בעולם רואים בחומרה את השיח הישראלי הקשה כלפי הקול הערבי. חיזבאללה וחמאס נהנים במיוחד, וסבורים שהעמקת השסע תוביל לקריסתה של ישראל

ראשי המפלגותת, החזירו את מדינת ישראל להיות בית שרואה את האזרחים כולם כבני אדם שווי זכויות ושווי מעמד, ולא מפריד בין קול לקול; בית שדורש ומממש שירות צבאי ושירות לאומי ואזרחי לכל, שאינו מפרנס משתמטים, פורעי חוק ופרזיטים, אלא מחבק ומתגמל משרתים ומפרנסים

פתאום, כשהמערכת הפוליטית במבוי סתום, נזכרים שאפשר לחיות עם החרדים. אבל לא כל כך מהר מפרקים ברית

העימותים הפוליטיים הכאוטיים בוורשה, כשליבת המחלוקת מתמקדת בהפיכה ובאנטי-הפיכה משפטית, מערערים את יציבות המדינה. אזרחי פולין מבינים עכשיו עד כמה חשובה מערכת שיפוטית עצמאית שאינה תלויה בשלטון

כל חבר כנסת שהבטיח לבוחריו להחליף את נתניהו יצטרך להחליט, בהצבעה מול המצלמות, אם לתמוך בממשלת איזנקוט המוצעת או להפיל אותה ולהשאיר את נתניהו בראשות ממשלת מעבר. קשה לראות את ליברמן ובנט מסבירים למה הם מצביעים יחד עם בן גביר, סמוטריץ' והחרדים בעד נתניהו ונגד איזנקוט וקווי היסוד שיציג

כמה התרגלנו לחיות בציפייה למלחמה. אנשים לא סוגרים חופשות בלי לבדוק מה קורה בקבוצות טלגרם של טהרן, לא קונים כרטיסים להופעה בלי לשאול אם יש החזר במקרה של מתקפת טילים ולא מתכננים את הקיץ הבא כי מי יודע אם בכלל נספיק לסיים את החורף הנוכחי