חברות אלו נבחרו על סמך ניסיון בתמיכה במסוק האפאצ׳י, בלאק הוק והצ'ינוק של צבא ארה"ב. הענקת חוזה למסוקי התקיפה העתידיים ארוכי הטווח של צבא ארה"ב צפויה השנה Courtesy of Sikorsky סיקורסקי, לוקהיד מרטין ובואינג צירפו שישה חברים חדשים בצוות הפיתוח של מסוק ה-Defiant. חברי הצוות של הספקים הללו יצטרפו כדי לתמוך בתחרות סביב ה-Defiant X, המסוק העתידי של צבא ארה״ב, ה-Future Long-Range Assault Aircraft. המצטרפים לצוות הם ATI Forged Products, Collins Aerospace, Elbit Systems of America, Parker Aerospace, Magnaghi Aeronautica ו-Marotta Controls.  "צוות DEFIANT בונה שרשרת אספקה חזקה כדי לספק לצבא מסוק טרנספורמטיבי", אמר פול לממו, נשיא סיקורסקי. "צוות זה והניסיון המוכח שלו יבטיחו ש-Defiant X יהיה מסוק בעל סיכון נמוך, אמין ושריד עבור חיילינו ומשימת התקיפה ארוכת הטווח של הצבא". מארק צ'רי, סגן נשיא ומנהל כללי של Boeing Vertical Lift, אמר: "באמצעות קשרי ספקים קיימים רבים, הרכבנו את צוות התעשייה הטוב ביותר כדי לספק מטוס בנוי ייעודי, בעל סיכון נמוך וחסכוני מהדור הבא, יכול לפעול במספר זירות, גם בעתיד." חברות אלו נבחרו על סמך ניסיון בתמיכה במסוק האפאצ׳י, בלאק הוק והצ'ינוק של צבא ארה"ב. הצוות ישלב את דרישות ה-Modular Systems Open Approach של הצבא וימשיך לאמץ טכניקות ייצור מתקדמות שכבר נעשה בהן שימוש לתכנון וייצור הצי הנוכחי של הצבא. הצוות הודיע ​​בפברואר כי Honeywell תספק את מנוע גל הטורבו החדש שלה HTS7500 כדי להניע את ה-Defiant X. הענקת חוזה למסוקי התקיפה העתידיים ארוכי הטווח של צבא ארה"ב צפויה השנה.  

משלחי הפיגועים האחרונים שרצחו עשרות ישראלים והטילו מורא בלב ערי ישראל רוצים לנתק את ישראל מתמיכת ארה״ב ואירופה. בכך להחליש אותה צבאית, כלכלית ומדינית. והם לא צריכים לנצח את צה״ל, שב״כ או המוסד - אלא רק לגרום למספיק ישראלים להפסיק להאמין בערכים מערביים אילוסטרציה. צילום: משטרת ישראל  רצף הפיגועים של השבועיים האחרונים הציף בשיח הציבורי בישראל דרישות שונות. חלקן נוגעות להקמת משמר לאומי, חלוקת נשק מתירנית ליהודים, פיטורים בשב״כ, משטרה וצה״ל, החלפת ממשלה, חיסול ראשי טרור, גירוש בדואים, גירוש ערבים, שינויי חקיקה מרחיקי לכת ועוד.  הטענות הללו, קיצוניות ככל שיהיו, העולות מקבוצות שונות בציבור, מקבלות הבנה בשל חומרת הפיגועים. אף אדם שפוי לא יכול להשאר אדיש לאור מחבלים שמסתובבים עם כלי נשק באור יום בלב ערי ישראל, יורים לכל עבר, רוצחים בלי חשבון, ומטילים אימה ופחד על תושבי ישראל. בימים כאלו, יצר ההישרדות משתלט על הפרט והביטחון האישי הופך להיות חזות הכל.  צמא לנקמה בעוד בטווח הקצר קריאות כאלו מוכלות כחלק מהתגובה הטבעית לאירוע טרור, בטווח הארוך, אם קריאות כאלו יתקבעו לכדי שינויים תרבותיים וחוקיים, הנצחון יהיה של יוזמי הטרור. דעיכה בערכים מערביים בישראל, תביא לניתוק פיננסי, מדיני וצבאי מארה״ב ואירופה שיוביל להגבלת כוחה של ישראל להלחם בטרור. ואת זה רוצים להשיג משלחי המחבלים בטווח הארוך.   