אולקלאוד מינתה את אסף שביט לסמנכ"ל מכירות אירופה, מזרח תיכון ואפריקה (EMEA). שביט מביא איתו לתפקיד מעל 18 שנות ניסיון במכירות בינלאומיות של של תוכנה וניהול לקוחות. הוא ידווח לרונית רובין, המנהלת את אולקלאוד ב-EMEA.  אולקלאוד נותנת שירותי ענן מקצה לקצה. סקטור שירותי הענן ב-EMEA גדל, וחברות מחפשות שותפים שיכולים לעזור עם כל הצרכים הטכנולוגיים שלהם, החל מבחירת הטכנולוגיה ועד ליישומה בפועל וניהול הטכנולוגיה שנבחרה. "אלה לא חוזי שירות פשוטים", אמרה רובין. "צרכי הענן של חברות הם מורכבים מתמיד ואנחנו בונים צוות שיש לו את ההבנה בטכנולוגיות של השותפות שלנו ואת היכולת לנתח את הצרכים שלהן, לצד הייעוץ והשירות. הרקע של אסף מתאים למודל הזה".  לפני שהצטרף לחברה, אסף עבד בחברות גלובליות כמו: נטקרקר, קונברגי'ס, קומברס ואמדוקס.  בתפקידו כסמנכ"ל מכירות ומנהל לקוחות אסטרטגיים, שביט ניהל את המכירות והלקוחות בסגמנט האנטרפרייז באולקלאוד ויתמקד בהגדלת בסיס הלקוחות, בשימור ופיתוח תהליכי מכירה של שותפות החברה, בשרותי ענן של אמזון, סיילספורס ונטסוויט.  "הנסיון של אסף בניהול צוותים של מכירות, בנייה ויישום של תהליכי מכירות חדשים ומכירות של עסקאות גדולות ומורכבות ללקוחות אנטרפרייז תעזור ל-AllCloud להגיע לשלב הבא", אמרה רונית רובין. "אנחנו נרגשים לצרף את אסף לשורותינו ומצפים למינוף וגידול העסקים ב-EMEA וביסוס מערכות יחסים עסקיות עם גורמי מפתח". "אני נרגש להצטרף לארגון מתפתח וגדל, שעומד בחזית הטכנולוגיה באזור גיאוגרפי המאמץ את שירותי הענן במהירות", אמר שביט. "הנסיון שלי בתמיכה לחברות בניתוח יישום וניהול תוכנות אנטרפרייז יתרום ללקוחות אולקלאוד ויתמוך במאמצי השותפות שלנו". על אולקלאוד - בבסיס החזון של AllCloud עומד הרצון לסייע ללקוחות לצמוח במהלך המעבר שלהם לענן ולאחריו. בחברה מאמינים כי רק חברה בעלת ניסיון רב בהבנת תחום הענן לעומק, יכולה לספק ללקוחותיה את הפתרונות הנכונים אשר ישרתו את הדרישות העסקיות שלהם בצורה הטובה ביותר. כשותפה בכירה של שרותי אחסון אמזון (AWS), סיילספורס ונטסוויט, אולקלאוד עוזרת לחברות במשק לחבר בין החלק האופרטיבי (בק אופיס) אל מול העבודה עם הלקוחות (פרונט אופיס), על-ידי בנייה של מודלים תפעוליים חדשים.  לאולקלאוד משרדים בישראל, אירופה וצפון אמריקה. למידע נוסף: https://www.allcloud.io/

'בית חכם' היא הגדרה רחבה למקום מגורים שבו יותר ויותר מערכות וציוד מחוברים לאינטרנט וניתנים להפעלה ולכיוון מרחוק, פעמים רבות באמצעות הרמקולים החכמים, שרבים מאיתנו מאמצים לחיקנו בשמחה. טלוויזיות חכמות, מצלמות חכמות, תרמוסטטים ופעמוני דלת חכמים - כל אלו מציפים את השווקים, ונועדו לא רק כדי להפוך את החיים לנוחים יותר, אלא גם לגרום שמש אמצעי אבטחה לבית. אבל מה אם הגאדג'טים שאמורים לגרום לכם להרגיש בטוחים ונינוחים יהפכו לאמצעי להפחידכם ולגרום לכם להרגיש רע בביתכם, שאמור להיות מבצרכם? בני זוג אמריקנים ממילווקי, ויסקונסין, חשו בדיוק כך, לאחר שהאקרים פרצו לביתם החכם והשתלטו על גאדג'טים רבים שהוא כלל. על פי הדיווח של פוקס ניוז, ביום ג' לפני שבוע, כשסמנתה ווסטמורלנד חזרה לביתה היא גילתה שהתרמוסטט החכם שלה הוגדר ל-90 מעלות פרנהייט (שהן 32 מעלות צלזיוס) - הבית בער. היא הניחה שמדובר בתקלה, והחזירה את המערכת החימום לטמפרטורת החדר, אבל אז גילתה שמה שעשתה לא עזר ושהטמפרטורה ממשיכה לעלות. בהמשך היא ובעלה, למונט, שמעו קול שפנה אליהם ושבקע ממצלמת הנסט החכמה שבביתם, ואז הושמעה מוזיקה רועשת ו"וולגרית", להגדרתם, ברמקולים