אם המלחמה הסתיימה, יואיל הצבא להסיר את האיסור על כניסת עיתונאים זרים לרצועה ויאפשר לעיתונות הבינלאומית לעשות את עבודתה, לראשונה זה יותר משנתיים

המחלה הראשונה שעלינו להיגמל ממנה היא ההתמכרות לשקט. בתחילת המלחמה למדנו מחדש את המילה "קונספציה". כעת, עם סגירת מעגל החטופים, הסכנה הגדולה ביותר היא החזרה לאותה דממה מדומה

המעבר בחסותו של נשיא ארה"ב מעידן של דיפלומטיה מבוססת ערכים וכללים בינלאומיים לגישה של עוצמה וכפייה, שבה בריתות הן נטל אלא אם הן משרתות אינטרס כלכלי או ביטחוני מיידי – הוא פתח חמור לערעור היציבות העולמי

הטענה של יו"ר הדמוקרטים  שיפסיק להעביר כסף להתנחלויות משקפת תפיסת עולם ישנה, מקטבת ומנותקת. זה סימפטום לדור פוליטי שהולך ונעלם, דור של סיסמאות, של מחנות, של שיח מתנשא שמדבר בשם ערכים אבל בפועל מתרחק מהעם. במקומו צומח דור אחר של מנהיגות - אחראי יותר, מחבר יותר, מבין יותר

מה שנקבע בשנת הרפורמה וקיבל חיזוק עקב כישלון האופוזיציה בשנתיים של המלחמה הוא שמערכת המשפט תעמוד בלב ליבה של מערכת הבחירות הקרובה - כי הקואליציה צריכה לשנע מצביעים, כי מצביעים מגיעים אם מפחידים אותם, וכי אם אין פוליטיקאים מפחידים באופוזיציה נפחיד אתכם עם שופטים

נראה כי באיראן בשלה העת להתגמשות שתאפשר לטראמפ להימנע מתקיפה ולהציג הישגים משמעותיים בסוגיית הגרעין - אך עבור ישראל שאלת הטילים הבליסטיים נותרה משמעותית

חזרנו ל-6 באוקטובר, ובגדול. המצב היום במדינה גרוע מהמצב ששרר כאן אז: פילוג, אווירה של מלחמת אחים, שנאה, אלימות משתוללת, משטרה שכבר מזמן הפכה לפוליטית ומפעילה אכיפה בררנית. זה איננו הזמן לריבים הללו

למה התחלנו לשמוע פתאום גל של תלונות על שירת נשים בצה"ל? בזכות קמפיין מתוזמר ושיתוף פעולה: החרדים שלא מוכנים בשום אופן לסכן את חייהם בצבא, והחרד״לים שנשכבים על הגדר עבורם למען עוד כמה חודשים על כס השלטון