ישראל עברה ימים קשים של פיגועים גם בעבר, כולל מחבלים מתפוצצים, אוטובוסים מתפוצצים, סכינאות, דריסות ועוד. עם זאת, נראה כי עם כל רצף פיגועים כזה, הציבור הישראלי הופך להיות פחות סובלני. אותה סובלנות המאפשרת קיום ערכים מערביים. זו דועכת, ואותה מחליף צמא לנקמה ולמסגרת מדינה לאומנית יותר.  בעוד הטרור לא הצליח לנצח צבאית את מדינת ישראל או להכניע את אזרחי ישראל בדרך כלשהי, ייתכן שהוא בדרכו לנצח את הדמוקרטיה הישראלית. ודמוקרטיה שברירית מעצם הגדרתה. מלחמות, טרור ומשברים כלכליים הם סוגי משברים המאיימים באופן תדיר על שלטון דמוקרטי. בישראל, מדינה מעורבת, יהודים וערבים, המשמעות אף גדולה יותר. כיצד יכול ריבון יהודי להחיל ערכים ליברליים על ערבים, כאשר המחבלים הרוצחים יהודים - ערבים?  התשובה העיקרית אולי טמונה במערכת חינוך מערבית. האמונה היא שאם תחנך אדם לערכים ליברליים, אלו יחזיקו גם בשעות משבר. ובכן, בספק כמה טענה זו נכונה למדינת ישראל ב2022, כאשר נראה כי המטוטלת זזה מליברליות לטובת לאומנות והסתדרות מסביב לדגל. נראה כי העשורים האחרונים הצליחו לכרסם מהותית בחינוך הליברלי במדינת ישראל.  פירות המערב בעוד מרבית הישראלים נהנים מפירות העולם המערבי ומשיתוף הפעולה עם ארה״ב ואירופה וישראל, נראה כי ההבנה שפירות אלו מבוססים על סט ערכים מסוים - נעלמת עם עליה בכמות הנרצחים בפיגועים. ובלי לערוך השוואה חלילה, גם בארה״ב ישנם מקרים של רצח המוני באמצעות ירי בלב ערים גדולות.  רק ששם אין יהודים מול ערבים, וזה אולי ההבדל העיקרי. שם זה נתפס כפשע ולא כמעשה לאומני. ההבדל ברור. ועם זאת, ישנו מתאם בין דעיכה בערכים מערביים בתרבות הישראלית לבין עוצמת הקשר של מדינת ישראל עם ארה״ב ואירופה. ככל שמדינת ישראל, באמצעות מערכת החוק, המייצגת את חזותה המוסרית, תחליט להשתנות לכיוון לאומני, כך צפויה להפגע תמיכת ארה״ב ואירופה בישראל.  זו המציאות. מספיק לראות מה קורה לרוסיה בעקבות הפלישה שלה לאוקראינה. ורוסיה אינה היחידה. ארה״ב ואירופה נמצאות באחת התקופות הקשות ביותר שידע העולם המערבי, והן מתחילות להבין שהן במלחמת הישרדות. כל מעצמה נופלת בסוף, השאלה מתי היא שמה לב לנסיגה בהשפעתה. וארה״ב מתחילה להבין שהיא במדרון. סין, רוסיה, איראן, ״מדינות ציר הרשע״ כפי שהן המכונות בפי אחדים, מגדילות את כוחן.  המלחמה היא על תרבות. סמואל הנטינגטון שכתב את "התנגשות הציביליזציות", הוא אולי הסופר המזוהה ביותר עם גישה זו. של מלחמת תרבות ודת. זה העולם המערבי מול העולם שאינו מערבי. והציבור הישראלי צריך להחליט איזה צד הוא בוחר.  המבנה הדמוקרטי-ליברלי של ישראל מהווה, במציאות, מגדלור ערכי במזרח התיכון. הסכם השלום עם מצרים, הסכמי אוסלו, הסכמי אברהם, כל אלו נרכשו בעשורים האחרונים בזכות עוצמה צבאית ותרבותית כאחד. אלו קשורות זו בזו. כוחה הצבאי של ישראל מבוסס על היותה חלק מהעולם המערבי. צה״ל הוא צבא המבוסס על נשק אמריקאי. פיתוחי אמל״ח בישראל מבוססים על כסף אמריקאי. ישראל מקבלת גישה לידע ומודיעין אמריקאי ואירופאי.  