שלהם, בלי שהיה לה כל קשר אליהם או לחיבתם המוזיקלית. [caption id="attachment_283412" align="alignnone" width="600"] מצלמת אבטחה בסלון. אילוסטרציה: BigStock[/caption] סמנתה ולמונט סיפרו כי חשו "כל כך מחוללים בנקודה ההיא". ביתם של בני הזוג מצויד במצלמת נסט, של גוגל, בפעמון חכם ובטרמוסטט חכם כבר כשנה, ומעולם לא נתקלו בבעיה דומה. שינוי הסיסמה בשלושת המכשירים גם הוא לא העלים את התופעה המכבידה והמאיימת. בסופו של דבר יצרו בני הזוג קשר עם ספקית שירותי האינטרנט שלהם וזו החליפה את ה-IDS (מערכת לגילוי חדירות) שלהם והכל חזר לקודמותו. אין דרך בטוחה לדעת אם אכן מדובר באקרים, ומאיזה סיבות פעלו, אבל הווסטמורלנדים מאמינים שמישהו פרץ לרשת ה-Wi-Fi שלהם ולמצלמת הנסט, והטיעון שלהם נשמע הגיוני למדי. בתגובה לאירוע, דובר גוגל דווקא טען שמכשיר ה-Nest לא חווה פריצה. לדבריו, "דיווחים שכאלה מבוססים על לקוחות שמשתמשים בסיסמאות שנפרצו. כמעט בכל המקרים, אימות דו-גורמי מבטל סוג זה של סיכון ביטחוני", מסר הדובר. יצוין כי זה לא הדיווח היחיד על אירוע שבו מכשירי בית חכם נפרצו במטרה לתפעל מרחוק ציוד ומכשור במשכנם של בעליו. כך למשל בינואר משפחתה של לאורה ליונס שחיה בקליפורניה, ארצות הברית, זכתה לחוויה מצמררת כשהחלו להישמע בבית המשפחה התרעות מבעיתות על שלושה טילים בליסטיים בין-יבשתיים שנשלחו מקוריאה הצפונית אל לוס אנג'לס, שיקגו ואוהיו. אלא שאזהרת הטילים, שנשמעה מאוד משכנעת, התגלתה בדיעבד כמזויפת – מצלמת האבטחה מתוצרת Nest של המשפחה נפרצה וההתרעות, שהגיעו ממנה, היו סוג של "מתיחה", כך על פי דיווח של Mercury News. הנושא עולה יותר ויותר כעיסוק בתחום אבטחת הסייבר, בהתחשב בתפוצת האינטרנט של הדברים והגדג'טים החכמים למיניהם.

מערכת היחסים בין מפתח למכונה וירטואלית מורכבת. מצד אחד, מדובר בסביבה נוחה, בטוחה ומוכרת לפיתוח. מצד שני, היא דורשת עדכונים ושדרוגים ללא הרף (של השרת, בסיס הנתונים, יישומים ועוד), הזיכרון שלה מוגבל כך שלא ניתן להריץ עליה מספר גדול של יישומים ותמיד עשויה להיווצר התנגשות בין שלל הרכיבים והגירסאות שמרכיבים את היישום - מה שאומר יום ארוך ומתסכל עד לפתרון הבעיה. כל הבעיות האלו ועוד רבות אחרות מדירות שינה מעיניהם של אלפי מפתחים ברחבי העולם. הפתרון שהמציאו גדולי המוחות? להכניס את סביבת העבודה לתוך קונטיינר. ברצינות. עידן הקונטיינרים: המיכל שמתכנתים חייבים להכיר טכנולוגיית קונטיינרים פותחה על מנת להפוך את סביבת המכונה הוירטואלית ליעילה, נוחה ומהירה יותר. במקום לעבוד על יישום בתוך סביבה שמשפיעה עליו במגוון אופנים (סוג השרת, מערכת ההפעלה, גירסאות של יישומים ומאגרי מידע ועוד), היישום מאוחסן ב"מיכל" אטום ומבודד כמעט לחלוטין מסביבת הפיתוח. כלומר - קונטיינר. כל קונטיינר מכיל יישומים ספציפיים, הנדרשים להרצת האפליקציה, בראשם מערכת הפעלה (Windows, Ubuntu, iOS ועוד). ניתן להוריד מגוון קונטיינרים מוכנים מראש מחנות וירטואלית של ספקיות השירות - חלקם הגדול בחינם. באופן זה, מפתחים יכולים לעבוד על יישומים בסביבה מבוקרת, שמתאימה במיוחד לצורכי הפיתוח, שאינה מושפעת מהשרת או מסביבת העבודה הפיזית או הווירטואלית. החברה שהובילה את פיתוח הטכנולוגיה היא דוקר (Docker), שאף הצליחה בשנת 2013 ליצור סטנדרט אחיד של קונטיינרים, שהפך למוסכם בין כל השחקנים שמפתחים יישומים בתחום. נוח זו מילה חסכונית: החשיבות הקריטית של קונטיינרים  השימוש בקונטיינרים יחסית חדש, ועל פי רוב מחשיבים אותו כנוח במיוחד. לכן חשוב להדגיש: סביבת