הציבור. המדינה גם ככה לא תפקדה כמו שצריך בימים שאחרי האסון הנורא, ובזכות המנמ"רים, ועוד הרבה אחרים, היא לא קרסה לחלוטין באותם ימים, והצליחה בכל זאת לתת לפחות חלק מהשירותים – בטח את הקריטיים שבהם. במקביל, מנהלי מערכות המידע התגייסו על מנת לשמר את הרציפות התפקודית של הארגונים והחברות שלהם – מה שהיה לא פשוט בימים שבהם רבים מהעובדים והמנהלים גויסו למילואים. המנמ"ר כסוגר פערים קריטיים אמנם, התגלו אחרי ה-7 באוקטובר פערים בפעילות של חלק מהארגונים במגזר הממשלתי-ציבורי, אולם אחרים תפקדו היטב גם באותם ימי משבר. הייתה זו תוצאה של היערכות נכונה שלהם למצבי חירום, כולל מעבר לעבודה מרחוק, היכולת להפעיל שירותים דיגיטליים לאזרחים והיערכות להגנה על נכסי מידע. כל זאת, כחלק מתהליך ארגוני מובנה. זה היה מבחן גם עבור ספקי שירותי ה-IT שהמנמ"רים עובדים איתם, וגם הם עברו אותו בהצלחה. המשפט שנשמע בכנסים רבים, שלפיו על הספק להיות שותף וחלק מהארגון הלקוח שלו, בשגרה ועל אחת כמה וכמה בחירום, הוכח במלואו בשנים אלה. הספקים התגייסו במהירות לסייע למנמ"רים, תוך שהם עצמם מתמודדים עם אתגרי כוח אדם, גיוס למילואים ומצבי חירום שבהם המשק פעל תחת מגבלות. הפעילות הטכנולוגית הארגונית, אצלם "בבית" ועם ספקים, היא תחום אחריותו של המנמ"ר. אם בעבר נמדד המנמ"ר לפי איכות השירותים הטכנולוגיים, זמינות המערכות וקצב החדשנות, הרי שמאז אוקטובר 2023 הוא נמדד לפי יכולת הארגון להמשיך לפעול גם בזמן מלחמה – תחת מתקפות סייבר, מחסור בכוח אדם ושיבושים מתמשכים. כיום יותר מתמיד, המנמ"ר אחראי על הרציפות העסקית של הארגון. נכון שהוא לא אחראי לכך לבד, אבל הוא גורם קריטי כדי שהרציפות הזאת תישמר. המנמ"רים נדרשו להוכיח את כישורי הניהול הארגוני של מערכי ה-IT, והם עושים זאת בהצלחה רבה מאז ה-7 באוקטובר ועד היום. כאן באות לידי ביטוי יכולותיו כמנהל – נושא שעלה רבות בכנסים ובפורומים מקצועיים. אין ספק שהמנמ"רים הפגינו במהלך התקופה לא רק יכולות טכנולוגיות, אלא גם יכולות אנושיות: תמיכה בעובדים באופן כללי, סיוע לעובדים ששבו לאחר עשרות ואף מאות ימי שירות במילואים, תמיכה במשפחות שלהם, ולמרבה הצער גם במשפחות שכולות. ביולי 2026, המנמ"ר הוא כבר לא רק מנהל מערכות המידע, אלא זה שלוקח חלק מרכזי בשרידות הארגון. ובמדינה שבה השרידות העסקית היא חלק בלתי נפרד מהחוסן הלאומי – המנמ"רים יכולים לזקוף את הקומה: שרידות המשק והחוסן של המדינה ב-1,000 ימים האלה רשומים גם על שמם ובכל זאת טכנולוגיה – להלן כמה תחומים שהעיסוק של המנמ"רים בהם התרחב עד מאוד ב-1,000 הימים האחרונים: ענן המלחמה תפסה ארגונים רבים בעיצומו של מעבר לענן, כאשר פרויקט הענן הממשלתי נימבוס שיחק תפקיד מרכזי בתהליך – בארגוני ממשלה, אבל לא רק. על פי הערכות, באוקטובר 2023, כ-30% מהארגונים במשק הפעילו את מרבית יישומיהם בקלאוד או בסביבה היברידית, וכיום, קרוב לשלוש שנים אחר כך, הנתון הוא בין 50% ל-70%, תלוי את מי שואלים. אמנם, עדיין לא 100% מהארגונים עברו לענן, אבל המגמה ברורה. סייבר תחום הסייבר מילא תפקיד מרכזי מאז ה-7 באוקטובר, וביתר שאת בשנה האחרונה, על רקע המלחמות עם איראן. הדבר הוביל לכך שעולמות האבטחה והסייבר אינם עוד נחלתו הבלעדית של מנהל אבטחת המידע, אלא חלק בלתי נפרד גם מאחריות המנמ"ר, ומאחריות הנהלת הארגון בכללותה, ובראשה המנכ"ל. מאז תחילת המלחמה, תרגול אירועי חירום אינו שאלה של "האם", אלא של "מתי". בלעדיהם פשוט אי אפשר לשמור על מוכנות וערנות ארגונית מתמשכת. AI לצד משימות אלה נוסף בשנים האחרונות אתגר הבינה המלאכותית. מנמ"רים מציינים שתקופת החירום המתמשכת היא אחת הסיבות להאצת כניסת ה-AI לארגונים. כיום משתמשים בכלי בינה מלאכותית כמעט בכל ארגון, ואפשר לשים את הפוקוס על מוקדי שירות, מגזר הבריאות, העולם הפיננסי ואף הממשלה. ניתן לומר שבשנת 2026, המנמ"ר הופך גם לזה שמוביל את מדיניות ה-AI הארגונית, ובחלק מהארגונים אף עודכן שם התפקיד מ-CIO ל-CAIO (מנהל בינה מלאכותית ראשי). השורה התחתונה הדברים שנסקרו בקצרה בטור זה הם חלק מהאתגרים שמייצרים את הפרופיל החדש של המנמ"ר ואת מעמדו בהנהלה. עם העלייה במודעות הארגונית להיערכות לחירום, מנכ"לים מצפים מהמנמ"רים לתת מענה לשאלות קריטיות: האם וכיצד הארגון ימשיך לפעול במקרה של משבר? איך הוא יעמוד בפני מתקפות סייבר? וכיצד יתאפשר לו ניוד עובדים ותפעול רציף? כל אחת מהשאלות האלה היא כבדת משקל, והיותם של כל הנושאים הללו חלק מאחריותו של המנמ"ר מחייבים אותו לשאת משא כבד. לכן, ואל מול המציאות הבלתי אפשרית שאנחנו חיים בה, שהמאפיין העיקרי שלה הוא חוסר ודאות, קשה שלא לחוש שתפקיד המנמ"ר הפך לאחד התובעניים והקריטיים ביותר בהנהלת הארגון. ביולי 2026, המנמ"ר הוא כבר לא רק מנהל מערכות המידע של הארגון, אלא בעל תפקיד שלוקח חלק מרכזי בעצם השרידות שלו. ובמדינה שבה השרידות העסקית היא חלק בלתי נפרד מהחוסן הלאומי – המנמ"רים יכולים לזקוף את הקומה: שרידות המשק והחוסן של המדינה ב-1,000 ימים האלה רשומים גם על שמם.