בצד התרבותי, תושבי מדינות המזרח התיכון רואים בישראל מושא הערצה, בעיקר בשל היכולת של הפרט להיות עצמו. החל בקהילת הלהט״ב, השוויון המגדרי, חופש ההזדמנות הפיננסי ועוד. עבור ערבי שחי במזרח התיכון, בישראל, סביר להניח שהוא יקבל את מירב זכויות הפרט ביחס לכל שאר החלופות באזור.  החולייה החלשה של ישראל  את מעמדה של ישראל מכירים גם משלחי המחבלים. ובו הם רוצים לפגוע. הוא נקודת החולשה שלה. ומעמד זה מבוסס על היותה של ישראל חלק מהעולם המערבי. ערעור יסודות השלטון הדמוקרטי-ליברלי הישראלי באמצעות טרור הוא מטרה אסטרטגית עבור ארגוני הטרור. והיא הרבה יותר קלה מניצחון בשדה הקרב. את צה״ל, שב״כ והמוסד קשה לנצח. את דעת הציבור הישראלי - קל יותר.   אם הטרור יצליח, באמצעות שינוי דעת קהל בישראל, להביא לשינוי במערכת החינוך הישראלית, החקיקה הישראלית ובמנגנוני הממשל והביטחון, הוא יצליח לנתק את ישראל ממקור כוחה - הקשר לתרבות המערב.  ניתוק כזה טומן בחובו פוטנציאל לפגיעה כלכלית בישראל, אך יותר מכך, לפגיעה צבאית בישראל. דעיכה בסט ערכים מערבי בתרבות הישראלית תביא לקיטון בלגיטימציה שמקבלת ישראל למלחמה בטרור. ואת זה בדיוק מנסים יוזמי הטרור להשיג כמטרה אסטרטגית. אלו אינם מסתכלים על העתיד הקרוב.  אותם יוזמי טרור, אף על פי שמתהדרים ושמחים על נרצחים ישראלים, רואים בכך הישג לטווח קצר. היעד הוא ניתוק ישראל מהמערב. דוגמאות לכך כבר ניצפו בעבר עם קידום שיח ״זכויות אדם״ בעזה ויו״ש ופניה לבית הדין הפלילי הבינלאומי.  זכויות אדם זכויות אדם הוא ערך מערבי. שימוש בו כדי להכשיל את ישראל ״במגרש שלה״ (העולם המערבי), הוא דוגמא לכך. והוא מושג, בין היתר, בזכות טרור. ככל שיש יותר טרור, הציבור הישראלי דורש פחות התייחסות לזכויות אדם מול ערבים, ומשחק לידיים של משלחי הטרור.  אם ישראל תקפיד פחות על זכויות אדם כלפי ערבים, התמיכה של ארה״ב ואירופה בישראל תקטן. והקפדה על זכויות אדם, מסנדלת יותר את צה״ל, שב״כ והמערכת המשפטית בבואם לטפל בערבים.  פחות הקפדה על זכויות אדם, תפחית את התמיכה הפיננסית והצבאית בישראל, ואף יכולה לגרור סנקציות אמריקאיות ואירופאיות על ישראל. ארה״ב לא תוכל להצדיק יחס דיפרנציאלי גדול מידי ביחס להפרות זכויות אדם בישראל, לעומת מדינות אחרות בעולם.  לסיכום, לא מדובר בנבואת זעם. זו המציאות. כל עוד ישראל בוחרת להיות חלק מהמערב ולהסתמך עליו צבאית, כלכלית ומדינית, המחיר הוא אמונה וקיום ערכים מערביים. לאור פיגועי הטרור האחרונים, הציבור הישראלי חופשי לבחור ערכים אחרים, כל עוד הוא מוכן לשאת במחיר (ככל שיהיה) לניתוק מהמערב. בסופו של דבר השורדים הם אלו שמסתגלים. האם בחירה במערב היא ההחלטה הנכונה לעתיד? עד כה, בחירתו של בן גוריון הוכיחה שכן. 