העבודה הנוחה שיוצרים קונטיינרים צפויה לחסוך הרבה מאוד כסף בשנים הקרובות - לארגונים, לסטארט-אפים, למפתחים עצמאיים. הנה רק חלק מהסיבות לכך: קונטיינרים מבוססים על קוד פתוח. רוב היישומים חופשיים לשימוש והתקנתם קלה. ברוב המקרים אין צורך לבזבז שעות עבודה או לשלם למתכנת חיצוני שיבצע התקנה. קונטיינרים מגדילים משמעותית את יעילות המכונה הווירטואלית. הם מנצלים ביעילות משאבי מערכת ומאפשרים להפעיל יותר יישומים בו זמנית בכל מכונה וירטואלית. בכך הם חוסכים את הצורך ברכישת שרתים נוספים יקרים. קונטיינרים מאיצים את תהליך הפיתוח. הם מקטינים את הצורך בתחזוקת יישומים ובהתקנות ומאפשרים לצוותי הפיתוח להתמקד בדברים החשובים - אפיון, כתיבת היישום, QA, השקה ועוד. כל היתרונות האלו, ועוד רבים אחרים, לא נעלמו מעיני הארגונים הגדולים. לפי סקר שנערך ב-2018 וכלל 576 מנהלי IT של ארגונים וחברות ענק, נראה שהסיבה העיקרית שבגללה הם מתכננים לעבור לטכנולוגיית קונטיינרים היא חיסכון בכסף. עוד העלה הסקר, שכ-44% מאותם ארגונים מתכננים לשלב קונטיינרים ב-12 החודשים הקרובים; כ-50% מתכננים לשלב קונטיינרים גם בסביבת הייצור וכ-12% הצהירו שהם כבר שילבו אותם. כידוע, לא כל טכנולוגיית פיתוח חדשה זוכה לכאלו תגובות נלהבות. יישומי Low Code, לדוגמה, עדיין גורמים להרמת גבות חשדנית בקרב מפתחים רבים, אולם החיסכון שקונטיינרים מציעים הוא אמיתי ומשמעותי. לפי אותו סקר, כ-55% מהחברות שייצגו הנשאלים מוציאות יותר מ-100 אלף דולרים על זכויות שימוש במכונות וירטואליות ו-34% מוציאות על הרישוי יותר מ-250 אלף דולרים בשנה. עבור רבים מאותם ארגונים שימוש בקונטיינרים צפוי לצמצם את ההוצאה בחצי ואפילו יותר. העתיד בתוך מיכל: לאן צפויים קונטיינרים להביא אותנו? כאמור, חברת דוקר נחשבת כמובילה העולמית בתחום הקונטיינרים - הן כמפתחת בולטת והן בזכות מאמציה ליצירת סטנדרט, שהפך למקובל בין כל השחקנים. מהלך זה התרחש ב-2013 והוביל לצמיחת התחום. לפי הערכות, יותר מ-30 אלף חברות כבר משתמשות בקונטיינרים של דוקר. מאחר שדוקר שולטת על כ-50% משוק הקונטיינרים, ניתן להעריך את סך החברות שמשתמשות בקונטיינרים ביותר מ-60 אלף (מתוכן כ-30% משתמשותם בקוברנטיס מבית גוגל כסביבת ניהול לקונטיינרים). מעניין גם לראות מי הן החברות שמשקיעות בפיתוח יישומי קונטיינרים מלבד דוקר וגוגל המובילות שצוינו לעיל. בין השמות הגדולים אפשר לציין את מיקרוסופט, שאף יצרה שותפות רשמית עם דוקר, אמזון, סמסונג - שנכנסה לתחום לאחר רכישה בשווי 1.2 מיליארד דולר של חברת Joyent, סיסקו, יבמ, אורקל ועוד. כמו כל טכנולוגיה חדשה, גם בתחום הקונטיינרים האתגרים רבים וגדולים: השימוש של מספר גדול של יישומים בסביבת פיתוח אחת מביא עמו סוגיות אבטחת מידע שעדיין לא נמצאו לכולן פתרונות, שיתוף האימג'ים ומשאבי המערכת לא תמיד אידיאלי ועוד. ועדיין, הפוטנציאל של קונטיינרים ניכר כבר מהיום הראשון, והמעורבות של כמעט כל ענקית פיתוח בתחום רק מוכיחה - העתיד, לפחות של סביבות פיתוח, נמצא בתוך קונטיינר.   הכותב כיהן כמנמ"ר מימון ישיר וכיום משמש כיועץ טכנולוגי לארגונים