נתונים ראשוניים מתוך דו"ח "Tech Review" למחצית הראשונה של 2026, שמפרסמות הבוקר לאומיטק – זרוע בנקאות ההיי-טק של בנק לאומי ו-IVC, ספקית דאטה, מחקר כמותי, ומידע עסקי, מעיד על  זינוק בהיקף הגיוסים של חברות ההיי-טק. על-פי נתוני IVC, חברות טכנולוגיה ישראליות גייסו 7.6 מיליארד דולר במחצית הראשונה של 2026, מתוכם 4.2 מיליארד ברבעון השני. סכום זה משקף עליה של כ-52% בסך ההון שגויס בהשוואה למחצית הראשונה ב-2025. עם זאת, מספר העסקאות הממוצע הרבעוני ירד ל-97 סבבים. סכומי הגיוס הרבעוניים בשנתיים האחרונות מראים יציבות יחסית, סביב קצב גיוס של כשלושה מיליארד דולר ברבעון, ובשלושת הרבעונים האחרונים ממוצע הגיוס הרבעוני עלה לכ-3.8 מיליארד דולר, נתון שחוצה את הרמות שנרשמו בסוף שנת 2020. נתונים אלה בולטים עוד יותר אל מול חוסר היציבות הגיאו-פוליטי המתמשך. לפי הדו"ח, תחום הסייבר שומר על דומיננטיות עם גיוסים של 2.57 מיליארד דולר במחצית הראשונה של 2026, בעוד שסקטורי הביטחון (Defense-Tech) והמיחשוב הקוואנטי גייסו 846 מיליון דולר – נתון הקרוב לסך הגיוסים של שנת 2025 כולה. עוד עולה, כי שיעור הקרנות הזרות מכלל המשקיעים הפעילים התייצב במחצית השנה על 69.1% (בהמשך ל-68.4% ב-2025). נתון שמעיד על כך שההיי טק הישראלי ממשיך להיות אטרקטיבי בעיני משקיעים זרים. נתון נוסף מעיד על היכולות של חברות אלו להתמודד טוב יותר עם הירידה בשער הדולר והעלייה בשכר, זאת בניגוד לחברות בשלבים מוקדמים, שמתקשות יותר מאותן סיבות וכן בשל הירידה שלהן בהיקפי הגיוס. IVC מעריכה, כי בשקלול סבבי גיוס שהפרטים לגביהם אינם ידועים (Stealth Rounds) או יתגלו בשלב מאוחר יותר, במחצית הראשונה של שנת 2026 התבצעו 205 סבבי גיוס שגויסו בהם כ-4.9 מיליארד דולר. מנכ"לית לאומיטק, מיה אייזן-צפריר: "נתוני המחצית השנייה מצביעים על מגמות מעורבות. מצד אחד, נתון מעודד מאוד של צמיחה משמעותית בהיקפי הגיוס. מצד שני, נמשכת מגמת הירידה במספר העסקאות הכולל, בהתאם למגמה העולמית. בעקבות היחלשות הדולר אנחנו רואים את היזמים מנהלים מקרוב את הפעילות הפיננסית שלהם כדי להתאים את עצמם למצב שנוצר, בדגש על צמצום חוסר הוודאות המובנה בשערי המט"ח, באמצעות תכנון תרחישים, ביצוע התאמות ושימוש בכלים פיננסיים מגוונים יותר". גיא הולצמן, יו"ר ומנכ"ל IVC: "במשך התקופה האחרונה, חווה ההיי-טק הישראלי מתיחות גיאו-פולטית, מלחמה, שחיקה משמעותית בכוח הקניה של הדולר, וירידה בכמות סבבי הגיוס. למרות זאת, רמת העניין של המשקיעים הזרים לא פחתה, והיקף הכספים שזורם לחברות ממשיך לטפס. הצלחת המאמצים לשיפור בזירה הגיאו-פוליטית לצד המשך התחזקות הדולר, יאפשרו לאקוסיסטם של תעשיית הטכנולוגיה הישראלית שנה מוצלחת".