מניתוח של תעבורת הדאטה של Blackcat עולה כי חבריה עושים שימוש בכלים וטכניקות שהיו בשימוש נרחב על ידי קבוצת התקיפה BlackMatter קספרסקי חושפת פרטים אודות שתי תקריות סייבר מתוחכמות שבוצעו על ידי קבוצת הכופרה Blackcat, שזוהתה כאיום בדצמבר 2021. לדברי החוקרים, המורכבות של הנוזקות בשילוב הניסיון הרחב של התוקפים, הופכים את הקבוצה לאחת השחקניות הגדולות בתחום. כך למשל, חוקרי קספרסקי זיהו כי בניגוד לקבוצות כופר אחרות, הנוזקה של Blackcat כתובה בשפת התכנות RUST. הודות ליכולות המתקדמות שלה, Blackcat מסוגלת לתקוף גם מערכות Windows ו-Linux, ולדברי החוקרים הדבר מהווה שינוי מגמה בטכנולוגיה המשמשת תוקפים להתמודדות עם כלי האבטחה המתפתחים בעולם הכופר. מניתוח של תעבורת הדאטה של Blackcat עולה כי חבריה עושים שימוש בכלים וטכניקות שהיו בשימוש נרחב על ידי קבוצת התקיפה BlackMatter ובין הקבוצות קיים כנראה קשר.   בדו"ח שופכים חוקרי קספרסקי אור על שני אירועי סייבר מרכזיים. האחד מדגים את הסיכון המוצג על ידי משאבי אחסון משותפים בענן, והשני את גמישות ההתאמה של התוכנות הזדוניות ש- Blackmatter ו-Blackcat השתמשו בהן לתקיפת מטרות שונות.  המקרה הראשון הוא התקפה נגד חולשה סייבר של ספק ERP (מערכת ניהול ארגוני) המארח אתרים רבים במזרח התיכון. באותו מקרה, התוקפים שלחו באופן סימולטני שני סוגים של קובצי הרצה לאותו שרת פיזי, אשר התמקדו בשני ארגונים שונים המתארחים שם באופן וירטואלי. בנוסף, במקרה הנ"ל, הקבוצה גם העבירה קובץ אצווה של Mimikatz, יישום קוד פתוח המאפשר למשתמשים להציג ולשמור הרשאות, יחד עם קובץ הרצה וNirsoft (כלי שירות לשחזור סיסמת רשת).  תקרית דומה התרחשה בשנת 2019, כאשר קבוצת האקרים REvil, קודמתה של BlackMatter, חדרה לשירות ענן התומך במספר רב של מרפאות שיניים בארה"ב. החוקרים קובעים כי סביר להניח ש-Blackcat גם אימצה כמה מהטקטיקות המוכרות שבוצעו אז. במקרה השני מעורבים נפט, גז, כרייה וחברת בנייה בדרום אמריקה, והוא חושף את הקשר בין פעילות הכופר של קבוצת Blackcat לבין הפעילות של Blackmatter. לא רק שהשותפים מאחורי מתקפת הכופרה (שנראה כי היא שונה מההתקפה הנ"ל) ניסו לתקוף את הרשת, הם גם ניסו להדביק קודם לכם את המטרה שלהם בכלי שמאפשר חילוץ קבצים שזכה לכינוי Fendr. כלי זה, ידוע גם בשם "Exmatter", ונועד לגנוב סוגי קבצים ספציפיים ממספר ספריות נבחרות שמועלים לשרת אשר נשלט על ידי התוקף לפני הפריסה של התוכנה הזדונית עצמה על הרשת של הקורבן. כלי זה היה בעבר בשימוש בהתקפות של Blackmatter. ֿדמיטרי גלוב (Dmitry Galov), חוקר אבטחה בצוות המחקר והניתוח העולמי של קספרסקי: "זה היה רק עניין של זמן שקבוצת כופרה תשתלט על הוואקום ש-REvil ו- Blackmatter השאירו לאחר שסגרו את פעילותן. הידע בפיתוח תוכנות זדוניות, שפת התכנות היוצאת דופן והשמירה על התשתית הופכים את קבוצת Blackcat לשחקן מרכזי בשוק מתקפות הכופר. ״