המכשירים החכמים, המקושרים ומכשירי האינטרנט של הדברים הופכים במהרה לחלק אינטגרלי משגרת יומנו. ההערכה היא כי קיימים כיום בעולם כ-27 מיליארד מכשירים כאלה והכמות תוכפל פי חמישה עד 2030, כך שלכל אדם על גבי הפלנטה יהיו 15 מכשירים חכמים בממוצע. מהפכת האינטרנט של הדברים אמנם התחילה עם יישומים "כבדים" כגון חקלאות, תחבורה ותעשייה, אולם במהרה מצאה את דרכה אל בתינו ומקומות העבודה שלנו. במקביל לנוחות, כיף ויעילות שמכשירים אלה מכניסים לחיינו, כדאי לבחון אספקטים נוספים של אבטחה ופרטיות, בייחוד בסביבת העבודה, בסביבה העסקית. שימוש במכשירים חכמים בסביבת העבודה חושף את הארגון לסיכוני אבטחה שקשה להפריז בחשיבותם. לדוגמא, נאס"א, סוכנות החלל האמריקנית, נפרצה בשל מכשיר Raspebrry pi שהיה מחובר לרשת ללא אישור. מיקרוסופט חשפה בחודש שעבר שהאקרים רוסים משתמשים במצלמות חכמות, מדפסות מקושרות ועוד כדי לפרוץ לחברות שונות. מקרה נוסף אירע לפני שנה, כשהאקר פרץ לכ-50 אלף מדפסות רשת ברחבי העולם, והדפיס דרכן מודעה שקוראת לאנשים להירשם לערוץ של היוטיובר הפופולרי PewDiePie. מדוע המכשירים החכמים מסוכנים ופריצים כל כך? התשובה לשאלה שלמעלה היא כי הם מחשבים קטנים שמחוברים לרשת האינטרנט ומחוסרי הגנה. קיימות לכך מספר סיבות, אמר ליאור בן עמי, מנכ״ל SpikeIT, שמתמחה בהפצה של פתרונות אבטחת סייבר: אבטחה נמוכה - מכשירים מקושרים הם לרוב מכשירים אלקטרוניים קטנים ופשוטים יחסית, שמבצעים פונקציות פשוטות (חישת טמפרטורה או הפעלת מזגן, לדוגמה). הם מחוברים לרשת הביתית או המשרדית באמצעות Wi-Fi או בלוטות', ודרך החיבור הם מתקשרים עם הענן או עם מחשבים מרוחקים. הגודל של המכשירים והפשטות (בנוסף למוטיבציה של היצרים להקטין עלויות) לא מאפשרים להתקין על גביהם תוכנות אבטחה, וכך קל יחסית להאקרים להשתלט עליהם. מודעות - בניגוד למחשבים (לפטופים, שרתים וציוד רשת), את ההתקנים החכמים יקנו לרוב העובדים ויתקינו לבדם, או שמחלקת אבטחת המידע לא תהיה מעורבת בתהליך. כך, למשל, התקנת מצלמות אבטחה נמצאת באחריות קצין הביטחון של הארגון. מכשירים שאינם מוכרים למחלקת אבטחת המידע מהווים "חור שחור" ברשת האבטחה, שעלול לפתוח אותה לאיומים מבחוץ. בנוסף, משתמשי הקצה לרוב לא יכירו את הסיכונים ולא יבצעו פעולות מינימליות, כגון שינוי סיסמת ברירת המחדל של היצרן, וכך הם יקלו על גורמים מבחוץ להתחבר למכשירים הללו. פתרונות האבטחה המסורתיים לא ערוכים להתמודד עם שילוב של מכשירים חכמים בסביבת העבודה - לא ניתן לפרוס תוכנת אנטי וירוס על המכשירים האלה, כלי ניטור הרשת לא מזהים אותם, ועל מנת לאתר ולאבטח אותם יש להתקין חומרה ייעודית ומסובכת לתפעול. SentinelOne פיתחה את מודול Ranger, שאותו תציג SpikeIT באירוע שיקיימו שתי החברות ב-4 בנובמבר הקרוב, בין היתר בהשתתפות המנכ"ל והיזם של SentinalOne, תומר ויינגרטן. מטרת המודל היא להתמודד עם בעיות אלה ולספק לארגונים הגנה מפני איומים שמקורם במכשירים חכמים. המערכת שפותחה על בסיס מודל זה מבוססת על שימוש במערכת אבטחת תחנות הקצה של החברה, שבהיותה מותקנת בהן, המערכת מייתרת את הצורך בהתקנת קופסאות נוספות. תחנות הקצה מנתחות את התעבורה בין הגורמים ברשת הארגונית ומזהות מכשירים שעליהם לא מותקנת התוכנה של החברה. מכשירים אלה עוברים תהליך של זיהוי (Fingerprinting), שמאפשר, על פי ניתוח דפוס הפעולה שלהם ומאפיינים טכניים, לזהות את סוג המכשיר ולייצר רשימת מצאי של המכשירים על פי סוגיהם, באופן אוטומטי. לאחר שהארגון ממופה, כל תוספת של מכשיר חדש מייצרת התראה מידית, וניתן לבדוק מהו המכשיר ומיהו העובד שחיבר אותו לרשת. לאחר מכן, כל מכשיר שמתנהג בצורה חשודה מביא את המערכת להתריע, וכך צוות האבטחה יכול לבחון האם הוא נפרץ ולנתקו מהרשת. מכיוון שלא ניתן לעצור את המגמה של הכנסת עוד ועוד מכשירים חכמים, חשוב שארגונים ייערכו וייעבו את מערך האבטחה שלהם, על מנת להיות מוכנים לאיומים שמכשירים אלה חושפים את הארגון אליהם. להרשמה לאירוע לחצו כאן.

