נקמה מול נחמה - זהו העימות האמיתי המתחולל כרגע בישראל, והוא מתקיים בכל הגזרות: מפגישת הצעקות של ראש הממשלה נתניהו עם ראשי מערכת הביטחון ועד להתפרעות בשדה תימן. אלוהים גדול, על זה כולם מסכימים, אבל מה עומד אצלו קודם ברשימת המטלות - פדיון שבויים או מחיקת זרע עמלק?

התנהלותנו במזרח התיכון מאופיינת לעיתים בנדיבות כלפי תוקפינו - אבל חוקי המדבר המקומיים מאפשרים ויתור מתוך נדיבות פעם אחת בלבד. ויתור שני הוא הפגנת חולשה - ובמדבר טורפים את החלשים

חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג בעניין ישראל היא משמעותית - כי היא מעניקה רוח גבית ועוגן משפטי לפחות לחלק מהסנקציות שמוטלות בהקשר לפעילות של יחידים וארגונים בשטחי יהודה ושומרון

בחברה הערבית, התחושה היא שחיים על זמן שאול. המשטרה יודעת על אלה שמאוימים על-ידי ארגוני הפשיעה - ולא עושה דבר כדי להגן עליהם. איך מרגיש אזרח שיודע שכל רגע עלול להגיע הקליע שיהרוג אותו? זה כנראה גם לא ממש מעניין את השר שאחראי לביטחון האזרחים

החודשים שחלפו מאז ה-7 באוקטובר הנורא מלמדים אותנו על הצורך המואץ בעדכון "התוכנות" שלנו כהורים, כמורים, כמחנכים, כמנהלי מערכת החינוך בארץ. לא עוד התמקדות בהנחלת ידע - את זה מספקים ומעניקים האמצעים הטכנולוגיים, וגם ויקיפדיה והצ'אט ג'י.פי.טי בשפע - אלא היכולת להיות דמויות מכוונות, מכילות, עוטפות ומגוננות