הניסיון של נתניהו להאשים את גופי הביטחון בכל מחדלי 7 באוקטובר אינו רק בריחה מאחריות, אלא גם מהלך שמסכן את ישראל. רק מי שיכיר בחלקו במחדלים ויפיק לקחים יוכל להימנע מטעויות דומות והרות אסון גם בעתיד

האמיר של אבו-דאבי מהדק את קשריו בניו-דלהי, חותם על הסכמים אסטרטגיים ובונה מסדרון כלכלי שמעגן את האמירויות כשותפה הקריטית של המעצמה ההודית. בכך ״מאגף״ בן זאיד את יורש העצר הסעודי ממזרח ודואג לשיתוף פעולה עם המעצמה האזורית הבלתי מעורערת

בעוד הסכמת ח'ומייני להפסקת אש עם עיראק ב-1988 נתפסת בעיני יורשו כמהלך שהציל את המשטר, הרי שוויתור על רכיבי מפתח בתפיסת ההרתעה האיראנית, ובראשם מערך הטילים, נראה לחמינאי כצעד בעל פוטנציאל הרסני לטווח הארוך אפילו יותר מעימות צבאי

הטענות שהיו בעבר על הטיות לכיוון השמאל, חלפו מזמן והיום אתה כבר לא מכיר את דעות הכתבים שבאים מכל הגוונים של החברה הישראלית. לא תמצא כבר את ה"צפונבונים" או את ה"בנים של...", גיבורי הנפוטיזם שאפיינו את תקופות העבר, אלא תמצא דווקא את נציגי ישראל הפריפריאלית

טראמפ מעדיף להשיג הסכם גרעיני אמין ונוקשה על פני מלחמה בעלת תוצאות שנויות במחלוקת, כל עוד תיושם התחייבויותו כי לאיראן לא יהיה נשק גרעיני

זה לא ויכוח על שמאל וימין. או על השאלה אם לניצול שואה או ילדה קטנה יש יותר זכויות במרחב הציבורי. יש כאן עניין אחד בלבד, פשוט, בסיסי, אבל מטריד – אולי בגלל זה מעדיפים להתעסק בתפל: יש הבדל עצום בין הפרעה ציבורית כללית לבין הפרעה שמכוונת לאנשים פרטיים ספציפיים – מה שנקרא בעסקים: הטרדה C2C.

בימים האחרונים נתניהו נתן גז בקמפיין, אך באופן לא אופייני הפריצה קדימה הזיקה לו יותר מאשר הועילה, חשיפת הפרוטוקולים בכנסת סודקת את שריון הקוסם של נתניהו וחושפת בעיקר שביבי באופסייד טוטאלי

נניח שכל דבריו של נתניהו אמת וכי אשמתו בטבח נובעת רק מהכשל הצבאי והמודיעיני. במקרה כזה, אי-אפשר שלא להתפלא מדוע נמנע עד כה מהקמת ועדת חקירה לטבח