קוואלקום עורכת עוד רכישה בישראל – את SAM Seamless Network, הפועלת בעולם הגנת הסייבר. היקף הרכישה לא פורסם, אולם גורמים בענף העריכו אותו ביותר מ-100 מיליון דולר. הנרכשת מספקת הגנה על רשתות תקשורת אשר בצד הלקוח, ליד בתים או בצומתי תקשורת של ספקיות התקשורת בדרכן ללקוח הסופי. היא מעניקה הגנה בזמן אמת על המשתמשים הסופיים ועל התשתיות, תוך שמירה על הביצועים וחוויית הגלישה. היא מאפשרת לספקיות השירות לזהות איומים ולפעול נגדם בצורה פרואקטיבית. הנרכשת מנטרת מאות מיליוני מכשירים ברחבי העולם ועם לקוחותיה נמנים AT&T, וירג'ין מדיה, ורייזון (Verizon) ובזק בישראל. הרכישה על ידי ענקית השבבים נועדה לספק למכשירי ותחנות הקצה מעבדים שיוכלו לפעול בסביבת AI, ויעשו זאת בקצה, ובכך יקלו על העומסים בדאטה סנטר. כיוון שיותר נתונים יעברו עיבוד במכשירי הקצה, קוואלקום תעבה את ההגנות לטובת מניעת פריצות וניצול פרצות. החברה הוקמה ב-2016 על ידי שמואל חפץ וסיון ראושר-גנות, ומונה עשרות עובדים בישראל ובארה"ב. היא גייסה בעשור לקיומה כ-30 מיליון דולר מקרנות מובילות. בסיום העסקה, עובדי סאם יפעלו באופן עצמאי כיחידה בתוך קוואלקום ואז פתרונות סאם יוצעו ללקוחות ענקית השבבים ברחבי העולם. קוואלקום צופה, כי פעילות החברה הישראלית תגדל משמעותית בשנים הקרובות. במחצית 2025 קוואלקום השלימה את הרכישה של אוטוטוקס (Autotalks) הישראלית. הרכישה נועדה לחזק את פלטפורמת הרכב שלה, שעומדת בבסיס של מערכות שמספקות את הקישוריות שבין הרכבים לענן. הפתרונות של אוטוטוקס מוגדרים כטכנולוגיות V2X – מערכות קישור בין הרכב לכל דבר, והן מאפשרות לרכבים לתקשר לצורך העברת מידע האחד עם השני, וגם עם הסביבה שבה הם נמצאים בכל רגע נתון.

תארו לעצמכם את התרחיש הבא: מערכת ליבה שמשרתת מיליוני משתמשים מתחילה להאט, לא לקרוס. אין שגיאות 500, אין התרסקות דרמטית, אבל זמן התגובה של אחד השירותים המרכזיים מתחיל לטפס. עבור הלקוח זו עדיין רק תחושה עמומה שהמערכת "קצת כבדה", עבור צוותי ההנדסה, זהו הרגע הקריטי שבו תקלה קטנה יכולה להפוך לאירוע לקוחות רחב. בעולם האופריישן הקלאסי, ארגונים בדרך כלל מגלים את התקלות האלו רק כשהסכר נפרץ: כשהלקוחות מתחילים להציף את שירות התמיכה בתלונות, כשהרשתות החברתיות מתמלאות בפוסטים זועמים, וכשהמוניטין של החברה כבר נפגע. עד שהתקלה מאובחנת ומיושרת באופן ידני על ידי מהנדסים, שמנסים לחבר קצוות מידע בצוואר בקבוק של לחץ, חולפות שעות יקרות של מתח ותסכול. אבל מה אם היינו יכולים לזהות את התקלה בשלב מוקדם, לפני שהיא הופכת לאירוע לקוחות רחב? לצמצם את הפגיעה לפני שהיא מתרחבת, עוד כשהיא קטנה וכמעט בלתי מורגשת? הדור החדש של עולם ה-SRE (ר"ת Site Reliability Engineering) מציג פרדיגמה חדשה לחלוטין: מעבר מניטור פסיבי ומגננתי, לפעולה אוטונומית פרואקטיבית באמצעות סוכני AI חכמים. השאיפה הגדולה של עולם ה-SRE המודרני היא להקדים את תלונות