כאשר חיברו את הרשימות של המפלגות הערביות, חיברו גם את ההיררכיות הגבריות שלהן. האיחוד פתר את משוואת חלוקת המושבים בין המפלגות, אך לא תיקן את אי-השוויון

ערב הבחירות נוצר מצב שבו הטרנספר לגיטימי וכל הסדרה בגדה היא רעיון מופקר • אך עלינו לזכור שיש חשש כי האלימות ביו"ש תגלוש לכל ישראל

בשעה שרבים מאמצעי התקשורת עוסקים בהיעדר לימודי ליבה בחינוך החרדי, הרבה פחות עוסקים בתכנים בחינוך הממלכתי-דתי, תכנים שאני פוגשת יום יום כאשת חינוך וכאם לילדים במערכת החינוך הזו. הכתובת על הקיר ברורה, השאלה היא מי יבחר לקרוא אותה בזמן

אלמלא היו מנהיגיה הפעילים של תנועה חזקה ועשירה, המנהלת מזה עשרות שנים קמפיין דה-לגיטימציה של מוסדות המדינה הנבחרים, ראוי היה להימנע מעיסוק בברק ובזמיר, ולו רק מפאת גילם

מה שקורה בשבועות האחרונים הוא שהולך ונוצר פער משמעותי בין המפלגות: חלקן מצהירות לראשונה כי יציגו רשימה שוויונית, ובאחרות ייצוג הנשים דווקא נסוג שנים לאחור. ועכשיו, רגע לפני שהכול נסגר, זה הזמן של הציבור להבהיר לראשי המפלגות שעבורנו זה שיקול מכריע

איך יכול להיות שאנחנו כבר מנהלים דיון על מה יהיו הבחירות הבאות וברשימת האפשרויות הולך ונדחק הצידה האירוע הנורא ביותר שקרה כאן? שבעה באוקטובר

אפשר כמובן לומר: אז מה. אנשים צריכים לאכול. גם בזמן מלחמה. גם אחרי אסון. גם מי שעובד בלשכת ראש הממשלה. הסיפור כאן אינו הסטייק, הווילה, אפילו לא הבריכה. הסיפור הוא התאריך

60 יום לבחירות 2026, ישראל זקוקה לבשורה. לשינוי דרמטי בסדר העדיפויות. איזנקוט, כמו רבין, מגיע עם הילה ביטחונית וכרמטכ"ל היחיד שכתב תכנית אסטרטגית לישראל. אבל הבשורה שיכולה להתניע את המומנטום לקראת מהפך 2026 – חייבת להיות שינוי סדר עדיפויות לישראל