המיעוט הערבי מצטופף בחצר האחורית של הדמוקרטיה הישראלית, מופלה, מודר מהשיח הציבורי, מתוסכל, זועם וחושש מהבאות. ובכל זאת, נמנעים הפלסטינים אזרחי ישראל, באופן מעורר כבוד והערכה, מאימוץ אסטרטגיה אלימה - כמו במצרים

אין ספק שמבחינת ישראל המצב במצרים מאוד בעייתי, אך מוטב יהיה אם מקבלי ההחלטות בירושלים יתרכזו במיזעור הנזקים, ויעזרו לארה"ב להשפיע מבפנים על ייצוב השלטון במצרים

בזמן שיהיה רמטכ"ל זמני, סגן רמטכ"ל זמני וגם אלוף פיקוד זמני - ינצור חיזבאללה את האש באופן זמני וחמאס את הקסאמים. אחמדינג'ד ישעה סופסוף באופן זמני אומנם, את תוכנית הגרעין. והכל תודות להצגה הברקית השייקספירית של השנה

יצחק רבין דחק להגיע לשלום. הוא חשש מהתפשטות האיסלאם במדינות באזור. ראשי הממשלה שאחריו כמעט ולא עשו דבר. אז מה צריך לעשות ביום שאחרי עידן מובארק?