מול עזה, מול איראן, מול חיזבאללה וביהודה ושומרון - הציבור הישראלי שהורגל בעימותים מוגבלים נדרש להתרגל למצב קבוע של כמעט מלחמה, עם המחיר הנלווה לכך

אסור לנו בישראל להסיט את המבט ממקסיקו. התמונות של קרבות ירי ברחובות, מסוקים יורים על טרוריסטים שמרססים לכל עבר באזורים הומי אדם, צריכות להדהד בראשו של כל ישראלי. לא כי איננו זוכרים מראות זוועה משלנו, אלא דווקא כי מדובר בזוועה אחרת, זוועה שאנחנו עוד יכולים למנוע

מתפתחות טענות שמנסות לערער גם על הזיקה ההיסטורית של היהודים לארץ ועל הקשר בין ההיסטוריה היהודית לישראל - ובעידן ה-AI יהיה עוד יותר קשה להתמודד עימן

סוכני רה"מ בעיצומה של דהירה ואין עוצר מבעדם. כלומר יש, הוא פשוט לא מעוניין. ברצונו הוא מאריך וברצונו מקצר להם את הרצועה

התחושה היא שהכל הקצין: ההורים מותשים לאחר שנים של קורונה, מלחמה, איום בטחוני שלא נגמר וזמן בלתי מוגבל בו הילדים היו בבית כמעט ללא הפסקה. ישנם הורים שמתלוננים על כך שהתלמידים כמעט אינם לומדים, גם עכשיו, היות שיש מורים שנמצאים במילואים או חסרים, ושיעורים מתבטלים על ימין ועל שמאל

 כשראש הממשלה ההודי עומד מול הכנסת ומביע אהדה עמוקה וחיבה לישראל, ואף מכריז "עם ישראל חי", זהו אירוע היסטורי.  ממשלות ישראל העתידיות חייבות לבנות על ברית זו ולקדם את הפנייה האסטרטגית של ישראל לאסיה