שש שנים עמד איתנו אלעד קציר, החקלאי מניר עוז, בדרישה להחזיר את בננו, הדר, מעזה יחד עם יתר הבנים. אלעד הגיבור הופקר ונרצח. התיקון שהחל עם השבתו לקבר ישראל צריך להימשך עם השבת החטופים והחללים לארץ

ביידן לא בגד בישראל: הוא הציב מראה מול מנהיגיה. הבעיה היא שהם מסרבים לראות כי הם לא רוצים להתבונן. ויותר מכל, הם מפחדים מנתיב השלום שמציע הנשיא האמריקאי. כאוס הוא לחם חוקם, ומתכון להישרדותם. 

יום הזיכרון השנה כואב יותר מכל שנה אחרת. אנחנו מצווים יותר מאי פעם להמשיך את עוז רוחם של הנופלים. מתוך הכאב והשבר הנורא להעניק כוחות זה לזה, להילחם בגבורה, לחבק, להכיל, לאהוב. להמשיך לבנות את הנס האחד מתוך צדקת דרכנו. לבנות מדינת ישראל ערכית, מוסרית, צנועה, ישרת דרך, מתקדמת ואמיצה המתברכת לעולמי עד ברוח הלחימה והגבורה של אלו שמסרו נפשם למענה