הלקוחות, באוטומציה מבוקרת, שבה האדם נשאר נקודת האישור הקריטית. היכולת להוריד את נטל חקירת האירועים המתיש והסיזיפי מכתפי המהנדסים, לצד קיצור דרמטי של זמן הדיאגנוזה (MTTR), הופכת את האוטומציה הזו להבדל בין ארגון שמכבה שריפות באפיסת כוחות, לבין ארגון שמתנהל ביציבות ושקט תפעולי כיצד הארכיטקטורה הזו עובדת הלכה למעשה? השלב הראשון בארכיטקטורה הזו הוא מעבר מהתרעות פאסיביות לאירועים אקטיביים. באמצעות חיבור של צינור הניטור הארגוני למערכות הפעלת סוכנים המבוססות על מנועי Reasoning חזקים, המערכת אינה מסתפקת בשליחת מייל או הודעה למהנדס כונן. היא מעירה באופן מיידי את סוכן ה-SRE, כדי להתחיל בחקירה הנדסית אקטיבית. הניטור מזהה את הסימפטום; הסוכן חוקר את הסיבה. סוכן ה-SRE האוטונומי אינו מנחש את הבעיה, הוא חוקר אותה. כדי להתמודד עם אתגרים מורכבים, הסוכן אינו מסתפק רק בקריאת הטרייסים וסריקת הלוגים במערכות הניטור, אלא מצליב את המידע בזמן אמת עם מאגר הידע הפנים ארגוני – מסמכי ארכיטקטורה, RFCs, מסמכי עיצוב וספרי הפעלה. הנגישות הזו מאפשרת לו לקבל קונטקסט הנדסי עמוק ולבצע אנליזות מתקדמות בהרבה. כדי להבטיח את איכות ובטיחות הפתרון, הסוכן אינו רץ לכתוב קוד על-עיוור. לפני שהוא פותח פול-ריקווסט, הוא מריץ בדיקות אימות מקיפות בסביבה מבודדת, מאובטחת ומבוקרת. בתוך הסנדבוקס, הסוכן מבצע סימולציות של עומס עבודה, מריץ בדיקות תקינות ומאמת בזמן אמת שהקוד המוצע אכן פותר את בעיית הלייטנסי ומחזיר את המערכת לביצועים אופטימליים, ללא יצירת תופעות לוואי או סיכונים ליציבות. רק לאחר שהאימות בסנדבוקס הושלם בהצלחה, הסוכן מגיש את הצעת התיקון לבדיקת אנוש. כמובן שבעולם האמיתי, מערכות בינה מלאכותית אינן מושלמות. אך בעולם האופריישן, גם אם בשלב הראשון הוא יטפל בעיקר בתקלות חוזרות, מוכרות ובעלות דפוסים ברורים – מדובר בשינוי פרדיגמה דרמטי. היכולת להוריד את נטל חקירת האירועים המתיש והסיזיפי מכתפי המהנדסים, לצד קיצור דרמטי של זמן הדיאגנוזה (MTTR), הופכת את האוטומציה הזו להבדל בין ארגון שמכבה שריפות באפיסת כוחות, לבין ארגון שמתנהל ביציבות ושקט תפעולי. כמובן, המטרה אינה לתת ל-AI שליטה בלתי מוגבלת בפרודקשן. להפך: הערך האמיתי נמצא בשילוב בין אוטומציה לחומות הגנה ברורות – הרשאות מינימליות, תיעוד מלא, אישור אנושי, סביבות הרצה מבודדות ויכולת שחזור מהירה. כדי להבטיח את אמינות ואבטחת המערכות, הסוכן אינו רשאי למזג קוד לפרודקשן בעצמו. במקום זאת, הוא מיישם מודל של "אדם בלולאה". המפתח מקבל את כל ההקשר הנדרש – ראיות, הערכת סיכון ודו"ח האימות המלא שבוצע בסנדבוקס, ויכול לאשר את השינוי לאחר בדיקה מהירה. המערכת מריצה בדיקת אימות אוטומטית שמוודאת שהביצועים חזרו למצב אופטימלי. המשמעות הארגונית עמוקה יותר מהאצת התיקון הבודד. לאורך זמן, כל אירוע הופך לחלק מזיכרון תפעולי מצטבר ובסיס ידע תפעולי ארגוני (למשל במאגר Audit Trail