סרט לא לגמרי נחוץ, לא לגמרי מעניין. עבודה של אנדי וורהול במחיר כמה דולרים, נקנתה אחרי כמה שנים על ידי אסף אמנות נחשב והפכה שווה מיליונים. ועל זה נאמר: פחחח

רצף של אירועים טרגיים שבהם היו מעורבות דמויות מפורסמות הפך ל״חודש השחור של תעשיית הבידור״. בעיתונות מיהרו לברר אם מדובר בהכרזת מלחמה על ידועני ישראל

האפרטהייד הסתיים בפיוס בין שחורים ללבנים. ברואנדה סלחו הטוטסי להוטו, שהכירו באחריותם לרצח העם. התבוננות במתפייסים משם. וכאן? ספר מכונן

לשמוע את הפעילה החברתית בהפגנת השמאל בפ"ת, היה כמו זרם מים במדבר. סוף–סוף מישהו הזכיר גם עוולות שבוצעו בידי המחנה “הצודק", שי להב בטורו "על סכין"

שלושה עשורים ללכתו של אחד מגדולי אומני ישראל, חוזר יעקב בר–און לסדרת ראיונות שערך איתו לאורך חייו, סרטים, הצגות, הפקות והרבה צחוק

שוב לוקח הרב את מקלו ותרמילו ונוסע לבדוק מה שלום היהודים בפינות הנידחות של הפלנטה. והפעם הוא מתייר את המדינה האפריקאית של אידי אמין והרצל

החומרים של הסרט היו אמורים להרכיב קומדיית אבסורד עדכנית, אך כוונותיו המקוריות של הבמאי השתבשו קשות במהלך התקנת הסרט, ממש כמו תוכניותיהם גיבוריו

לפני שנפרדנו הוא חיבק אותי ואמר ברוך של רוצחים: "אני, שמעיה אנג'ל, נשבע שמעולם לא נגעתי במי שלא הזיק לי", אחרי 30 שנה חוזר יצחק בן־נר לפגישה המטלטלת שבין כותלי הכלא עם אחד העבריינים המסוכנים שהיו כאן