הראל טכנולוגיות מבית One1 הגישה לפני ימים אחדים תביעה נגד סמסונג העולמית ונגד אלקטיס, יבואנית סמסונג, על סך 1.1 מיליון שקלים. לטענת הראל, במסגרת מכרז חשכ"ל, סמסונג התחייבה לספק מדפסות להראל - אך לא עשתה זאת, כי היא מכרה את חטיבת המדפסות שלה ל-HP. את התביעה, שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, הגישו עורכי הדין שרון לובצקי הס ויניב הולצמן, ממשרד עמית פולק מטלון ושות'. סמסונג ואלקטיס, נכתב בתביעה, הפרו התחייבות בוטה, עת התנערו לחלוטין מהתחייבותן לספק להראל ציוד שיועד עבור משרדי הממשלה, בהתאם למכרז ממשלתי שבו זכתה. לאחר שניסיונות הראל לקבל פיצוי מהנתבעות בגין הנזקים שנגרמו לה בשל התנהלותן לא נענו - לא נותר לה אלא להגיש את התביעה". "אלקטיס", נכתב, "הייתה עד לסוף שנת 2017 היבואן הרשמי של מוצרי סמסונג בישראל, ובכלל זה של המדפסות, ובראשה עמד המנכ"ל אבי אשר. ביוני 2013 פרסם מינהל הרכש באגף החשב הכללי במשרד האוצר מכרז לשנתיים לאספקת מכונות להפקת מסמכים וציוד נוסף, ובכלל זה חומרים מתכלים עבור משרדי הממשלה. מדובר במכרז רחב היקף. לפי תנאי המכרז, הזוכה מתחייבת לתקופת אחריות, אחזקה ושירות למשך שמונה שנים. זvו מכרז גדול בהיקפו הכרוך בהתחייבויות כספיות גדולות. להצעת המתמודדות צורפה הצהרה, שבה היצרן מתחייב אף הוא לתנאי המכרז ומתחייב לתת את מלוא הגיבוי למציע בארץ ולספק חלקי חילוף במהלך כל תקופת המכרז ותקופת ההתקשרות". "ההתקשרות של הראל עם סמסונג נעשתה באמצעות אלקטיס, היבואן הרשמי של מוצרי סמסונג, ובכלל זה של המדפסות – והשתיים התחייבו לעמוד בתנאי המכרז מול הראל. סמסונג אף התחייבה שבמקרה שהראל תפסיק לשמש מפיץ, יבואן, או מייצג שלה בישראל - היא מתחייבת לתת את מלוא הגיבוי ולספק חלקי חילוף במהלך כל תקופת המכרז ותקופת ההתקשרות. ההתחייבויות הללו היו תנאי סף במכרז. בשלב הסופי של המכרז, התיחור הדינמי, נטלה אלקטיס חלק פעיל, ואשר ישב במשרדי הראל וסייע בגיבוש הצעותיה". "הראל זכתה באחד הסלים במכרז, וביוני 2014 החלה לספק את המוצרים בהתאם לתנאי המכרז. לקראת סוף 2017 נודע להראל כי סמסונג מכרה את חטיבת המדפסות שלה ל-HP, ואילו אלקטיס הפסיקה לשמש כיבואנים רשמיים של מדפסות סמסונג. כתוצאה מכך, החלו עיכובים משמעותיים באספקת המוצרים, בניגוד להתחייבויות לפי תנאי המכרז. פניות אל סמסונג, באמצעות נציגתה אלקטיס, שהתחייבה באופן אישי כלפי הראל - נדחו, ונמסר לה שעליה לחפש תשובות אצל HP". "סמסונג ואלקטיס התנערו לחלוטין מהתחייבויותיהן לספק להראל את הציוד שמכרז, משל ניתן לכבותן במתג בלא כל תוצאות", נכתב בתביעה, "אלא שגם פנייה ל-HP לא הולידה מענה. HP נטלה את זמנה בידה והציוד שהראל נדרשה לספק עוכב במשך חודשים רבים. כך מצאה עצמה הראל מתרוצצת חסרת אונים בין סמסונג ואלקטיס ובין HP - בלא יכולת לספק את הציוד בהתאם למכרז". "כצפוי", נכתב, "תוצאות ההתנהלות של סמסונג ואלקטיס לא איחרו לבוא. ביוני 2018 קיבלה הראל מכתב ממינהל הרכש הממשלתי, שבו נמסר לה, כי עקב העובדה שהיא אינה מספקת באופן סדיר ועל פי תנאי המכרז מדפסות, מתכלים והרחבות למדפסות, הרי שמינהל הרכש עומד על מימוש הפיצויים המוסכמים בגין כך – בסך יותר משמונה מיליון שקלים. לפנים משורת הדין, הראל נדרשה לפצות את מינהל הרכש בסך 2.6 מיליון שקלים. לאחר דיונים, הסכום הוקטן ל-400 אלף שקלים. הראל פעלה מול HP לקדם את המצב, התנהלות שהסבה לה נזקים כבדים, כי היא נאלצה להקצות שטחי אחסון לציוד, ולאחר מכן אף לשאת בעלות השינוע וההפצה של המדפסות ללקוחות. עשרות רבות של שעות הושקעו על ידי מנהלי הראל בניסיון לפתור את המשבר החמור שנוצר, ופגיעה במוניטין שלה - בשל התנהלות סמסונג ואלקטיס". "התנהלותן של סמסנג ואלקטיס לוקה בחוסר תום לב קיצוני, אשר מקומו בזלזול מופגן בהראל ובהתחייבות שנטלה בתנאי במכרז. הראל חשה נבגדת ומרומה על ידיהן, כי הן גרמו לה להפר את תנאי המכרז להם התחייבה". "במעשיהן או במחדליהן, סמסונג ואלקטיס הפרו הסכמים ביניהן, גרמו להראל להפרת ההסכם בינה לבין מינהל הרכש, הטעו אותה, עוולו כלפיה בעוולות הרשלנות, הפרו חובות חקוקות וגרמו לה לנזקים כבדים. מכירת חטיבת המדפסות ל-HP, אשר גרמה לעיכובים משמעותיים באספקת הציוד, בניגוד להתחייבויות על פי תנאי המכרז, אינה פוטרת את סמסונג מהתחייבויותיה על פי תנאי המכרז. סמסונג גרמה להראל להפר חוזה מחייב בינה לבין מינהל הרכש. סמסונג פעלה בחוסר תום לב, שלא כדין, ולבטח שלא בהתאם לדרך מקובלת, בניגוד לחוק החוזים, עת התנערה לחלוטין מהתחייבויותיה כלפי הראל. אלקטיס הפרה את התחייבויותיה החוזיות כלפי הראל, עת התנערה מהתחייבויותיה כלפיה וחדלה מלספק לה את הציוד". לאור האמור, הראל תבעה מסמסונג ומאלקטיס פיצויים בסכום של 1.104 מיליון שקלים בצירוף הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד. טרם הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעות.