ייעודי): מה נשבר, איך זוהה, איזה תיקון הוצע, מי אישר אותו, והאם האימות הצליח. כך הארגון מפסיק ללמוד מתקלות רק בדיעבד ובאופן לא מובנה, ומתחיל לבנות מערכת ידע חיה, ניתנת לתשאול ולפעולה בשפה חופשית. העתיד של תחום האופריישן אינו טמון רק בכיבוי שריפות מהר יותר, אלא בזיהוי מוקדם, חקירה אוטונומית ותיקון מבוקר. המהנדס לא נעלם מהתהליך, הוא עולה רמה: מכבאי שמחפש ידנית את מקור השריפה, לאורקסטרטור שמנהל מערכות אוטונומיות, מאובטחות וניתנות לבקרה. כך ניתן לצמצם תקלות עוד לפני שהן הופכות למשבר, ולשמור על חוויית משתמש רציפה, שקטה ואמינה. כותב המאמר הוא CTO בחברת סלע (Sela)

חברת החשמל החלה להפעיל באחרונה בוט קולי חכם, המבוסס על טכנולוגיית AI, במוקד שירות הלקוחות שלה, 103. הבוט פועל כרגע בתחום של בירורי החשבונות. הפרויקט פותח בשיתוף עם חברת וונדרפול (Wonderful) הישראלית. נתוני הפעילות בתקופה הראשונה, שנאספו על ידי חברת החשמל, מלמדים שאורך השיחה הממוצע בין הנציג הווירטואלי לבין הלקוח התקצר לדקה וחצי, לעומת חמש דקות עם נציג אנושי. בטרם הלקוח מחובר לנציג וירטואלי, הוא עובר תהליך זיהוי במערכת אוטומטית, כך שכאשר הנציג הווירטואלי עולה על השיחה, יש לו כבר את המידע על הלקוח והוא יודע לשלוף את הנתונים הרלוונטיים. דני גרהבגי, סמנכ"ל התקשוב בחברת החשמל, מפרט על אתגר הפיתוח: "האתגר המרכזי בפרויקט לא היה רק להטמיע טכנולוגיית בינה מלאכותית, אלא להתאים אותה לעולם התוכן הייחודי של חברת החשמל ולסטנדרטים הגבוהים הנדרשים מארגון תשתיות לאומי". גרהבגי מוסיף: "כבר בשלבי הפיתוח הראשונים בחרנו בגישה מדורגת ומבוקרת, שבמסגרתה הוגדרו לנציג הדיגיטלי תחומי ידע ברורים, מנגנוני בקרה ויכולות ניתוב לפניות שאינן נמצאות בתחום אחריותו". כלי נוסף בארגז הכלים שאינו מהווה תחליף לשירות האנושי מור חלוץ, סמנכ"לית השירות בחברת החשמל, אומרת שהנציג הדיגיטלי הוא כלי נוסף בארגז הכלים ואינו מהווה תחליף לשירות האנושי. לדבריה, "המטרה שלנו היא לאפשר ללקוחות לקבל מענה מהיר ונוח יותר בפניות פשוטות ושגרתיות, ובמקביל לאפשר לנציגי השירות להתמקד במקרים מורכבים הדורשים רגישות אנושית, שיקול דעת והבנה של צרכי הלקוח". חלוץ מוסיפה ש"בשלב הפיילוט הנוכחי, כדי לשמור על מקצועיות ומדרגיות, המערכת מוגבלת לתחומי ידע ברורים מאוד בגזרת החשבונות: מתן מידע על קריאות מונה אחרונות, בירור חובות, הסברים על שינויים בגובה החשבון ומידע על תעריפים והנחות. שאר הפעולות מופנות למערכות ממוחשבות אחרות". מבחינת נפח הפעילות, נמסר מחברת החשמל: מתוך כ-18,000 שיחות המגיעות מדי יום למוקד 103, בין 1,200 ל-1,500 שיחות מנותבות כיום לנציג ה-AI, כאשר כ-35% מהפניות שמגיעות אליו מסתיימות ללא מעבר לנציג אנושי. עם זאת, עדיין יש לקוחות שמנתקים את השיחה מיד כשהם מזהים שזה בוט – כ-15 אחוזים – בעוד שאחרים מעדיפים את השירות האנושי המסורתי ומדלגים לנציג כבר בפתח השיחה.