דן ארקין משיב למכתב שהפיצו דוברי שב״כ, צה״ל והמשטרה: תפקיד הכתב הוא להתקרב עד כמה שאפשר, תפקיד כוחות הביטחון הוא לנסות להרחיקו שלא יסכן מאומה bigstockphoto המכתב, הנדיר, ששלחו במשותף דוברויות צה"ל, משטרת ישראל ושב"כ לתקשורת בנושא סיקור הפיגוע בתל אביב, מעיד ששלושה הגופים הנכבדים כנראה לא הפנימו ביסודיות את תפקידה וצורת פעולתה של התקשורת, בעיקר באירועים ביטחוניים כמו זה המדובר.  רבותי הדוברים/ות: תפקידו של עיתונאי, של כתב, היוצא למשימה היא אחת ויחידה – להביא סיפור, להביא ידיעה, לסקר את האירוע, ויהי מה. באירוע ביטחוני, מלחמה, מבצע, תרגיל, וכן, גם פיגוע, תפקיד הכתב היא להביא את מלוא הסיפור במהירות, באמינות ובדיוק מרבי. לשם כך חובתו המקצועית היא להיות פיסית בשטח, לא במערכת ולא באולפן ולא במשרד, אלא קרוב עד כמה שאפשר למקום האירוע, לליבת המעשה. שהוא והצלם והמצלמה שלו יראו את המתרחש מטווח הקצר ביותר האפשרי. כך יוכל לתת לצופיו וקוראיו תמונה ותחושה אמיתית של המתרחש. יעידו על כך דורות של כתבים שסיכנו חיים וסיקרו קרבות ואת כל מלחמות ישראל ופיגועים והיתקלויות בכל הזירות כדי "להביא את הסיפור". נכון שיש פער בין התקשורת, שחייבת להיות הכי צמודה לאירוע, לבין מי שחייבים לדאוג להליך המבצעי, לשלום הציבור, לשלום הכוחות המבצעים, וגם לשלום העיתונאים. תפקיד הכתב הוא להתקרב עד כמה שאפשר, תפקיד כוחות הביטחון היא לנסות להרחיקו לטווחו שלא יסכן מאומה. פער בין רשויות זה הפער בין שתי הרשויות, אבל למרבה הצער ליחסי תקשורת-ביטחון יש ניסיון רב של שנים רבות בארץ הזאת, ובדרך כלל הדברים עובדים נכון. לא כך היה באותו ליל פיגוע ברחוב דיזנגוף. הכתבים נקלעו לבלגן אדיר, שכמובן לא כולו באשמת כוחות הביטחון, שפעלו באי ודאות מוחלטת ואי ידיעה היכן נמצא המחבל. אלא שלא ננקטו אמצעים אלמנטריים גם ביחס לתקשורת. במכתב הדוברים כתוב: "העובדה שזירת הפיגוע לא נסגרה באופן מידי גרמה להנהלות תקשורתית שהזכירה מראות מתכניות טלוויזיה שאין בינם לבין סיקור עיתונאי של אירוע ביטחוני שום קשר". סליחה, אבל העובדה שזירת הפיגוע לא נסגרה היא בדיוק זו שאפשרה לעיתונאים, וגם לאלפי אזרחים תושבי תל אביב, לנוע ולנוד ברחוב באותו לילה צמודים לכוחות הביטחון במרדף ואיש לא עצר בעדם ואיש לא התערב. מישהו מנע ממישהו להתקרב לאיש "הכוחות המיוחדים" ולראות מקרוב את פרצופו ואת נשקו וציודו.  ועוד במכתב הדוברים: "לא יעלה על הדעת שצוותי תקשורת יצרפו את עצמם ללא אישור". סליחה – אישור ממי? ממתי דוברי צה"ל, משטרה או שב"כ נותנים אישור לכתב לסקר אירוע המרחש ברחוב דיזנגוף בתל אביב. הרי אין מדובר בביקור במחנה או בבסיס או בתרגיל של צה"ל, כשהעיתונאי מלווה בנציג דו"צ, אלא ברחובה של עיר. במכתב: "שידור חי ללא כל מסננים לכל בית ישראל ולצערנו גם לאויב" – בכל מערכת טלוויזיה רדיו ועיתון יש מסננים. קוראים להם עורכים, והם המחליטים במקצועיות, לטוב או לרע, מה לשדר ומה לא ומתי להפסיק שידור חי. הם עלולים לטעות, אבל גם הדוברים במכתבם טועים. במכתב: "פורסמו ונחשפו פניהם של לוחמים ביחידות מיוחדות, שיטות פעולה, אמל"ח וציוד". האם מישהו דאג שלא ייחשפו הפנים. מי שלא סגר מיידית את רחוב דיזנגוף לאורך קילומטרים, משני הצדדים, הסתכן בכך שאלפי תושבים, כולל עיתונאים, ונכון, אולי גם אויבים, ראו מקרוב מאוד את היחידות המיוחדות ברחובות. דעה אישית – אינני משוכנע שאכן נגרם נזק ממשי בנושא הזה.  