במקום לחפש את האדם המתאים ביותר, זה שמבין את הצרכים של הנגב והגליל ו"שוחה" בתחום, נאבקות מפלגות הליכוד וש"ס על זהות הפוליטיקאי שאמור להשקיע את כל מרצו בהשבת האמון בין המדינה לתושביה – בתקופת שבר שלא הייתה כמוה מאז הקמתה – ומסתמן כשסיכויי הצלחתו לא יהיו גבוהים, בלשון המעטה

כשהדרג המדיני מחליף ניצחון בהכרעה, הוא חושף את חוסר יכולתו להביא את המכלול המדיני הנדרש לניצחון. ומכין את הקרקע להאשים בכך את הצבא

אם הממשלה רוצה לייצר אופק חדש, לפתוח דף חדש, להוביל מהלך חדש, לברוא מציאות חדשה מהניילון - זה לא תלוי ברב-אלוף הבא. זה תלוי בה. וכל זה עוד לפני שנאמרה כאן מילה וחצי מילה על המלחמה שעדיין לא הסתיימה

 באופן פרדוקסלי טראמפ הוא שקרן דובר אמת: הוא ראה את האיום הסיני כשאחרים היו עדיין עיוורים, הוא ראה את הבעיה הגלומה בהסכמי הסחר החופשי שפגעו בייצור האמריקאי ובפועלי הייצור האמריקאים, והוא ראה את הקריסה של הביטחון האישי במרכזי הערים הגדולות. לעומת זאת, יריביו הדמוקרטים שדיברו בשם האמת - לא חדלו לשקר

כיצד אתה יכול לדרוש לצאת למלחמה כאשר בה בעת הנך תומך בחוק ההשתמטות. לדרוש את חידוש המלחמה כאשר צה"ל משווע לעשרות אלפי חיילים זו סתירה מניה וביה. לעיתים נדמה שההתעלמות של מקבלי החלטות ממצוקת כוח האדם, שחיקת הלוחמים ומשפחותיהם והעדפת ערכים אחרים, נובעות פשוט מהיותם מנותקי קשר עם המציאות

שנים התרגלנו להתניה ששחרור מחבלים שווה לטרור, חטיפות ורצח. התרגלנו לכך שהמשוואה אוטומטית. אין לי ספק בכך שהמחבלים ישובו לטרור וינסו לפגע בנו. אך ההתניה משכיחה את הנעלם החשוב ביותר במשוואה - האחריות והמסוגלות שלנו כמדינה חזקה וריבונית להשפיע על המציאות