הבחירות לנשיאות ארצות הברית יתקיימו בשנה הבאה והמפלגות טרם בחרו את המועמד שלהן לתפקיד הנחשק והחשוב. במפלגה הדמוקרטית מובילים את המירוץ הפנימי לקביעת המתמודד המוביל לבחירות 2020 הסנטורית אליזבת וורן, ג'ו ביידן והסנטור ברני סנדרס. מאחר שזו הישורת האחרונה כמעט במאבק הפנים-מפלגתי, המתמודדים שולפים כעת את התותחים הכבדים ומציגים את תכניותיהם לעתיד לבוא. [caption id="attachment_273920" align="alignnone" width="600"] הסנטור ברני סנדרס. צילום: מרכז מילר, מתוך ויקיפדיה[/caption] וורן כבר העלתה את הרעיון ל"מס עושר", אבל השבוע (ד') למדנו על תכניתו של סנדרס שעוסקת במיסוי הנוגע בפסגת איילי ההון של אמריקה - מיסוי ששמו פשוט "מס העושר הקיצוני" (Extreme Wealth Tax). השם מבטא הלכה למעשה את התכנית כולה, ואת מי שכלפיו היא מכוונת, רק אל 0.1% ממשקי הבית במדינה. סנדרס - לא עומד להיות חביב במיוחד על קברניטי הטכנולוגיה להבדיל מתכניתה של וורן, שמעוניינת להטיל מס של 2% על מי שהונו הוא מעל 50 מיליון דולר ו-3% על הון של מעל מיליארד דולר (בסך הכל 75,000 משפחות), "מס העושר הקיצוני" של סנדרס יחול על מי שהשווי הנקי שלו מתחיל "נמוך" יותר, ב-32 מיליון דולר, ושידרש לשלם "רק" אחוז מכספו כמס (מיסוי שיחול על כ-180,000 בתי אב במדינה). אלא שאז יטפס המיסוי כלפי מעלה, כאשר העשירים ביותר, מי ששווי הונם עומד על 10 מיליארד דולרים או יותר, יחויבו בתשלום 8% מס מתוך כלל כספם למדינה. במסגרת הקמפיין סנדרס טוען שהמיסוי המסוים יצבור 4.35 טריליון דולר לקופת המדינה. הרעיון, רובין הודי במהותו, הוא לקחת מהעשירים ביותר לטובת העם. זו גישה סוציאליסטית במיוחד, גם בקרב המחנה הדמוקרטי, וסביר שהיא לא תהווה גישה מנצחת. עם זאת מעניין לגלות מה משמעותה בכל הנוגע באלפיון העליון של עשירי ארה"ב, שהם גם לרוב עשירי תבל המובילים, כשבראשם עומד בגאון לא אחר מאשר ג'ף בזוס, הבוס של אמזון, שהונו מוערך כיום, על פי פורבס - אחרי ש"חילק סכום נכבד ממנו לגרושתו מקנזי בזוס השנה - ב-110.3 מיליארדי דולרים. לפי התכנית של סנדרס, שפוגעת בתיאוריה בבכירים רבים מעמק הסיליקון, יתבקשו המולטי-מיליארדרים של ארה"ב לשלם את המיסוי הבא: ג'ף בזוס - 9 מיליארד דולר; ביל גייטס - 8.6 מיליארד דולר; וורן באפט - 6.6 מיליארד דולר; מארק צוקרברג - 5.8 מיליארד דולר; לארי פייג' - 4.8 מיליארד דולר; צ'ארלס קוך - 4.8 מיליארד דולר; לארי אליסון - 4.7 מיליארד דולר; וסרגיי ברין - 4.6 מיליארד דולר. משמע, סנדרס לא עומד להיות חביב במיוחד על קברניטי הטכנולוגיה בארה"ב. באוגוסט אשתקד סנדרס כבר "עשה סיבוב" על בזוס ועל אמזון שלו, כשהציף את השאלה האם תנאי העבודה במחסנים הענקיים של הקמעונאית אונליין גרועים והשכר שהיא משלמת לעובדים שלה נמוך מדי. הנושא הועלה על סדר היום על ידי סנדרס - מי שהתמודד מול הילרי קלינטון על ייצוג המפלגה הדמוקרטית בבחירות האחרונות לנשיאות ארצות הברית - בכובעו כסנטור מטעם מדינת ורמונט. הוא השתלח בחברה העצומה, ואמר שהיא לא צריכה לקיים מצב שבו אלפי עובדיה נעזרים בתכניות במימון ממשלתי לסיוע, למשל בצריכת מזון. אמזון מצידה טענה שדבריו "אינם מדויקים ומטעים". ראוי לציין עם זאת כי התכנית הזו עתידה להתקל בבעיה - החוקה האמריקנית אוסרת מיסוי ישיר, למעט במקרה של מס הכנסה פדרלי. אבל עוד חזון למועד.