דינו של אירוע מתגלגל כל האמור לעיל לא נועד לטעון שהתקשורת זוכה לציון 'מצוין' בסיקור אותו ערב קשה, שהוא מסובך ומורכב בתקשורת. כי מדובר באירוע מתגלגל, שאיש אינו יודע כיצד יסתיים ולאיש אין למעשה מושג מה יתרחש בעוד שתי דקות.  אשר לטלוויזיה, היא שאין חובה לשדר כל הזמן והכול בשידור חי. לא הכול חייב להיות "בזמן אמת". מותר לעשות הפסקות בשידור לשם התעדכנות. לכתב בשטח, זה שנמצא קרוב לליבת האירוע, אין תמונה כללית של מה שמתרחש קילומטר אחד ממנו. תפקיד העורך הוא לאזן בין האירוע בשטח לבין התמונה הכללית של המתרחש, וכך לנווט את השידור.  ראינו באותו ערב כתבי טלוויזיה צעירים שמעזים ומתקרבים. מותר לשאול מהצבא את המונח "חותרים למגע" ולקבוע כי כתב שמתקרב למקום מסוכן כדי לסקר ולהביא סיפור הוא חותר למגע. זה תפקידו, זו המשימה שלו. מוטב כמובן שיידע לשאול את השאלות הנכונות וינהג בטקט כלפי מרואיינים ברגעים רגישים. אבל זה כבר שייך לאישיות העיתונאי ולהכשרה המקצועית שלו. העיקר שלא ישאל בעברית קלוקלת "איך זה מרגיש". הדוברים מבטיחים במכתבם "לפעול בהקדם להפיק לקחים ולשפר את פעילותם של הגופים שאנו מייצגים בזירת אירועים ביטחוניים". טוב שיפיקו לקחים, ואנו ממליצים לבצע את הפקת הלקחים לא רק בבית פנימה, במערכת, אלא גם בשיתוף עם נציגי התקשורת האלקטרונית והכתובה. כי הכוונה היא משותפת – מידע אמין לציבור. 

מי שיימצא אשם בעיסוק במתן שירותי אבטחת סייבר כלשהם לאדם אחר ללא רישיון, צפוי לעונש מאסר של עד שנתיים, קנס מרבי של 50,000 דולר סינגפורי, או שניהם bigstock סינגפור השיקה מסגרת רישוי חדשה לספקי שירותי אבטחת סייבר ביום שני (11 באפריל), הנותנת לספקים קיימים שישה חודשים להגיש בקשה לרישיון או להפסיק לספק שירותים כאלה. מסגרת הרישוי שואפת לספק הבטחה רבה יותר של אבטחה ובטיחות לצרכנים, אמרה סוכנות הסייבר של סינגפור (CSA) בהודעה לעיתונות ביום שני האחרון.  היא גם שואפת לשפר את הסטנדרט של ספקי שירותי אבטחת סייבר ולטפל באסימטריה של המידע בין צרכנים לספקי שירותים. בתור התחלה, CSA תעניק רישיון לשני סוגים של ספקי שירותי אבטחת סייבר - אלו המספקים בדיקות חדירה ושירותי ניטור מרכזי של פעולות אבטחה מנוהלים. שני השירותים הללו קיבלו עדיפות מכיוון שלספקים המבצעים שירותים כאלה יש גישה משמעותית למערכות המחשב ולמידע רגיש של לקוחותיהם, אמרה הסוכנות. במקרה של ניצול לרעה של הגישה, פעולות הלקוח עלולות להשתבש. "בנוסף, שירותים אלו כבר זמינים ומאומצים בשוק, ומכאן שיש להם פוטנציאל לגרום להשפעה משמעותית על נוף אבטחת הסייבר הכולל", אמר CSA.  לספקי שירותי אבטחת סייבר קיימים יינתנו שישה חודשים להגיש בקשה לרישיון. מי שלא יבקש רישיון עד 11 באוקטובר יצטרך להפסיק את מתן שירותי אבטחת סייבר.  עם זאת, לאחר הגשת הבקשה, הספק רשאי להמשיך לספק את שירותו עד שתתקבל החלטה על בקשת הרישיון שלו, אמרה CSA. מי שיימצא אשם בעיסוק במתן שירותי אבטחת סייבר כלשהם לאדם אחר ללא רישיון, צפוי לעונש מאסר של עד שנתיים, קנס מרבי של 50,000 דולר סינגפורי, או שניהם. כל רישיון תקף לשנתיים, ועולה 500 דולר סינגפורי ליחידים ו-1,000 דולר סינגפורי לעסקים.