רבין הוא גם מלחמה, גירוש, יום האדמה ועצמות שבורות באינתיפאדה הראשונה. ובכל זאת, אנחנו זוכרים את רבין. לא רק בגלל המהפך האישי והפוליטי שעבר, ולא רק בזכות הסכמי השלום, אלא בזכות חזון השותפות היהודית-ערבית שממשלת רבין השנייה הובילה

30 שנה לרצח רבין, ולמרות שנראה שהציבור הישראלי למד לקח - הקפיצה בין זרעי הפורענות בחברה לבין אלימות כלפי נושא משרה עלולה להיות קצרה

 יש מי שלא נחים לרגע. היו מי שמיהרו לקבוע מוות, לסמן את הרוצחים (לא פחות) ולהסיק מסקנות. היו מי ששמחו לאיד, היו מי שקבעו שבעצם חייבים לעצור את היועמ"שית ולזרוק אותה לכלא, ומי שתרמו תיאוריית קונספירציה או שתיים

בן גביר ויתר הגורמים שדוחפים להפוך את צה"ל למיליציה לאומית ואת ישראל לרפובליקת בננות, כזו שעושה מהחוקים שלה ומהחוק הבינלאומי נייר טואלט, לא צריכים להתנפל על תומר־ירושלמי. להיפך, עליהם לשלוח לה זר פרחים מהודר

זה הזמן לשנות מסלול, להציב אלטרנטיבה חילונית-מסורתית ואותנטית לשקר החברתי של ש"ס, להפסיק לדבר עם אנשים מאותה המפלגה. יש עיירות פיתוח, הן לא נעלמות. יש שם מספיק בוחרים שמחכים שמישהו ידבר איתם, שיסביר וישכנע אותם למה הם אמורים להצביע עבורו

הכול התגלה באמירה אחת שנשמעה כמעט אגבית, אך הייתה טעונה יותר מכל נאום מתוכנן. במליאת הכנסת, אמר נתניהו: "השופט יצחק עמית הוא נשיא בית המשפט העליון זו עובדה. ובאותו טון, אני גם ראש הממשלה זו עובדה"

אם יהיה הליך משפטי, הבית עלול להתמוטט. ההליך הארוך יחשוף את הרקב, תרבות השקר וכוונות הזדון במקום שצריך להיות מלכות הטוהר והצדק. זה עלול לגרום לאובדן מוחלט של האמון במערכת המשפט - נזק אנוש שכבר נגרם לה. רבותיי משני הצדדים: בלעדי האמון במערכת המשפט אין לחברה דמוקרטית קיום. וליבת העניין היא שהקונספציה שלפני 7/10 עוד שולטת במערכת