מחוז ג'יאנגסו, מנוע הצמיחה של סין ושחקן מרכזי בתעשיית ההיי-טק שלה, פתח מרכז חדשנות בתל אביב. המרכז, הממוקם במגדלי אלון, מיועד לארח סטארט-אפים ישראליים, כמו גם חברות סיניות המעוניינות בפתרונות חדשניים, שיתאימו לדרישותיהן הספציפיות. מרכז ישראל-ג'יאנגסו הוקם על ידי אזור ההיי-טק ווג'ין (שמפעיל תוכנית ייחודית עם רשות החדשנות הישראלית בשם "פארק החדשנות סין-ישראל" בעיר צ'אנגז'ו), ומופעל במשותף עם צוותים ישראליים מקצועיים, במטרה לחשוף ולייצר פרויקטים של שיתופי פעולה, גיוסי הון ומובילי חדשנות גם בסין וגם בישראל. לעיר צ'אנגז'ו, הממוקמת במחוז ג'יאנגסו, יש מוניטין של שחקן בולט בהיי-טק הישראלי: בעשור האחרון צ'אנגז'ו מעורבת באקוסיסטם הישראלי, ומארחת כיום יותר מ-80 חברות ישראליות, הפועלות באזור ההיי-טק ווג'ין. בשאיפה לקדם שותפויות עסקיות ארוכות טווח בין חברות ישראליות וסיניות וליצור מנגנוני תמיכה עבור חברות ישראליות המבקשות להשתלב בהצלחה בשוק הסיני, משרד הכלכלה הישראלי, משרד המדע והטכנולוגיה של הרפובליקה העממית של סין, והממשל המקומי בג'יאנגסו חתמו על הסכם במאי 2014, שנועד לקדם את פעילותן של חברות ישראליות בפארק החדשנות סין-ישראל צ'אנגז'ו. אזור ההיי-טק ווג'ין ייסד שתי קרנות, המיועדות להשקעה בהייטק הישראלי, אשר כבר השקיעו 300 מיליון דולרים בחברות סטארט-אפ ישראליות. מנכ"ל המרכז הוא אילן מימון, מהיזמים הישראלים הוותיקים בסין, שותף מייסד של החממה התעשייתית הישראלית בעיר צ'אנגז'ו ומייסד פרויקטים ישראליים רבים אחרים בסין. "במערכת היחסים הבוגרת עם ישראל," אמר מימון, "מחוז ג'יאנגסו מבין, שהצעד הבא והטבעי ביותר צריך להיות נוכחות קבועה בישראל, נוסף על כל הפרויקטים הישראליים שכבר פועלים במחוז. יוזמה זו, שמציג עכשיו מחוז ג'יאנגסו, היא צעד חדשני לעידוד שיתופי פעולה עתידיים נוספים בין חברות סיניות לבין חברות סטארט-אפ ישראליות". לי ליי, סגנית מנהל אזור ההיי-טק ווג'ין, אמרה באירוע, כי  " כמרכז עסקים וחדשנות גדול ג'יאנגסו מציע הזדמנויות מהטובות ביותר לחברות סטארט-אפ ישראליות. ג'יאנגסו וצ'אנגז'ו הראו עד כה את מחויבותם העזה למערכת היחסים עם האקוסיסטם הישראלי, עם פארק החדשנות שלהם, המארח חברות ישראליות ומספק להן מגוון שירותים, עם החממה התעשייתית ופרויקטים נוספים. הפארק מעניק הנחיה ותמיכה ממשלתית ומקטין את החסמים והסיכונים לחברות ישראליות המבקשות להיכנס לשוק הסיני. עם שפע המשאבים ועם השירותים המצוינים, מרכז החדשנות ישראל-צ'אנגז'ו מציע לחברות הישראליות נחיתה רכה בסין". [caption id="attachment_300091" align="alignnone" width="600"] מימין: אילן מימון, מנכ"ל מרכז ישראל-ג'יאנגסו, ולי ליי, סגנית מנהל אזור ההיי-טק ווג'ין. צילום: רמי לוי[/caption] עמיר לאטי, מנהל מחלקת צפון מזרח אסיה במשרד החוץ הישראלי ציין, כי סין הפכה לשותפת הסחר השנייה בגודלה של ישראל, עם היקף סחר של 13.9 מיליארד דולרים בשנת 2018. "סין היא שוק הייצוא השלישי בגודלו של ישראל, עם רכיב גדול של אלקטרוניקה (רובו אינטל). מטרתנו כיום היא לגוון את הסחר", אמר לאטי, "ולשם כך אנו מחפשים שותפים נוספים בסין כדי לסייע ליותר חברות ישראליות בינוניות וקטנות לצאת לשוק הסיני". עוד הוסיף, כי היוזמה של מחוז ג'יאנגסו היא דרך לחברות ישראליות לעשות עסקים לא רק בעיר צ'אנגז'ו, אלא ממנה להתפשט לשאר סין. "ג'יאנגסו הוא ראש הדרקון בכל ההסכמים לחדשנות שנעשו בין ישראל לסין עד כה. המרכז החדש בתל אביב הוא גשר נוסף לחברות ישראליות שרוצות להגיע לסין", אמר בטקס הפתיחה, שהתקיים במשרדי המרכז, השתתפו חברי משלחת בכירים מהממשל של מחוז ג'יאנגסו, צוי יוטינג, יועץ מדע וטכנולוגיה בשגרירות סין, מתן וילנאי, שגריר ישראל לשעבר בסין ויו"ר לשכת המסחר ישראל-אסיה, בכירים מרשות החדשנות הישראלית ואורחים ישראלים נוספים. [caption id="attachment_300093" align="alignnone" width="598"] מימין: אילן מימון, מנכ"ל מרכז ישראל-ג'יאנגסו, מתן וילנאי, יו"ר לשכת המסחר ישראל-אסיה ולשעבר שגריר ישראל בסין, ולי ליי, סגנית מנהל אזור ההיי-טק ווג'ין. צילום: רמי לוי[/caption]

