במקום לדון כמבוגרים אחראים באחד המינויים החשובים ביותר לדמוקרטיה הישראלית ולסגור עסקה שתאפשר לכולם לצאת ממנה מרוצים ולא מרוצים באותה המידה, ממשיכים שני הצדדים להתבצר בעמדותיהם ולהשתמש בכל נשק חוקי שעומד לרשותם כדי להכניע את הצד שמנגד

קריאת החירום של מחאת הנשים הדתיות למען גיוס החרדים, היא גם הזדמנות אמיתית לבחינת הנחות היסוד של החברה הדתית לאומית, ביחסה למדניות המערבת בין הדת למדינה, לפוליטיקה, ולחלוקת המשאבים

הסכם הפסקת אש בעזה, הכרזה ישראלית על סיום המלחמה, התנעת תהליך שיקום הרצועה ונקיטת צעדים בוני אמון כלפי הפלסטינים יכולים להיות בין הצעדים שישכנעו את הסעודים להתגמש. טראמפ יהיה שם כדי לקדם את קבלת פרס נובל. סליחה, את הנורמליזציה

420 ימים. איך אפשר להיאחז ברסיסים של תקווה אחרי תקופה כה ארוכה, כשברור שהשובים שלך גם מנסים לשחק לך בראש, כחלק מהתעללות נפשית, בחוסר אונים. ואין יד מנחמת

זה לא יקרה עכשיו, אולי בעוד עשור, ואולי יותר, אבל שערי הגיהינום ייפתחו. כוחות הצבא הרבים שהועמדו בגזרה כחלק ממסקנות מלחמת חרבות ברזל יעצרו אולי את הסחף, אך הראשונים שישלמו מחיר בחייהם יהיו התושבים

כעת מתחיל המבחן החשוב מכולם – מבחן האכיפה. תפיסת ההסכם בצפון אולי אינה חדשה, אך נותר לקוות שיישומו יבטא קונספציה שונה. בלי זה, ולא בפעם הראשונה, "מה שהיה הוא שיהיה"

זו אינה בעיה מקומית או טרגדיה פרטית של מגזר כזה או אחר; זו עדות לקרע עמוק שמתפשט כמו סדק בחומה החברתית של כולנו, וכולנו, ללא יוצא מן הכלל, כבר מרגישים את רעידת האדמה שהוא מבשר