מה שאומרים בהפגנות במערכה הראשונה, ומה שסנדרס אמר במערכה השנייה, אומרת האריס במערכה השלישית

עבור נתניהו, ״אמריקה״ תמיד היתה פחית התרד שיכולה לנפח את דימויו העצמי ברגעי שפל. נתניהו איננו וולדמורט, אבל אמריקה הייתה ההורקרוקס שלו – כלי קיבול לחלק מנשמתו וחלק ממקור כוחו. לא עוד

חשיבות דוח האו"ם לא תסולא בפז. הוא מהווה הכרה ראשונה, מעמיקה, רצינית ומבוססת על קשר ישיר של גורם באו"ם בפשעי המין

בתודעתי הישראלית, המילה "בית" יוצרת תחושה של ביטחון, והגנה והשתייכות. בית הוא מקום שקיומי נינוח בו. שגבולותיו מוסכמים על הכול, ובעיקר על שכניי. אבל לפי שעה, אני חושש שהבית הישראלי הוא יותר מבצר מאשר בית. אין בו ביטחון ואין בו נינוחות. מי נהיה – אנו הישראלים ותושבי רצועת עזה – אחרי שתסתיים המלחמה הארוכה והאכזרית הזאת? איך אפשר לחתום על הסכם עם אויב כזה? והאם יש לנו ברירה אחרת? | המאמר המלא של דויד גרוסמן שפורסם בסוף-השבוע ב"ניו-יורק טיימס"