אם היום ניתקל במישהו שמנסה לנווט למקום חדש עם ספר מפות - איך זה ייראה לנו? תמוה? בלתי נתפס? למה שמישהו היום יבחר לנווט באופן כה מסורבל? ומדוע לא להימנע מפקק תנועה אם יש מערכת שיכולה להתריע לנו על כך? כשאני נפגש עם לקוחות ויצרנים, בארץ ובעולם, אני עדיין רואה ושומע על ארגונים רבים, שנדרשים לבצע בדיקה יזומה ומחזורית של מערך ההרשאות הארגוני מכורח החוק או תקנות ("רגולציות"), אך עדיין בוחרים לעשות זאת בשיטות ארכאיות ולא מדויקות. לדוגמה, חברה פיננסית גדולה, עם אלפי משתמשים ומאות מערכות, שכולן מכילות נתונים רגישים ועל כולן יש לבצע פעילות מחזורית של בדיקת ההרשאות. זה תמוה, אך מסתבר שכמו הרוב המוחלט של הארגונים הגדולים באמת, אלה שמונים אלפי ועשרות אלפי משתמשים, אותה חברה פיננסית גדולה עדיין מנסה "להשתלט" על משימת בקרת ההרשאות באמצעות גיליונות נתונים של אקסל. איך היא עושה זאת? אנשי המחשוב של החברה "שולפים" את רשימת כל המשתמשים וההרשאות מהמערכות הארגוניות אל תוך גיליונות נתונים באקסל, ומעבירים את הקבצים למנהלים האחראיים, כל אחד לפי תחומו. כל מנהל אמור לקרוא את הנתונים, להחליט ולסמן את מי מהמשתמשים או ההרשאות יש להשאיר ומה יש לבטל. בסיום, הקובץ חוזר לאנשי המחשוב, שאמורים לבטל במערכת התוכנה המבוקרת (למשל, מערכת הכספים) את ההרשאות שסומנו כלא תקינות. במציאות, מדובר בעשרות ואף מאות קבצים בכל שנה. בנוסף, הנתונים בקבצים אינם מובנים ברובם המכריע למנהל (שפה "טכנית" של קודים והרשאות). יוצא מכך שהרוב המוחלט של סוקרי ההרשאות כלל אינם מבינים את הנתונים שעליהם הם נדרשים לחתום. יתר על כן, איסוף המידע לקבצים ופיזורו הם פעולות שלרוב מצריכות שילוב מספר גורמי מחשוב, מה שמסבך אף יותר את התהליך. איפה הסכנה? הצורך בבקרת הרשאות מיועד למנוע סיכונים לארגון. סיכונים כאלה קיימים אם מידע רגיש חשוף לעיניים לא רצויות, או ניתן לשינוי על ידי גורמים לא מוסמכים. במילים אחרות, אם למשתמשים קיימות הרשאות שלא לצורך. אם תהליך הבקרה לא מסוגל לאתר את ההרשאות המיותרות (למשל, כי המנהל פשוט לא מבין את המונחים הטכניים של ההרשאות), יוצא כי בארגונים גדולים ומורכבים קיימות חריגות אבטחת מידע שפשוט "צועקות לשמיים", לא מאותרות ואינן מטופלות כראוי - למרות "תהליך בקרה" שלכאורה מבוצע שוב ושוב, מכורח החוק או הרגולציה. כמו שרובנו משתמשים בווייז לניווט, כך אף מוסד פיננסי או בטחוני גדול לא היה "חולם" לנהל את קשרי הלקוחות או תהליכי התפעול הארגוניים שלו בקובץ אקסל. תארו לעצמכם שנציג שירות של חברת סלולר, קופת חולים או בנק גדול ינסה לשלוף או לעדכן מידע על הלקוח ששמור בין מיליוני שורות באקסל. הרי ברור שמלבד חוסר יעילות משווע, בתוך זמן קצר יופיעו טעויות של ממש. כך קורה כשמטפלים ידנית באתגרים שדורשים מענה ממוכן. מדוע ERP כן, ובקרת הרשאות לא? נשאלת השאלה: למה לבסס את בקרת ההרשאות על "תהליך" ארגוני של תכתובות מייל וקבצי אקסל, במשחק ארוך ולא אפקטיבי בעליל של חתול ועכבר עם מנהלי המידע, העובדים הבכירים והזוטרים, הוותיקים והחדשים, ועם אפליקציות שאינן מתאימות? זה משחק שלא ניתן לנצח בו ללא כלים מתאימים. התוצאה היא הקצאה עצומה של זמן ושל כוח אדם ייעודי (ואיכותי!), שרץ אחרי הזנב של עצמו בניסיון לסתום פרצות שיד אדם עם כלים בסיסיים פשוט לא יכולה לחסום לבדה. פרולינק ניהול זהויות מציעה לארגונים את הידע והניסיון הנרחבים ביותר לכל תחומי ניהול הזהויות ובקרת ההרשאות הארגונית. להרשמה לאירוע לחצו כאן.